87
ראל, הרי ישראל נצטוו15 "אל תצר את מואב" וכפי שראה בלק בעצמו, שבנ"י "הקיפו ארץ מואב כו' עד שבאו מעבר השני"16, "ולא באו לגבול מואב"16, וכאשר לא נתנו להם רשות לעבור בארצם לא עשו עמהם מלחמה16, וא"כ מהי יראתו?
ואע"פ שלהלן בפ' מטות17 פרש"י שיראתם של המואבים היתה "שיהיו שוללים אותם שלא נאמר אלא אל תתגר בם מלחמה" — הרי קושיא זו מתעוררת תיכף בפרשתנו, ואם ס"ל לרש"י שרק זו היתה יראתם של אנשי מואב (ולא שיראו שילחמו אתם, כפשטות לשון הכתובים, וכפרש"י על "והוא יושב ממולי" — "קרובים הם להכריתני") — הו"ל לרש"י לפרש כן כאן18, ולא לסמוך על פירושו לקמן בפ' מטות19.
[ובמדרש כאן20 איתא, "שהיו מתיראין שראו כל הארץ ביד ישראל שבא סיחון ונטל ארץ מואב21 כו' באו ישראל נטלוה כו' והיו אלו רואים את ארצם ביד ישראל והיו אומרים לא אמר הקב"ה כי לא אתן לך מארצו ירושה22 והרי ארצנו לפניהם לכך היו מתיראין" ("והם23 לא ידעו כי קנאו ישראל ע"י שנטהרה ע"י סיחון"24).
אבל קשה לתרץ כן ע"ד הפשט, שהרי ראו שבנ"י הקיפו את ארצם ולא הלכו נגדם במלחמה לכבוש את ארצם, כנ"ל].
הערות
- 15. דברים ב, ט. הובא בפרש"י לעיל (חוקת כא, כו).
- 16. רש"י חוקת כא, יג.
- 17. לא, ב. — ובפרש"י דברים שם "ונראים להם כשהם מזויינים. . שהיו שוללים ובוזזים אותם" (ולא רק שהמואבים היו חוששים לכך). — ובדפוס שני דפרש"י וכת"י רש"י (שתח"י), גם בפ' מטות הגירסא "שהיו שוללים" (כל' רש"י בדברים שם).
- 18. ובפרט שמקור ל' רש"י במטות ודברים שם, הוא מתנחומא פרשתנו ב (במדב"ר פ"כ, ג).
- 19. ודוחק לומר שרש"י סומך על מ"ש כאן (כב, ד) "עתה ילחכו גו' כלחוך השור גו'", וכפי' דעת זקנים מבעה"ת (ועוד) שהיו יראים רק שלא יהיו שוללים אותם (ילחכו) — כי א"כ הו"ל לרש"י לפרשו להדיא (וראה רש"י שם ד"ה כלחוך השור).
- 20. תנחומא ובמדב"ר שם.
- 21. ראה חוקת כא, כו ואילך ובפרש"י שם.
- 22. דברים שם.
- 23. חזקוני ריש פרשתנו.
- 24. כפרש"י חוקת (שם, כו) "ועל ידו (סיחון) טהרה לישראל". אבל אין לתרץ להיפך, שידעו שחלק מארצם טוהר בסיחון, ולכן חששו שמא "יטהרו" ע"י אחרים לישראל — כי נוסף לזה שא"כ אין טענתו על ישראל אלא על הכובשו הראשון, הרי מפורש ברש"י (פרשתנו כב, ה) "קרובים הם להכריתני", ועדיין לא טהרו אז ע"י אחרים [ומ"ש בחתם סופר עה"ת (ריש פרשתנו) "שהי' ירא שהערב רב יכבשו תחילה ממנו ואח"כ יקחו בנ"י מהערב רב" — לכאורה אינו ע"ד הפשט]. כן אין לומר שחששו שכללות ארצם כבר טוהרה ע"י כיבוש סיחון, אי משום כיבוש חשבון כו' (ולהעיר מהאריכות לעיל בפ' חוקת (כא, כול) ע"ד מלחמה זו. וראה פרש"י שם, ל), או לפי שהיו בוטחים עליהם (כדלקמן בפנים) — כי נוסף לזה שא"כ למה הקיפו ישראל את ארצם (כבפנים), הרי יראתם היתה לאחרי מפלת סיחון ועוג, ושוב היו בידי עצמם כו'.
- . ובמושב זקנים (מבעה"ת) עה"ת ריש פרשתנו, ד"בלק משרי סיחון הי'. . והנותרים שלא כבש סיחון המליכו את בלק עליהם", ומשמע לכאורה שמפרש דכיון שבלק משרי סיחון הי' לכן סברו שטהרה כו' (וגם לפרש"י (כב, ד) שהי' מנסיכי מדין, הרי עכ"פ לא הי' ממואב עצמו. וראה ריב"א עה"ת).
