33

חיותה מהגוף⁸, אלא ש"הטעינן הקב"ה – לאבות – בעולם הזה מעין עולם הבא"⁹, משום כך נאמר לאברהם – "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה".

(משיחת ש"פ חיי שרה, תשי"א)

ה. ה"שידוך" והנישואין הראשונים המתוארים בתורה, הנם בפרשת השבוע – נישואיו של יצחק. לפי המדרש¹⁰ מרומזים בתורה גם נישואי אדם וחוה, אך אין שם אלא רמז ובמספר מלים מועט.

כשסיפר אליעזר דבר שליחותו לארם נהרים על־ידי אברהם ודרכו לשם, אמר: "ואבוא היום", מפרש רש"י¹¹: "היום יצאתי והיום באתי – מכאן שקפצה לו הדרך".

לשם מה היה צורך בקפיצת הדרך" ולשם מה סיפר זאת אליעזר? – ניתן להסביר זאת בשתי דרכים, השניה היא חסידותית – ואגב כך ניטיב להכיר את ההפשטה והנשמתיות שבהסברה חסידית.

ו. א) בשעה ששלח אברהם את אליעזר לארם נהרים, כתב שטר־מתנה ליצחק על כל נכסיו¹². ברם, כיצד היה עליו לנהוג בקשר לתאריך השטר? האם לכתוב את התאריך המוקדם, של אותו יום בו יצא אליעזר לדרכו – וכי למה לו להעביר את נכסיו מרשותו י"ז ימי הנסיעה, וביחוד לפי פסק המשנה: חייב אדם להיות חס על נכסיו¹³? אמנם בעצם הנתינה קיים צורך לשם השידוך, אבל לא בנתינה מוקדמת של שבע־עשרה יום. ואילו כשיציין תאריך מאוחר יותר של כעבור י"ז יום – תחול על השטר תורת "שטר מאוחר", שאמנם כשר הוא, אבל אינו "חד וחלק"¹⁴. ציין, איפוא אברהם את תאריך כתיבת השטר – ולכן היתה קפיצת הדרך – היום יצאתי והיום באתי – כדי שהנכסים לא יופקעו מרשותו של אברהם לפני המועד.

בשעה שהגיע אליעזר לארם נהרים, חשש שמא ישאלוהו בתואל ולבן לפשר תאריך השטר שהוא מיום בואו אליהם והרי זה שטר מאוחר ולגבי אברהם "מחזי כשיקרא"? – הזדרז אליעזר והקדים: אל תקשו קושיות – היום יצאתי והיום באתי.

ב) כתוב¹⁵ שרבקה בבית בתואל היתה "כשושנה בין החוחים". השושנה גדלה דוקא בין החוחים, השושנה גדלה דוקא בין החוחים, בהם יש משום קיום השושנה¹⁶, ויש צורך בהתאמצות למצוא צידוק לשינוי מקום השושנה, כי החוחים אינם נותנים להוציאה משם, משום שבזכות השושנה – מטפחים ומשקים את כל השטח ומתוך