10

ללכת בדרך הישר עד שהליכה זו תהי' אצלם "כמו טבע", ואז ניתן להם המקדש למטה.

וצ"ב בהתאמת המשל לתוכן הנמשל, דלכאורה, בשלמא במשל, הרי הלבוש עצמו אינו אלא שכר צדדי ואינו גורם מצד עצמו שיתנהג הבן כדבעי, ולכן רק עי"ז שאביו אינו נותן לו הלבוש ורק מראה לו ואומר לו ראה שאם תתנהג בדרך הישר ינתן לך לבוש זה, הרי זה מרגילו ללכת בדרך הישר; אבל בנמשל, הרי עצם מציאות המקדש פועל שיפור והטבה במצב בנ"י בגלל היותו מקום גילוי שכינה וראיית אלקות. ולפי זה צ"ב, איך יתכן, שראיית אלקות בזמן הבית, כשהי' בית המקדש על מכונו ובנ"י עלו לרגל וראו במו עיניהם את עשרת הנסים שנעשו לאבותינו בביהמ"ק²⁵, ובמשך שנים רבות, הרי כ"ז לא פעל עליהם שייטיבו את דרכם, אע"פ שבשעת מעשה היו נביאים שהוכיחו את ישראל והזהירום שעל ידי מעשיהם הרעים יגרמו לגלות וחורבן הבית — ואילו זה שרק מראין את המקדש דלעתיד מרחוק, וזה גופא רק "לפרקים ידועים", יש בכוחו לפעול על בנ"י להרגילם ללכת בדרך הישר עד שזה יהי' "כמו טבע" בנפשם?

ג. ויש לומר, שהביאור בזה נרמז במ"ש הרב לוי"צ מבאַרדיטשוב "שמראין לכאו"א מישראל המקדש דלעתיד מרחוק". דלכאורה צ"ב, הרי ראי' וריחוק הם שני ענינים שונים, ויתרה מזה — הראי' 1) מורה שהדבר הוא בקירוב, 2) "מקרבת" ומודיעה פרטי הדבר להרואה.

[וכידוע החילוק בין ראי' לשמיעה²⁶, דראי' היא מקרוב ושמיעה מרחוק²⁷. כלומר: ראי' מגיעה בנפש וחודרת בהאדם בוודאות והתאמתות כזו שאינה בשמיעה, דכשהאדם רואה איזה דבר, לא יועילו הוכחות וראיות לסתור את ראייתו²⁸, כי מאחר שהוא בעצמו ראה את הדבר הרי נתאמת ונתברר אצלו הדבר יותר מכל בירור שכלי.

— וכמודגש בההלכה²⁹ ד"אין עד נעשה דיין", כדאיתא בגמ'²⁹ הטעם "כיון דחזיוהו כו' לא מצו חזו לי' זכותא", משא"כ כשהדיינים שומעים מהעדים, אף שברור להם שהעדים אומרים אמת³⁰, חזו לי' זכותא, כי הוודאות והתפעלות שמצד ראי' היא גדולה יותר מהוודאות והתפעלות שמצד שמיעה],

וא"כ מהו שאומר ש"מראין לכאו"א מישראל המקדש דלעתיד מרחוק" — דאם זהו באופן של ראי', הרי זה מדגיש שאינו "מרחוק" אלא "מקרוב".

ויש לומר, דכוונתו בזה ללמדנו שני ענינים הפכיים הנצרכים בכדי שההליכה בדרך הישר תעשה ותהי' "כמו טבע" באופן שתביא את נתינת המקדש דלעתיד.

ד. ביאור הענין:

ידועה דעת הזהר³¹ שבית המקדש השלישי ייבנה ע"י הקב"ה, "בניינא ד