רש"י על במדבר כ״א:י״ג - הטקסט מספריא
מגבל האמרי. תְּחוּם סוֹף מֶצֶר שֶׁלָּהֶם, וְכֵן גְּבוּל מוֹאָב — לְשׁוֹן קָצֶה וָסוֹף:
מעבר ארנון. הִקִּיפוּ אֶרֶץ מוֹאָב כָּל דְּרוֹמָהּ וּמִזְרָחָהּ עַד שֶׁבָּאוּ מֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי לְאַרְנוֹן בְּתוֹךְ אֶרֶץ הָאֱמוֹרִי בִּצְפוֹנָהּ שֶׁל אֶרֶץ מוֹאָב:
היצא מגבל האמרי. רְצוּעָה יוֹצְאָה מִגְּבוּל הָאֱמוֹרִי וְהִיא שֶׁל אֱמוֹרִיִּים, וְנִכְנֶסֶת לִגְבוּל מוֹאָב עַד אַרְנוֹן שֶׁהוּא גְּבוּל מוֹאָב, וְשָׁם חָנוּ יִשְֹרָאֵל וְלֹא בָאוּ לִגְבוּל מוֹאָב, כי ארנון גבול מואב, וְהֵם לֹא נָתְנוּ לָהֶם רְשׁוּת לַעֲבֹר בְּאַרְצָם, וְאַעַ"פִּי שֶׁלֹּא פֵרְשָׁהּ מֹשֶׁה, פֵּרְשָׁהּ יִפְתָּח, כְּמוֹ שֶׁאָמַר יִפְתָּח (שופטים י"א) "וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה", וּמֹשֶׁה רְמָזָהּ (דברים ב'), "כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר" — מָה אֵלּוּ לֹא נְתָנוּם לַעֲבֹר בְּתוֹךְ אַרְצָם אֶלָּא הִקִּיפוּם סָבִיב, אַף מוֹאָב כֵּן:
מגבל האמרי The word גבול denotes boundary-line of (marking) the end of their frontier. Similar is the term the גבול of Moab (in this verse): it is an expression for extremity and end.
מעבר ארנון ON THE OTHER SIDE OF ARNON — they travelled round the land of Moab along the whole of its southern and eastern sides until they came to the other side of the Arnon into the land of the Amorites on the north of the land of Moab.
היצא מגבל האמרי [ARNON WHICH IS IN THE WILDERNESS] THAT COMETH OUT OF THE BOUNDARY OF THE AMORITES — a strip of land jutted out from the territory of the Amorites — it belonged to the Amorites — and entered into the territory of Moab extending unto the Arnon which is the boundary of Moab. It was there that the Israelites encamped and thus they did not pass into the territory of Moab, כי ארנון גבול מואב, FOR ARNON IS THE BOUNDARY OF MOAB, and they did not grant them permission to pass through their land. And although Moses did not state this plainly, Jephtha plainly stated it], as Jephtha said, (Judges 11:17) "And in like manner he sent unto the king of Moab, out he would not permit him to pass through his territory”. Moses, however, made an allusion to it when he stated, (Deuteronomy 2:29) “As the children of Esau that dwell in Seir, and the Moabites that dwell in Ar, did unto me”. What was the case with these (the children of Esau)? They did not permit them to pass through their land, but they made them travel right round it! Similarly, too, Moab did!
