64
תכלית הכוונה היא בו, כן הוא בנוגע לכל אחד מהם בפרט, שאין לומר שאיש ישראל אחד ישמש רק כ"אמצעי" לישראל חבירו, וגם לא בשביל הכלל והציבור, אלא תכלית הכוונה היא גם בכל אחד ואחד בפני עצמו]31.
ועכצ"ל דמכיון שעי"ז שפרסמה הכתוב מתגלה שבחן של ישראל, אין זה נחשב גנות בשבילה, ואדרבה, זה גופא הוי שבחה32 שעל ידה מודיעה התורה שבחן של ישראל שלא נחשדו על עריות, "גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום".
דוגמא לדבר — באיסור בל תשחית: האיסור הוא רק כאשר המעשה הוא דרך השחתה וקלקול33, אבל כשע"י הקלקול בא תיקון, אין כאן איסור בל תשחית34. וע"ד הדין במלאכת שבת ש"כל המקלקלין פטורין"35 ["קרע בגדים או שרפן או שבר כלים דרך השחתה הרי זה פטור"36], אבל "הקורע בחמתו או כו' חייב מפני שמיישב דעתו בדבר זה וינוח יצרו והואיל וחמתו שוככת בדבר זה הרי הוא כמתקן וחייב"37.
ד. ועוד יש לומר, ובהקדם דמצינו פלוגתא38 אם חייב אדם להכניס עצמו בספק סכנה בשביל הצלת חבירו מסכנה ודאית. וי"א39 שאין הפלוגתא בנוגע לכלל ישראל, דאז ודאי שמחוייב היחיד להכניס את עצמו בסכנה בשביל הצלת כלל ישראל. ויש לומר, שאין זה משום שהצלת כלל ישראל דוחה נפש היחיד, אלא לפי שלהיות שכל יחיד הוא חלק מהכלל, חלק מהציבור, הרי נמצא, שהצלת כלל ישראל ה"ה גם הצלתו של היחיד.
ואם הדברים אמורים בנוגע לסכנת נפשות40, כ"ש וק"ו בענין סיפור ופרסום ענין של גנות, ועוד זאת, שאין בזה
הערות
- 31. ראה לקו"ש ח"י שם (ע' 25 ואילך).
- 32. להעיר ממרז"ל (ירושלמי סוכה פ"ה ה"ו) "למה נקרא שמו נבל שהוא מלבין כמה מיני זמר" (מבייש כמה מיני זמר שזמירתו ערב ביותר לשומעים. קרבן העדה (ופני משה) שם), "שהוא מנבל כל מיני זמר" (מדרש תהלים פא, ג), הרי דכאשר ע"י מעלתו מבייש השאר, הרי הוא נקרא בשם זה "נבל". ועד"ז לאידך כאשר על ידה נתגלה שבחן של ישראל ה"ז גופא נעשית ענינה ועד שנעשה שם שלה (ראה לעיל הערה 22 מהקדוש אשתרוק).
- 33. ראה רמב"ם הל' מלכים פ"ו ה"ח. שם ה"י. שו"ע אדה"ז חלק חו"מ הל' שמירת גוף ונפש ובל תשחית סי"ד.
- 34. ראה שו"ע אדה"ז שם סט"ו.
- 35. רמב"ם הל' שבת פ"א הי"ז משבת קה, ב. ובכ"מ.
- 36. רמב"ם שם.
- 37. רמב"ם שם פ"י ה"י. וראה שם פ"ח ה"ח. פי"ב ה"א. וראה בכ"ז בארוכה לקו"ש חכ"ט ע' 11 ואילך (חידושים וביאורים בהל' ביהב"ח ח"ב שיחה יא). וש"נ.
- 38. ראה כס"מ הל' רוצח פ"א הי"ד. ב"י וב"ח לחו"מ סתכ"ו. סמ"ע שם סק"ב. פתחי תשובה שם סק"ב. שו"ע אדה"ז הל' שבת סשכ"ט ס"ח. חלק חו"מ הל' נזקי גוף ונפש ס"ז. ועוד. וראה אנציקלופדי' תלמודית ערך הצלת נפשות ע' שמח.
- 39. ראה כלי חמדה ר"פ פינחס. אנציקלופדי' תלמודית שם.
- 40. להעיר שגם בנוגע לחטא, אף שבכלל אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך (שבת ד, א. וש"נ), בכמה מקרים אומרים לו חטא — ראה תוס' שבת שם, ובכ"מ. וא' מהם — להציל רבים מעבירה (ראה תוס' שם בסוף הד"ה. תוס' גיטין מא, ב סד"ה כופין. שו"ע אדה"ז הל' שבת סו"ס שו. ועוד).
