2

כך גם ביחס ללימוד התורה, ישנה האפשרות בשבת בראשית לכל אחד להזדרז ולקבל על עצמו תוספת בלימוד התורה הנגלית ותורת החסידות.

כלומר: נוסף לקביעת עתים נוספים לתורה שכל אחד קבל על עצמו במשך חדש תשרי – יקבל בשבת בראשית על עצמו תוספת בקביעות יום יומית, הן בלימוד הנגלה והן בלימוד החסידות. ולימוד החסידות צריך לכלול גם חלק מפרשת השבוע – ב"תורה אור" וב"לקוטי תורה"¹⁷.

יתן השי"ת שכל אחד יקבל על עצמו בהתאם ליכלתו האמיתית, וכפי שרש נשמתו.

והקבלה בשבת בראשית בכחה לסייע בביצוע הדבר בפועל במשך השנה, תוך שחרור מטרחה יתירה, ועל ידי זה תושפע גם גשמיות – בבני, חיי ומזוני רויחי.

דובר במעלת ה"קיצורים". תמצית האמור הוא:

על כל אחד לקבל על עצמו שיעור נוסף לכל יום, הן בלימוד הנגלה והן בלימוד החסידות.

* * *

ז. השבת מברכים חדש מר־חשון. הטעם לכינוי חודש זה "מר־חשון" הוא, להיותו קשור בעונת הגשמים^*. בתורת החסידות מבואר ההבדל בין טל למטר¹⁸, שמטר תלוי בעבודת הנבראים וצריכים להתפלל על גשמים. ואילו טל בא ב"אתערותא דלעילא", טל לא מיעצר¹⁹, וכיון שמטר תלוי בעבודת הנבראים – יש בו קושי יותר.

וזה גם ההבדל בין תקופת הקיץ לתקופת החורף: קיץ – ענינו הטל, "אתערותא דלעילא", וחורף – מטר, גשם – "אתערותא דלתתא", ולכן החורף הוא קשה יותר.

עוד הבדל בין ימי הקיץ לימי החורף: בקיץ מאיר ברוחניות בתוקפו "שמש ומגן הוי' אלקים"²⁰, ולכן מאיר גם השמש הגשמית בתוקף, ביחוד בתקופת תמוז, ואילו בחורף אין הדבר כן, חורף הוא העת של עבודה בדרך "אתערותא דלתתא".

הרבי – כ"ק מו"ח אדמו"ר – אמר פעם שבקיץ קלה עבודת השם מאשר בחורף.

שבת מברכים מר־חשון, היא נתינת כח לחודש הגשמים. שבת מברכים מר־חשון חלה הרי בחודש תשרי, "חודש השביעי המושבע בכל"²¹ (השביעי לחודש ניסן), ומכאן הסיוע לעבודת החורף, שעל אף היותה "אתערותא דלתתא" תשרה בה "נתינת כח" זו.