במדבר רבה כ׳:ג׳ - הטקסט מספריא
כְּתִיב (במדבר כב, ג): וַיָּגָר מוֹאָב, מַהוּ וַיָּגָר כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נִרְאִין לָעַמּוֹנִים נִרְאִין עֲטוּפִים לְשָׁלוֹם, וְלַמּוֹאָבִים נִרְאִין מְזֻיָּנִין לְמִלְחָמָה, שֶׁכָּךְ כְּתִיב (דברים ב, יט): וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל תְּצֻרֵם, כָּל מִין צָרָה אַל תָּצַר לָהֶם, (דברים ב, יט): וְאַל תִּתְגָר בָּם, כָּל מִין גֵּרוּי. וּלְמוֹאָב אָמַר (דברים ב, ט): אַל תָּצַר וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה, מִלְחָמָה אִי אַתָּה עוֹשֶׂה אֲבָל מַה שֶּׁאַתָּה יָכוֹל לַחְטֹף מֵהֶן חֲטֹף. וּלְכָךְ נִרְאִין מְזֻיָּנִין לְמוֹאָב וְהֵן נֶאֱגָרִין לְעָרֵיהֶם, שֶׁאֵין וַיָּגָר אֶלָּא לְשׁוֹן אֲסִיפָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י, ה): אֹגֵר בַּקַּיִץ בֵּן מַשְׂכִּיל. דָּבָר אַחֵר, וַיָּגָר, לְשׁוֹן גֵּר, שֶׁהָיוּ רוֹאִין לְעַצְמָן גֵּרִים בָּעוֹלָם, אָמְרוּ יָרְדוּ לְמִצְרַיִם לָגוּר וְאָחֲזוּ אוֹתָהּ, וּמַשְׂכִּירִין הָיוּ לָהֶם בָּתִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, כב): וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ. דָּבָר אַחֵר, וַיָּגָר, לְשׁוֹן יִרְאָה, שֶׁהָיוּ מִתְיָרְאִין, שֶׁרָאוּ כָּל הָאֻמּוֹת בְּיַד יִשְׂרָאֵל, שֶׁבָּא סִיחוֹן וְנָטַל אֶרֶץ מוֹאָב, (במדבר כא, כו): וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן, וְעוֹג נָטַל כָּל אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג, יא): כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וגו', בָּאוּ יִשְׂרָאֵל וּנְטָלוּהָ מִשְּׁנֵיהֶם, שֶׁאֵין בּוֹ עוֹלָה. וְהָיוּ אֵלּוּ רוֹאִין אֶת אַרְצָם בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ אוֹמְרִים לֹא אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (דברים ב, ט): כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה, הֲרֵי אַרְצֵנוּ לִפְנֵיהֶם, לְכָךְ הָיוּ מִתְיָרְאִין. (במדבר כב, ג): וַיָּקָץ מוֹאָב, שֶׁהָיוּ רוֹאִין אֶת עַצְמָן כְּקוֹצִין בִּפְנֵיהֶם.
רש"י על במדבר כ״ב:ה׳ - הטקסט מספריא
פתורה. כְּשֻׁלְחָנִי זֶה שֶׁהַכֹּל מְרִיצִין לוֹ מָעוֹת, כָּךְ כָּל הַמְּלָכִים מְרִיצִין לוֹ אִגְּרוֹתֵיהֶם, וּלְפִי פְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא כָּךְ שֵׁם הַמָּקוֹם (שם):
ארץ בני עמו. שֶׁל בָּלָק, מִשָּׁם הָיָה, וְזֶה הָיָה מִתְנַבֵּא וְאוֹמֵר לוֹ, עָתִיד אַתָּה לִמְלֹךְ; וְאִם תֹּאמַר מִפְּנֵי מָה הִשְׁרָה הַקָּבָּ"ה שְׁכִינָתוֹ עַל גּוֹי רָשָׁע? כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה פִתְחוֹן פֶּה לָאֻמּוֹת לוֹמַר, אִלּו הָיוּ לָנוּ נְבִיאִים, חָזַרְנוּ לְמוּטָב, הֶעֱמִיד לָהֶם נְבִיאִים וְהֵם פָּרְצוּ גֶדֶר הָעוֹלָם, שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיוּ גְדוּרִים בַּעֲרָיוֹת, וְזֶה נָתַן לָהֶם עֵצָה לְהַפְקִיר עַצְמָן לִזְנוּת:
לקרא לו. הַקְּרִיאָה הָיְתָה שֶׁלּוֹ וְלַהֲנָאָתוֹ, שֶׁהָיָה פוֹסֵק לוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה:
עם יצא ממצרים. וְאִם תֹּאמַר מַה מַּזִּיקְךָ?
הנה כסה את עין הארץ. סִיחוֹן וְעוֹג שֶׁהָיוּ שׁוֹמְרִים אוֹתָנוּ עָמְדוּ עֲלֵיהֶם וַהֲרָגוּם:
והוא ישב ממלי. חָסֵר כְּתִיב, קְרוֹבִים הֵם לְהַכְרִיתֵנִי כְּמוֹ (תהילים קי"ח) כִּי אֲמִילַם (תנחומא):
פתורה HE SENT TO BALAAM פתורה because he was like a money changer before whom everyone lays coins; similarly all the kings used to send him their letters, asking for his advice. However, according to the literal sense of the text, this was the name of the place (Midrash Tanchuma, Balak 4).
ארץ בני עמו THE LAND OF THE CHILDREN OF HIS PEOPLE — of Balak's people, for he came from there, and this man (Balaam) had prophesied saying to him, “You are destined to be king”. — And if you ask: Why did the Holy One blessed be He, let his Shechina rest upon so wicked a heathen, I reply that in order that the heathen peoples should have no excuse to say, “If we had prophets, we would have changed for the better”, He raised up prophets for them. Yet they (these prophets) broke down the moral fence of the world, because at first they (the heathens) were fenced in against (they refrained from) immoral living, but this man (Balaam) counselled them to freely offer themselves to prostitution (Midrash Tanchuma, Balak 1; cf. Rashi on Numbers 24:14).
לקרא לו TO CALL HIM — the call was for him, for his benefit; for he (Balak) fixed for him (agreed to pay him) a large sum.
