113
חטא דפגם הברית15 (שחייבים עליו מיתה ביד"ש16, כמובא לעיל באגה"ת17), שאין תשובה תתאה מועלת לחטא זה, וקאמר בתדב"א "מה יעשה ויחי' אם הי' רגיל לקרות כו'", דכפרת חטא זה (הפועלת ש"יחי'") היא ע"י דיתעסק באורייתא כו'.
ב) "וזש"ה18 בחסד ואמת יכופר עון וכו' ואין אמת אלא תורה19 כו'", והיינו שיש חטא כזה שכפרתו היא ע"י תורה, ומסיים "ועון בית עלי בזבח ומנחה הוא דאינו מתכפר אבל מתכפר בתורה וגמ"ח כדאיתא בפ"ק דר"ה"20.
ויש לדייק בסדר הענינים כאן:
א) מדוע המתין אדה"ז עד הכא (אמצע פ"ט) לבאר הענין דתיקון פגם הברית ע"י עסק התורה, דלכאורה הו"ל להביאו בספ"ח, תיכף לאחרי שהביא דברי הזהר ד"תשובה עילאה היא דיתעסק באורייתא כו' דאיהו בן י"ה בינה", ובהמשך לזה הי' לו לבאר דברי הר"ח שרק תשובה עילאה מועילה לפגם הברית, דכיון שהוא פוגם במוח לכן תיקונו הוא דיתעסק באורייתא — ולמה מאחרו ומביאו בסוף פ"ט, לאחרי שביאר בפרטיות דברי הזהר ד"בינה איהי תשובה עילאה", והיינו ההתבוננות בגדולת ה' להוליד ממנה דחילו ורחימו שכליים כו', וכן האריך ע"ד "אתדבקות רוחא ברוחא" ב"כל חלקי הנפש" — שלכאורה אריכות זו אין לה שייכות לתיקון פגם הברית ע"י עסק התורה?
ב) הראיות דתורה מכפרת על עון לכאורה הי' לו להביאן בסדר הפוך — בתחילה הראי' (א) מפסוק, (ב) על כללות הענין שע"י תורה "יכופר עון", ואח"כ הראי' (א) ממחז"ל, (ב) המוסיף גם21 הפרט ע"ד אופן הלימוד — "יקרא ב' דפים. . ישנה ב' פרקים" דוקא (וכביאור אדה"ז כי הוא "כמשל חבל הנפסק כו' שבמקום הקשר הוא כפול ומכופל").
ג. ויש לומר הביאור בכל זה, בהקדם תמי' כללית בפרק זה:
מפשטות הביאור באגה"ת משמע, שכל זמן שהאדם לא הגיע למעלת תשובה עילאה א"א לו לתקן פגם הברית, ובענין זה מצב נשמתו הוא "כמשל חבל הנפסק".
ולכאורה תמוה:
הרי ביאר לעיל, שהחילוק בין תשובה תתאה לתשובה עילאה הוא, דתשובה תתאה באה לחזור ולקשר נשמתו עם שרשה ומקורה [אחרי שע"י עונות נפסק "חבל ההמשכה"22 המקשר את שורש ה
הערות
- 15. וי"ל שזהו א' מהטעמים שדייק אדה"ז להביא מתנא דבי אליהו (שבנוסח הנדפס לא נמצא) — ולא מהמפורש בויק"ר (וגם מדייק לציין המקור) — כי בזה מרומז שמדובר בתיקון חטא זה, שהרי אליהו הוא השייך לתיקון פגם הברית, ונק' "מלאך הברית" (מלאכי ג, א), והוא שבא לאסהודי שבנ"י מקיימין הברית כדאי' בזח"א פ' לך (צג, א). וראה גם פדר"א ספכ"ט (הובא ברד"ק מלאכי שם). ועוד.
- 16. נדה יג, א. מס' כלה.
- 17. פ"ד (צג, ב). פ"ז (צז, ב).
- 18. משלי טז, ו.
- 19. ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ח.
- 20. יח, א. וראה שבת (נה, ב), יומא (ט, סע"א ואילך) "גילוי עריות כו'", שפוגם ג"כ במוח כמ"ש אדה"ז כאן "ואצ"ל בעריות כו'".
- 21. להעיר שביל"ש הלשון "מה יעשה ויחי' יתעסק בתורה" ואח"כ ממשיך "אם הי' רגיל לקרות דף אחד כו'". ובמנורת המאור שם "מה יעשה יעסוק בתורה והוא יחי' כו' ילמוד ב' פרקים ואם לא הי' רגיל ללמוד כלל ילמוד דף אחד ואם הי' רגיל כו' יקרא שנים".