תלמוד ירושלמי סוכה ה׳:ו׳ - הטקסט מספריא
משנה: אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ וְלֹא מוֹסִיפִין עַל אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה. בְּכָל יוֹם הָיוּ שָׁם עֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעָה. שָׁלשׁ לִפְתִיחַת שְׁעָרִים תֵּשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. וְלַמּוּסָפִין מוֹסִיפִין עוֹד תֵּשַׁע. וּבְעֶרֶב שַׁבָּת מוֹסִיפִין עוֹד שֵׁשׁ שָׁלשׁ לְהַפְטִיר אֶת הָעָם מִן הַמְּלָאכָה וְשָׁלשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל. עֶרֶב שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג הָיוּ שָׁם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁלשׁ לִפְתִיחַת שְׁעָרִים שָׁלשׁ לְשַׁעַר הָעֶלְיוֹן שָׁלשׁ לְשַׁעַר הַתַחְתּוֹן שָׁלשׁ לְמִלּוּי הַמַּיִם שָׁלשׁ עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ תֵּשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם תֵּשַׁע לַמּוּסָפִין שָׁלשׁ לְהַפְטִיר אֶת הָעָם מִן הַמְּלָאכָה וְשָׁלשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל:
הלכה: תַּנֵּי. אֵין פָּחוּת מִשֶּׁבַע וְלֹא יוֹתֵר עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֶה. הָהֵן תַּנָּיָיא עֲבַד תָּקִיעָה וּתְרוּעָה וּתְקִיעָה חָדָא. וְהָהֵן תַּנָּיָיא עֲבִיד כָּל חָדָא וְחָדָא מִינְּהוֹן חָדָא. שֶׁתִּמְצָא אוֹמֵר. שָׁלשׁ עַל כָּל מַטֶּה וּמַטֶּה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. שָׁלשׁ עַל כָּל דֶּגֶל וָדֶגֶל. וְתַנֵּי. וְתֵשַׁע לְמַעֲלָה עֲשִׂירִית. הָא חוֹרִי. מָאן דְּאִית לֵיהּ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ לֵית לֵיהּ לְמַעֲלָה עֲשִׂירִית. מָאן דְּאִית לֵיהּ לְמַעֲלָה עֲשִׂירִית לֵית לֵיהּ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁלֹּא הָיוּ תוֹקְעִין אֶלָּא לְנִיסּוּךְ הַמַּיִם בִּלְבַד. אִין תֵּימַר לְמִילּוּיִין. נִיתְנֵי שָָׁלשׁ לְמִילּוּיי הַמַּיִם שֶׁלְיוֹם וְשָׁלשׁ לְמִילּוּי הַמַּיִם שֶׁלְמָחָר. אִילֵּין אִינִין. וְהָא אִית לָךְ חוֹרָנִין תֵּשַׁע לְמוּסָפֵי שַׁבָּת. תֵשַׁע לְמוּסָפֵי רֹאשׁ חוֹדֶשׁ. וְתֵשַׁע לְמוּסָפֵי יוֹם טוֹב שֶׁלְרֹאשׁ הַשָּׁנָה. אֶלָּא כְמָאן דְּאָמַר. יִתְקְעוּ. לִפְנִים מִן הַמּוּסָפִין יִתְקְעוּ. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. וַאֲפִילוּ כְמָאן דְּאָמַר. יִתְקְעוּ. לִפְנים מִן הַמּוּסָפִין יִתְקְעוּ. (תְּקוּעוֹת) [תְּקִיעוֹת] הָיוּ מוֹסִיפִין. לֹא הָיוּ מוֹסִיפִין תְּקִיעוֹת.
רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא אָמַר. הִיא נֶבֶל הִיא כִינּוֹר. נִימִין יְתֵירוֹת בֵּין זֶה לָזֶה. אָמַר רִבִּי חִיָיה בַּר אַבָּא. לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ נֶבֶל. שֶׁהוּא מַלְבִּין כַּמָּה מִינֵי זֶמֶר. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רַב יוֹסֵף. עַל יְדֵי עוֹר שֶׁאֵינוֹ עָבוּד וְעַל יְדֵי נִימִין יְתֵירוֹת הָיָה מַלְבִּין כַּמָּה מִינֵי זֶמֶר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. עוּגָב זֶה אֻרְדָּבְלִס. תַּנֵּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. לֹא הָיָה אֻרְדָּבְלִיס בִּירוּשָׁלִַם מִפְּנֵי שֶׁהוּא סוֹרֵחַ אֶת הַנְּעִימָה.