עם יצא ממצרים [THERE IS] A PEOPLE COME OUT FROM EGYPT — and if you ask: What harm does that do you?
הנה כסה את עין הארץ BEHOLD THEY COVER THE FACE OF THE EARTH — Sihon and Og who used to protect us stood up against them, but they slew them (Midrash Tanchuma, Balak 4).
והוא ישב ממלי AND THEY ARE STATIONED OPPOSITE ME — ממלי is written deficient in the ו (the full form is ממולי, so that it may be connected with מול “to cut off”) — they are near enough to cut me off. The word is the same as in (Psalms 118:10): “that I shall cut them off (אמילם)” (Midrash Tanchuma, Balak 4).
רש"י על במדבר כ״ב:ל׳ - הטקסט מספריא
ההסכן הסכנתי. כְּתַרְגּוּמוֹ, וְכֵן "הַלְאֵל יִסְכָּן גָּבֶר" (איוב כ"ב); וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ מִקְרָא זֶה בַּתַּלְמוּד, אָמְרוּ לֵיהּ מַאי טַעְמָא לָא רְכַבְתְּ אַסּוּסְיָא? אֲמַר לְהוּ בִּרְטִיבָא שְׁדַאי לֵיהּ כו', כִּדְאִיתָא בְמַסֶּכֶת עֲ"זָ (דף ד'):
ההסכן הסכנתי — Understand this as the Targum does — HAVE I EVER LEARNT? Similar is, (Job 22:2) “Does a man learn (יסכן) for God’s benefit” (see Rashi on this verse). And our Rabbis have explained this verse in the Talmud: They said to him, “What is the reason you are not riding on a horse?” He replied to them: “I have left it in the meadow grass” (i.e., I have put it out to graze). Whereupon the ass exclaimed: Am I not your ass upon whom thou hast ridden from my very youth unto this day?!” (so you see, you have never possessed a horse) — as it is related in Treatise Avodah Zarah 4b.
רש"י על במדבר כ״ב:ד׳ - הטקסט מספריא
אל זקני מדין. וַהֲלֹא מֵעוֹלָם הָיוּ שׂוֹנְאִים זֶה אֶת זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר "הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב" (בראשית ל"ו), שֶׁבָּאוּ מִדְיָן עַל מוֹאָב לַמִּלְחָמָה? אֶלָּא מִיִּרְאָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם; וּמָה רָאָה מוֹאָב לִטֹּל עֵצָה מִמִּדְיָן? כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל נוֹצְחִים שֶׁלֹּא כְמִנְהַג הָעוֹלָם, אָמְרוּ מַנְהִיגָם שֶׁל אֵלּוּ בְּמִדְיָן נִתְגַּדֵּל, נִשְׁאַל מֵהֶם מַה מִּדָּתוֹ, אָמְרוּ לָהֶם אֵין כֹּחוֹ אֶלָּא בְּפִיו, אָמְרוּ, אַף אָנוּ נָבֹא עֲלֵיהֶם בְּאָדָם שֶׁכֹּחוֹ בְּפִיו (תנחומא):
כלחך השור. כָּל מַה שֶּׁהַשּׁוֹר מְלַחֵךְ אֵין בּוֹ בְרָכָה (שם):
בעת ההוא. לֹא הָיָה רָאוּי לְמַלְכוּת, מִנְּסִיכֵי מִדְיָן הָיָה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּת סִיחוֹן מִנּוּהוּ עֲלֵיהֶם לְצֹרֶךְ שָׁעָה (שם):
אל זקני מדין AND MOAB SAID] TO THE ELDERS OF MIDIAN But did not these (Moab and Midian) always hate one another, just as is stated, (Genesis 36:35) “who had smitten Midian in the country of Moab”, from which it is evident that Midian had come against Moab in war? But out of fear of Israel they now made peace between themselves (Midrash Tanchuma, Balak 3; cf. Sanhedrin 105a). And what induced Moab to take counsel of Midian? When they saw that Israel was victorious in a supernatural manner they said: the leader of these people grew up in Midian; let us ask them what is his chief characteristic. They replied to them; “His power lies only in his mouth (in prayer)”. Whereupon they said: “Then we must come against them with a man whose power lies in his mouth” (Midrash Tanchuma, Balak 3).
כלחך השור AS THE OX LICKETH — they used this comparison because whatever piece of ground the ox licks has no blessing left in it (cf. Shabbat 140b, 141a; Midrash Tanchuma, Balak 3).
בעת ההוא [BALAK WAS KING OF MOAB] AT THAT TIME — at that time: he was not really entitled to the kingdom; he was actually one of the Midianite princes, but when Sihon died they (the Moabites) appointed him as king over them to meet the needs of the time (Midrash Tanchuma, Balak 4).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.