- 22. אגה"ת פ"ה.
תלמוד ירושלמי ראש השנה ג׳:ח׳ - הטקסט מספריא
משנה: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וגו׳. וְכִי יָדָיו שֶׁל משֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה אוֹ שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה. אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי לְמַעְלָן וּמְכַוְונִין לִיבָּן לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם הָיוּ מִתְגַּבְּרִין. וְאִם לָאו הָיוּ נוֹפְלִין.
הלכה: רִבִּי יְהוּשֻׁעַ בֶֶּן לֵוִי אָמַר. עֲמָלֵק כּוֹשְׁפָן הָיָה. מֶה הָיָה עוֹשֶׂה. הָיָה מַעֲמִיד בְּנֵי אָדָם בְּיוֹם גֵּינִיסִיָּא שֶׁלּוֹ. לוֹמַר. לֹא בִמְהֵרָה אָדָם נוֹפֵל בְּיוֹם גֵּינִיסִיָּא שֶׁלּוֹ. מֶה עָשָׂה מֹשֶׁה. עִירְבֵּב אֶת הַמַּזָּלוֹת. הָדָא הוּא דִכְתִיב שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבוּלָה וגו׳. וּכְתִיב נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא. מֵרוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ. שְׁמוּאֵל אָמַר. וְצָבָא תִּינָּתֵן עַל הַתָּמִיד בְּפָשַׁע. כְפִשְׁעָהּ שֶׁלְתוֹרָה. וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה. אֵימָתַי שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַשְׁלִיכִין דִּבְרֵי תוֹרָה לָאָרֶץ הַמַּלְכוּת הָרְשָׁעָה הַזֹּאת גוֹזֶרֶת וּמַצְלַחַת. מַה טַעַם. וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה וְעָשְׂתָה וְהִצְלִיחָה. וְאֵין אֱמֶת אֶלָּא תוֹרָה. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אָמַר אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכּוֹר חָכְמָה וּמוּסָר וּבִינָה. אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ. וְאֵין טוֹב אֶלָּא תוֹרָה. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אָמַר כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזוֹבוּ.
תניא, אגרת התשובה ה׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, הַמְשָׁכַת וִירִידַת הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית לָעוֹלָם הַזֶּה לְהִתְלַבֵּשׁ בְּגוּף הָאָדָם, נִמְשְׁכָה מִבְּחִינַת פְּנִימִיּוּת וּמְקוֹר הַדִּיבּוּר, הוּא הֶבֶל הָעֶלְיוֹן, הַמְרוּמָּז בְּאוֹת הֵ״א תַּתָּאָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה״, וּ״מַאן דְּנָפַח וְכוּ׳״.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״כִּי חֵלֶק ה׳ עַמּוֹ, יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ״, פֵּירוּשׁ, כְּמוֹ חֶבֶל, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, שֶׁרֹאשׁוֹ אֶחָד קָשׁוּר לְמַעְלָה וְקָצֵהוּ לְמַטָּה.
כִּי הִנֵּה, פְּשַׁט הַכָּתוּב מַה שֶּׁכָּתוּב ״וַיִּפַּח״, הוּא לְהוֹרוֹת לָנוּ, כְּמוֹ שֶׁעַל דֶּרֶךְ מָשָׁל כְּשֶׁהָאָדָם נוֹפֵחַ לְאֵיזֶה מָקוֹם, אִם יֵשׁ אֵיזֶה דָבָר חוֹצֵץ וּמַפְסִיק בֵּינְתַיִים אֵין הֶבֶל הַנּוֹפֵחַ עוֹלֶה וּמַגִּיעַ כְּלָל לְאוֹתוֹ מָקוֹם, כָּכָה מַמָּשׁ, אִם יֵשׁ דָּבָר חוֹצֵץ וּמַפְסִיק בֵּין גּוּף הָאָדָם לִבְחִינַת הֶבֶל הָעֶלְיוֹן.
אַךְ בֶּאֱמֶת, אֵין שׁוּם דָּבָר גַּשְׁמִי וְרוּחָנִי חוֹצֵץ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, כִּי ״הֲלֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא״, וּ״מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ״, וְ״לֵית אֲתַר פָּנוּי מִינֵּיהּ״, ״בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד״, וְ״אִיהוּ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין וְכוּ׳״.
אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּישַׁעְיָה: ״כִּי אִם עֲווֹנוֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּילִים בֵּינֵיכֶם לְבֵין אֱלֹקֵיכֶם״. וְהַטַּעַם, לְפִי שֶׁהֵם נֶגֶד רָצוֹן הָעֶלְיוֹן בָּרוּךְ־הוּא הַמְחַיֶּה אֶת הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה׳ עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ״ (וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל, שֶׁהוּא מְקוֹר הַשְׁפָּעַת שֵׁם הַוָיָ׳, וְנִרְמָז בְּקוֹצוֹ שֶׁל יוּ״ד).
וְזֶהוּ עִנְיַן הַכָּרֵת, שֶׁנִּכְרָת וְנִפְסָק חֶבֶל הַהַמְשָׁכָה מִשֵּׁם הַוָיָ׳ בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁנִּמְשְׁכָה מֵהֵ״א תַּתָּאָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת אֱמוֹר: ״וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִלְּפָנַי, אֲנִי ה׳״ – ״מִלְּפָנַי״ דַּיְיקָא.
וּבִשְׁאָר עֲבֵירוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן כָּרֵת – עַל כָּל פָּנִים הֵן פּוֹגְמִין הַנֶּפֶשׁ, כַּנּוֹדָע; וּפְגַם, הוּא מִלְּשׁוֹן פְּגִימַת הַסַּכִּין.
וְהוּא עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, מֵחֶבֶל עָב שָׁזוּר מִתַּרְיַ״ג חֲבָלִים דַּקִּים, כָּכָה חֶבֶל הַהַמְשָׁכָה הַנִּזְכָּר לְעֵיל – כָּלוּל מִתַּרְיַ״ג מִצְוֹת, וּכְשֶׁעוֹבֵר חַס וְשָׁלוֹם עַל אַחַת מֵהֵנָּה – נִפְסָק חֶבֶל הַדַּק וְכוּ׳.
אַךְ גַּם בְּחַיָּיב כָּרֵת וּמִיתָה נִשְׁאָר עֲדַיִין בּוֹ הָרְשִׁימוּ מִנַּפְשׁוֹ הָאֱלֹקִית, וְעַל־יְדֵי זֶה יָכוֹל לִחְיוֹת עַד נ׳ אוֹ ס׳ שָׁנָה וְלֹא יוֹתֵר (וּמַה שֶּׁכָּתוּב בְּשֵׁם הָאֲרִיזַ״ל שֶׁנִּכְנְסָה בּוֹ בְּחִינַת הַמַּקִּיף וְכוּ׳ – אֵינוֹ עִנְיָן לְחַיֵּי גַּשְׁמִיּוּת הַגּוּף, וּמַיְירִי עַד נ׳ שָׁנָה, אוֹ בִּזְמַן הַזֶּה – כְּדִלְקַמָּן):
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- נו - שנת תשכ"ט - חלק שלישי ‹ שיחת ש"פ שלח, כ"ח סיון, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ט לקו"ש חל"ט ע' 113
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.
- אגרות קודש כרך יא ג'תרסב נדה דף י"ג,
- אגרות קודש כרך יא ג'תשפג נדה דף י"ג
- לקוטי שיחות כרך לו תצוה שיחה ב מאותו ספר נדה יג, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך ו הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ד מאותו ספר נדה יג, ב
- לקוטי שיחות כרך ז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה טו מאותו ספר נדה דף יג
- תורת מנחם פורים (מאמר א), ה'תשי"ז נדה יג, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, מבה"ח אדר ראשון, ה'תשכ"ז נדה יג, א
- מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין שרשי הדברים נדה יג, ב
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת יתרו בחודש השלישי נדה יג, סע"א
- תורת חיים בראשית ח"א פרשת נח אלה תולדות נח נדה יג, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות השכמת הבוקר ג הנהגת בית הכסא י נדה יג, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות הנהגת אדם בבקר ג הנהגת בית הכסא כא נדה יג, א
- תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ח נדה יג, ב
- תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשכ"ח נדה יג, סע"א
- תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, מבה"ח אלול, כ"ג מנחם-אב, ה'תשכ"ח נדה יג, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויצא, ט' כסלו, ה'תשכ"ט נדה יג, ב
- תורת מנחם שיחת יום א' פ' פינחס, י"ג תמוז, ה'תשכ"ט נדה יג, ריש ע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשל"א נדה יג, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ב נדה יג, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית ג הנהגת בית הכסא נדה יג, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות הנהגת אדם בבקר ג הנהגת בית הכסא נדה יג, א