123
א) גבול וקצה (סוף) השטח, היינו הקו המפסיק בין שני השטחים. כלשון רש"י עה"פ14 "והגבלת את העם" — "קבע להם תחומין לסימן שלא יקרבו מן הגבול והלאה", וכן "לא תסיג גבול רעך"15 — "שמחזיר סימן חלוקת הקרקע לאחור כו'".
ב) השטח עצמו שבתוך הגבולים. כמ"ש גבי מכת צפרדע16 "אנכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים", שהכוונה בזה לכל ארץ מצרים (ולא רק על גבולי הארץ סביב). וכן "ולא יראה לך שאור בכל גבולך"17, היינו כל רשותו של האדם. וכן צריך לפרש בעוד כו"כ מקראות18. וכן מצינו גם בלשון רש"י, כמו בפרשתנו בפירוש הכתוב19 "למטות אבותיכם תתנחלו", פרש"י "בשנים עשר גבולין כמנין השבטים", שפירושו י"ב חלקים שטחים (ולא המצרים של י"ב חלקי הארץ).
[ואין זו סתירה לפירושי רש"י הנ"ל ד"כל גבול" הוא "לשון סוף וקצה", כי כוונת רש"י במקומות הנ"ל היא רק לפרש לשון "גבול", שהיא "לשון קצה וסוף", אבל בכמה מקומות בקרא פירוש תיבת גבול הוא השטח שבין הקצוות, שנק' "גבול" להיותו בתוך הגבולות שבקצהו].
וזהו שדייק רש"י ונקט כאן לשון "מצר" דוקא, כי בפרשת גבולות הארץ, בא הכתוב לתאר את מקומו המדוייק של הקו המפסיק בין ארץ ישראל לחוצה לארץ, וכמו שהכתוב מתאר בפרטיות אופן הילוך קו הגבול לכל הד' רוחות, ולכן נקט רש"י לשון "מצר" דוקא, להדגיש שכאן אין הכוונה לשטח שבתוך הגבול, אלא לגבול עצמו, וכפירוש לשון "מצר" — דבר המצר ומגביל, והיינו מצרני הארץ.
ג. עפ"ז מיושב בפשטות הדיוק והשינוי בלשון רש"י בפסוק20 "וגבול ים והי' לכם הים הגדול וגבול", וז"ל: "וגבול ים — ומצר מערבי מהו. והי' לכם הים הגדול — למצר. וגבול, הנסין [האיים] שבתוך הים אף הם מן הגבול כו'". שבב' הד"ה הראשונים מדייק רש"י לשון "מצר", ובד"ה הג' נקט לשון הכתוב "מן הגבול".
וע"פ הנ"ל מובן הדבר, כי מ"ש "וגבול ים" היינו המצר המערבי, והים הגדול הוא המצר (שמן הים ולפנים "המצות נוהגות"). אבל מ"ש אח"כ "וגבול" שבא לרבות "הנסין שבתוך הים", אין הכוונה בזה לתאר את המצר של א"י, דהנסין אינם המצר עצמו, אלא שמיתורא דקרא למדים שגם הנסין שבתוך הים הם בכלל ארץ ישראל (כאילו הם בתוך גבולי הארץ), שהמצות נוהגות שמה. ולכן נקט רש"י ל' "גבול", שפירושו (לא מצר הארץ, אלא) השטח שבתוך הגבולים.
הערות
- 14. יתרו יט, יב.
- 15. פ' שופטים יט, יד.
- 16. וארא ז, כז.
- 17. בא יג, ז.
- 18. ראה ויגש (מז, כא) "מקצה גבול מצרים ועד קצהו". חוקת (כ, טז) "עיר קצה גבולך". ועוד. — ולהעיר, דבלשון חז"ל כל א"י נק' "גבולין" (שבת כ, רע"א במשנה. סוכה מג, א. ובכ"מ. ערוך ערך גבל (הב')).
- 19. לג, נד. — ולכאורה כן צריך לפרש ל' רש"י פינחס (כו, נד) "וי"ב גבולים בי"ב פתקין", שהרי בפשטות לא נתפרטו בהפתקין פרטי המצרים של כל הי"ב חלקים.
- 20. לד, ו.
