33
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
חיותה מהגוף8, אלא ש"הטעינן הקב"ה – לאבות – בעולם הזה מעין עולם הבא"9, משום כך נאמר לאברהם – "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה".
(משיחת ש"פ חיי שרה, תשי"א)
ה. ה"שידוך" והנישואין הראשונים המתוארים בתורה, הנם בפרשת השבוע – נישואיו של יצחק. לפי המדרש10 מרומזים בתורה גם נישואי אדם וחוה, אך אין שם אלא רמז ובמספר מלים מועט.
כשסיפר אליעזר דבר שליחותו לארם נהרים על־ידי אברהם ודרכו לשם, אמר: "ואבוא היום", מפרש רש"י11: "היום יצאתי והיום באתי – מכאן שקפצה לו הדרך".
לשם מה היה צורך בקפיצת הדרך" ולשם מה סיפר זאת אליעזר? – ניתן להסביר זאת בשתי דרכים, השניה היא חסידותית – ואגב כך ניטיב להכיר את ההפשטה והנשמתיות שבהסברה חסידית.
ו. א) בשעה ששלח אברהם את אליעזר לארם נהרים, כתב שטר־מתנה ליצחק על כל נכסיו12. ברם, כיצד היה עליו לנהוג בקשר לתאריך השטר? האם לכתוב את התאריך המוקדם, של אותו יום בו יצא אליעזר לדרכו – וכי למה לו להעביר את נכסיו מרשותו י"ז ימי הנסיעה, וביחוד לפי פסק המשנה: חייב אדם להיות חס על נכסיו13? אמנם בעצם הנתינה קיים צורך לשם השידוך, אבל לא בנתינה מוקדמת של שבע־עשרה יום. ואילו כשיציין תאריך מאוחר יותר של כעבור י"ז יום – תחול על השטר תורת "שטר מאוחר", שאמנם כשר הוא, אבל אינו "חד וחלק"14. ציין, איפוא אברהם את תאריך כתיבת השטר – ולכן היתה קפיצת הדרך – היום יצאתי והיום באתי – כדי שהנכסים לא יופקעו מרשותו של אברהם לפני המועד.
בשעה שהגיע אליעזר לארם נהרים, חשש שמא ישאלוהו בתואל ולבן לפשר תאריך השטר שהוא מיום בואו אליהם והרי זה שטר מאוחר ולגבי אברהם "מחזי כשיקרא"? – הזדרז אליעזר והקדים: אל תקשו קושיות – היום יצאתי והיום באתי.
ב) כתוב15 שרבקה בבית בתואל היתה "כשושנה בין החוחים". השושנה גדלה דוקא בין החוחים, השושנה גדלה דוקא בין החוחים, בהם יש משום קיום השושנה16, ויש צורך בהתאמצות למצוא צידוק לשינוי מקום השושנה, כי החוחים אינם נותנים להוציאה משם, משום שבזכות השושנה – מטפחים ומשקים את כל השטח ומתוך
הערות
- 8. ד"ה לכל תכלה תרנ"ט.
- 9. ב"ב ספ"ק. ראה גם ד"ה ר' בנאה הנ"ל.
- 10. בראשית רבה פי"ח ועוד.
- 11. בראשית כד, מב. בראשית רבה נט, יא.
- 12. ב"ר נט, יא (ופליג בזה על פדר"א פט"ז – הובא בפרש"י עה"ת, בראשית כד, לו.
- 13. ערכין פ"ח מ"ד.
- 14. ראה שו"ע חו"מ סי' מג סעיף יג ובש"ך שם. תורה תמימה על הפסוק (בראשית כד, מב).
- 15. שה"ש רבה פ"ב, ב, (א).
- 16. זח"ב כ, ב.
משנה ערכין ח׳:ד׳ - הטקסט מספריא
מחרים אדם מצאנו ומבקרו מעבדיו ומשפחותיו הכנענים. ומשדה אחוזתו. ואם החרים את כולן. אינן מוחרמין. דברי רבי אלעזר. אמר רבי אלעזר בן עזריה. מה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים את כל נכסיו. על אחת כמה וכמה שיהא אדם חייב להיות חס על נכסיו:
שולחן ערוך, חושן משפט מ״ג:י״ג - הטקסט מספריא
הָא דְּשִׁטְרֵי חוֹב הַמְאֻחָרִים כְּשֵׁרִים, דַּוְקָא בְּשִׁטְרֵי הַלְוָאָה. אֲבָל בְּשִׁטְרֵי מֵקָּח וּמִמְכָּר, אֲפִלּוּ מְאֻחָרִים פְּסוּלִים, אֶלָּא אִם כֵּן כָּתַב הָאִחוּר בְּפֵרוּשׁ (הש"ךָ גורס כאן הגה דלעיל אֵין לְאַחֵר שׁוּם שְׁטָר לְכַתְּחִלָּה וכו'). (רַבֵּנוּ יְרוּחָם נ"ד ח"ד).
מצוטט ב־3 עמודים
לקוטי שיחות 2
- כרך טו ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ה ‹ 503 לקו"ש ח"א ע' 33
- כרך כה ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ד ‹ 499 לקו"ש ח"א ע' 33
ספר השיחות ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 1
- תרפ"ח-תרצ"א ‹ ספר השיחות - תרפ"ט ‹ יום שמחת תורה תרפ"ט ‹ 46 לקוטי שיחות ח"א ע' 33
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

