340
ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א
לאחרי התרת נדרים, ערב ראש השנה ה'תשנ"ב
יישר כח*.
אַ כתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה בתוך כלל ישראל,
און במיוחד אין דעם ענין הכי עיקרי — גאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש.
ובפרט אַז עס זיינען שוין פאַראַן כמה סימנים אויף דעם — אָנהויבנדיק פון דברי חז"ל1 כמה שנים ודורות לפני זה: "כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה", און כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו האָט מסביר געווען אַז תשובה האָט מען שוין אויך אויפגעטאָן, און מ'שטייט שוין "הכן כולכם"2, און מ'שטייט אַזוי שוין אַ משך זמן —
זאָל זיין תיכף ומיד די גאולה האמיתית והשלימה, און פון אָט דעם רגע זאָלן אַלע אידן, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"3, גלייך זיין אין ארץ הקודש, און דאָרטן גופא — אין ירושלים עיר הבירה, על הר הקודש, און אין בית המקדש, ביז אין קדש הקדשים, וואו עס געפינט זיך דער אבן השתי' שממנה הושתת העולם4,
און די קדושה פון קדש הקדשים און אבן השתי' שבו ווערט תיכף ומיד נתפשט בכל העולם כולו — "והי' הוי' למלך על כל הארץ"5, "הוי' ימלוך לעולם ועד"6.
נאָכאַמאָל — אַ כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.
[לאחר שכ"ק אדמו"ר שליט"א ירד מהבימה המשיך]:
דער קומענדיקער נייער יאָר איז אַ "שנה משולשת", וועלכע האָט אַ שלימות משולשת, אַ יאָר אין וועלכן עס קומען צוזאַמען דריי ענינים פון שלימות (וואָס
הערות
- *. לעדה שלימה דהמתירין.
- 1. סנהדרין צז, ב.
- 2. ל' כ"ק מו"ח אדמו"ר במכתבו מכ"ו אד"ר תרח"ץ — אגרות קודש שלו ח"ד ע' רעט. וראה "היום יום" ט"ו טבת.
- 3. בא י, ט.
- 4. יומא נד, ב.
- 5. זכרי' יד, ט.
- 6. בשלח טו, יח.
יומא נ״ד ב - הטקסט מספריא
כְּאִישׁ הַמְעוֹרֶה בַּלְּוָיָיה שֶׁלּוֹ. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ גּוֹיִם לַהֵיכָל רָאוּ כְּרוּבִים הַמְעוֹרִין זֶה בָּזֶה, הוֹצִיאוּן לַשּׁוּק וְאָמְרוּ: יִשְׂרָאֵל הַלָּלוּ, שֶׁבִּרְכָתָן בְּרָכָה וְקִלְלָתָן קְלָלָה — יַעַסְקוּ בִּדְבָרִים הַלָּלוּ? מִיָּד הִזִּילוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כׇּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ״.
וּשְׁתִיָּה הָיְתָה נִקְרֵאת. תָּנָא: שֶׁמִּמֶּנָּה הוּשְׁתַּת הָעוֹלָם. תְּנַן כְּמַאן דְּאָמַר מִצִּיּוֹן נִבְרָא הָעוֹלָם, דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עוֹלָם מֵאֶמְצָעִיתוֹ נִבְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק וּרְגָבִים יְדוּבָּקוּ״.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: עוֹלָם מִן הַצְּדָדִין נִבְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵי אָרֶץ וְגֶשֶׁם מָטָר וְגֶשֶׁם מִטְרוֹת עוּזּוֹ״. רַבִּי יִצְחָק (נַפָּחָא) אָמַר: אֶבֶן יָרָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּיָּם, מִמֶּנּוּ נִשְׁתַּת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל מָה אֲדָנֶיהָ הׇטְבָּעוּ אוֹ מִי יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָהּ״.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מִצִּיּוֹן נִבְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱלֹהִים ה׳״. וְאוֹמֵר: ״מִצִּיּוֹן מִכְלַל יוֹפִי״ — מִמֶּנּוּ מוּכְלָל יׇפְיוֹ שֶׁל עוֹלָם.
תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: ״אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה׳ אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם״, ״תּוֹלְדוֹת שָׁמַיִם״ — מִשָּׁמַיִם נִבְרְאוּ, ״תּוֹלְדוֹת הָאָרֶץ״ — מֵאֶרֶץ נִבְרְאוּ.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִצִּיּוֹן נִבְרְאוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱלֹהִים ה׳ דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ״. וְאוֹמֵר: ״מִצִּיּוֹן מִכְלַל יוֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ״ — מִמֶּנּוּ מוּכְלָל יוֹפְיוֹ שֶׁל עוֹלָם.
נָטַל אֶת הַדָּם מִמִּי שֶׁמְּמָרֵס בּוֹ וְכוּ׳. מַאי כְּמַצְלִיף? מַחְוֵי רַב יְהוּדָה —
It means like a man joined and clinging to his livaya, his partner, i.e., his wife. In other words, the cherubs appeared to be embracing one another. Reish Lakish said: When gentiles destroyed the Second Temple and entered the Sanctuary, they saw these drawings of cherubs clinging to one another. They peeled them from the wall, took them out to the market, and said: These Jews, whose blessing is a blessing and whose curse is a curse, due to their great fear of God, should they be occupied with such matters, making images of this kind? They immediately debased and destroyed them, as it is stated: “All who honored her debase her because they have seen her nakedness” (Lamentations 1:8).
§ The mishna taught that a stone sat in the Holy of Holies and it was called the foundation [shetiyya] rock. A Sage taught in the Tosefta: Why was it called shetiyya? It is because the world was created [hushtat] from it. The Gemara comments: We learned the mishna in accordance with the opinion of the one who said that the world was created from Zion. As it was taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: The world was created from its center, as it is stated: “When the dust runs into a mass, and the clods cleave fast together” (Job 38:38). The world was created by adding matter to the center, like the formation of clumps of earth.
Rabbi Yehoshua says: The world was created from the sides, as it is stated: “For He said to the snow: Become the earth, likewise to the shower of rain, and to the showers of His mighty rain” (Job 37:6). This verse indicates that the rains fell from all sides, which led to the creation of the earth. Rabbi Yitzḥak Nappaḥa said: The Holy One, Blessed be He, cast a stone into the sea, from which the world was created, as it is stated: “Upon what were its foundations fastened; or who laid its cornerstone?” (Job 38:6).
And the Rabbis say: The world was created from Zion, as it is stated: “A Psalm of Asaph. God, the Lord God has spoken and called the earth, from the rising of the sun to its place of setting” (Psalms 50:1), and it states: “Out of Zion, the perfection of beauty, God has shined forth” (Psalms 50:2), i.e., from Zion the beauty of the world was perfected. The mishna is taught in accordance with this last opinion.
It was taught in a baraita that Rabbi Eliezer the Great says: “These are the generations of the heaven and the earth when they were created, on the day that the Lord God made earth and heaven” (Genesis 2:4) means that the generations of the heavens, i.e., all things found in the heavens, were created from the heavens, while the generations of the earth were created from the earth.
And the Rabbis say: Both these and those were created from Zion, as it is stated: “A Psalm of Asaph. God, the Lord God has spoken and called the earth, from the rising of the sun to its place of setting,” and it says: “Out of Zion, the perfection of beauty, God has shined forth,” i.e., from Zion the beauty of the world was perfected, which includes both the generations of the heavens and the generations of the earth.
§ The mishna taught that the High Priest took the blood of the bull from the one who was stirring it so it would not coagulate, and he entered and sprinkled it like one who whips. The Gemara asks: What is the meaning of: Like one who whips? Rav Yehuda demonstrated the action with his hand,
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.