רש"י על במדבר כ״ו:נ״ד - הטקסט מספריא
לרב תרבה נחלתו. לְשֵׁבֶט שֶׁהָיָה מְרֻבֶּה בְּאֻכְלוּסִין נָתְנוּ חֵלֶק רַב, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹא הָיוּ הַחֲלָקִים שָׁוִים, שֶׁהֲרֵי הַכֹּל לְפִי רִבּוּי הַשֵּׁבֶט חָלְקוּ הַחֲלָקִים, לֹא עָשׂוּ אֶלָּא עַ"יְ גוֹרָל, וְהַגּוֹרָל הָיָה עַל פִּי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּבָבָא בַתְרָא (דף קכ"ב): אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן הָיָה מְלֻבָּשׁ בְּאוּרִים וְתֻמִּים וְאוֹמֵר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אִם שֵׁבֶט פְּלוֹנִי עוֹלֶה, תְּחוּם פְּלוֹנִי עוֹלֶה עִמּוֹ, וְהַשְּׁבָטִים הָיוּ כְתוּבִים בִּשְׁנֵים עָשָׂר פְּתָקִין וְי"ב גְּבוּלִין בְּי"ב פְּתָקִין, וּבְלָלוּם בַּקַּלְפִּי, וְהַנָּשִׂיא מַכְנִיס יָדוֹ לְתוֹכוֹ וְנוֹטֵל שְׁנַיִם פְּתָקִין, עוֹלֶה בְיָדוֹ פֶּתֶק שֶׁל שֵׁם שִׁבְטוֹ וּפֶתֶק שֶׁל גְּבוּל הַמְפֹרָשׁ לוֹ, וְהַגּוֹרָל עַצְמוֹ הָיָה צוֹוֵחַ וְאוֹמֵר אֲנִי הַגּוֹרָל עָלִיתִי לִגְבוּל פְּלוֹנִי לְשֵבֶט פְּלוֹנִי, שֶׁנֶּאֱמַר "עַל פִּי הַגּוֹרָל", וְלֹא נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ בְּמִדָּה, לְפִי שֶׁיֵּשׁ גְּבוּל מְשֻׁבָּח מֵחֲבֵרוֹ, אֶלָּא בְשׁוּמָא, בֵּית כֹּר רַע כְּנֶגֶד בֵּית סְאָה טוֹב, הַכֹּל לְפִי הַדָּמִים:
לרב תרבה נחלתו TO THE NUMEROUS THOU SHALT GIVE MORE INHERITANCE — To the tribe that had a numerous population they gave a large portion of land. Although the portions were not of equal area because, as we have now said, in all cases they assigned the portions according to the size of the tribe, yet they did so only by aid of the lot, but the lot fell by the utterance of the Holy Spirit, as is explained in Baba Batra 122a: Eleazar the Priest was clothed with the Urim and Thummim, and spake by the Holy Spirit, “If such-and-such a tribe comes up, such-and-such a territory shall come up with him”. The names of the tribes were written on twelve tablets, and those of twelve districts on twelve tablets. They mixed them in an urn, and the prince of a tribe inserted his hand in it and took out two tablets. There came up in his hand the tablet bearing the name of his tribe and the tablet relating to the district that had been declared by the Urim and Tummim to be intended for it. The lot, itself cried out, saying, “I, the lot, have come up for such-and-such a district for such-and-such a tribe”, as it is said, (v. 56) על פי הגורל by the mouth (utterance) of the lot [shall the possession thereof be divided]” (Midrash Tanchuma, Pinchas 6). The land was not divided by measurement alone because one district is superior to another but it was divided by estimating its fertility: a bad piece of land sufficient to sow a Kor was regarded as the equivalent of a good piece of land sufficient to sow a Seah (the thirtieth part of a Kor) — all depended upon the value of the soil.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.
- אגרות קודש כרך ב סוכה מג, ב
- אגרות קודש כרך ב שח סוכה מג, א
- אגרות קודש כרך ב שצט סוכה מג, ב
- לקוטי שיחות כרך ז חג הפסח שיחה א מאותו ספר סוכה מג, ב
- לקוטי שיחות כרך ט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה טז מאותו ספר סוכה מג, א
- לקוטי שיחות כרך יב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה טו מאותו ספר סוכה מג, א
- לקוטי שיחות כרך יד וזאת הברכה-שמח"ת שיחה ב מאותו ספר סוכה מג, ב
- לקוטי שיחות כרך יז אמור שיחה ד מאותו ספר סוכה מג, א
- לקוטי שיחות כרך יט חג הסוכות שיחה א מאותו ספר סוכה מג, ב
- לקוטי שיחות כרך כד חג הסוכות שיחה א מאותו ספר סוכה מג, א
- לקוטי שיחות כרך כט הושע"ר שיחה א מאותו ספר סוכה מג, ב
- לקוטי שיחות כרך כט הושע"ר שיחה א מאותו ספר סוכה מג, ב
- לקוטי שיחות כרך כט הושע"ר שיחה א מאותו ספר סוכה מג, ב
- לקוטי שיחות כרך כט הושע"ר שיחה א מאותו ספר סוכה מג, ב
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה טז מאותו ספר סוכה מג, ב
- תורת מנחם שיחת ליל שמחת-תורה (קודם הקפות), ה'תשט"ז סוכה מג, ב
- רשימות מנורה ביהמ"ק וכליו ע"ד הדרוש סוכה מג:
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת פט סוכה מג, ב