חָלִיל שֶׁלְמִקְדָּשׁ שֶׁלְמֹשֶׁה הָיָה וְשֶׁל קָנֶה הָיָה. נִשְׁבַּר וְתִיקְנוּהוּ וְלֹא הָיָה קוֹלוֹ עָרֵב כְּמוֹת שֶׁהָיָה. חָזְרוּ וּנְטָלוּהוּ וְחָזַר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה. צִלְצַל שֶׁלְמִקְדָּשׁ שֶׁלְמֹשֶׁה הָיָה וְשֶׁלְנְחוֹשֶׁת הָיָה. נִשְׁבַּר וְתִיקְנוּהוּ וְלֹא הָיָה מְצַלְצֵל כְּמוֹת שֶׁהָיָה. חָזְרוּ וּנְטָלוּהוּ וְחָזַר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה. מַכְתֶּשֶׁת שֶׁלְמִקְדָּשׁ שֶׁלְמֹשֶׁה הָיָה וְשֶׁלְנְחוֹשֶׁת הָיָה. נִשְׁבְּרָה וְתִיקְנוּהָ וְלֹא הָיְתָה מְפַטֶּמֶת כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה. חָזְרוּ וּנְטָלוּהָ וְחָזְרָה לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה. אֵילּוּ שְׁנֵי כֵלִים שֶׁנִּשְׁתַּבְּרוּ בְּבִינְיָין הָרִאשׁוֹן וְלֹא עָלְתָה עֲלֵיהֶן אֲרוחָה. עֲלֵיהֶן הוּא אוֹמֵר. נְחוֹשֶׁת מָרוּק. נְחוֹשֶׁת מְמוּרָק. וּכְלֵי נְחוֹשֶׁת מוּצְהָב טוֹבָה שְׁנַיִם חֲמוּדוֹת כַּזָּהָב. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. חַד מִינְּהוֹן כִּתְרֵיי דִדְהָב. וְחוֹרָנָה אָמַר. תְּרֵיי [מִינְּהוֹן] כִּתְרֵיי דִדְהָב.
תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. שִׁילוֹחַ הָיָה מוֹצִיא מַיִם כְּאִיסָּר. אָמְרוּ. נַרְחִיבֶנּוּ וְיִרְבּוּ מֵימָיו. הִרְחִיבוּהוּ וְנִתְמָעֲטוּ מֵימָיו. חָזְרוּ וּגְדָרוּהוּ וְחָזַר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה.
מַגָרֵיפָה. רַב וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר. עֲשָׂרָה נְקָבִים הָיוּ בָהּ. כָּל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה מוֹצִיא מֵאָה מִינֵי זֶמֶר. וְחוֹרָנָה אָמַר. מֵאָה נְקָבִים הָיוּ בָהּ. כָּל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה מוֹצִיא עֲשָׂרָה מִינֵי זֶמֶר. מִדִּבְרֵי שְׁנֵיהֶם הָיְתָה מוֹצִיאָה אֶלֶף מִינֵי זֶמֶר.
מוּסְפֵי שַׁבָּת וּמוּסְפֵי רֹאשׁ חוֹדֶשׁ מִי קוֹדֵם. רִבִּי יִרְמְיָה סְבַר מֵימַר. מוּסְפֵי שַׁבָּת וּמוּסְפֵי רֹאשׁ חוֹדֶשׁ מוּסְפֵי רֹאשׁ חוֹדֶשׁ קוֹדְמִין. חֵיילֵיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה מִן הָדָא. שִׁירוֹ שֶׁל שַׁבָּת וְשִׁירוֹ שֶׁלְרֹאשׁ חוֹדֶשׁ שִׁירוֹ שֶׁלְרֹאשׁ חוֹדֶשׁ קוֹדֵם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. שַׁנְיָיא הִיא. דְּאָמַר רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כְּדֵי לְפַרְסְמוֹ וּלְהוֹדִיעַ שֶׁהוּא רֹאשׁ חוֹדֶשׁ. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. שׁוֹחֵט מוּסְפֵי שַׁבָּת וְאוֹמְרִים עֲלֵיהֶן שִׁירוֹ שֶׁלְרֹאשׁ חוֹדֶשׁ. בְּרַם הָכָא. מוּסְפֵי שַׁבָּת וּמוּסְפֵי רֹאשׁ חוֹדֶשׁ מוּסְפֵי שַׁבָּת קוֹדְמִין. עַל שֵׁם. כָּל הַתָּדִיר מֵחֲבֵירוֹ קוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ו׳:ח׳ - הטקסט מספריא
אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו שנאמר לא תשחית את עצה וכל הקוצץ לוקה ולא במצור בלבד אלא בכ"מ כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה אבל קוצצין אותו אם היה מזיק אילנות אחרים או מפני שמזיק בשדה אחרים או מפני שדמיו יקרים לא אסרה תורה אלא דרך השחתה.
משנה תורה, הלכות שבת א׳:י״ז - הטקסט מספריא
כל המקלקלין פטורין. כיצד הרי שחבל בחבירו או בבהמה דרך השחתה וכן אם קרע בגדים או שרפן או שבר כלים דרך השחתה הרי זה פטור. חפר גומא ואינו צריך אלא לעפרה הרי זה מקלקל ופטור אע"פ שעשה מלאכה הואיל וכוונתו לקלקל פטור.
משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש א׳:י״ד - הטקסט מספריא
כל היכול להציל ולא הציל עובר על לא תעמוד על דם רעך. וכן הרואה את חבירו טובע בים. או ליסטים באים עליו. או חיה רעה באה עליו. ויכול להצילו הוא בעצמו. או ששכר אחרים להצילו ולא הציל. או ששמע עובדי כוכבים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנין לו פח ולא גלה אוזן חבירו והודיעו. או שידע בעובד כוכבים או באונס שהוא בא על חבירו ויכול לפייסו בגלל חבירו להסיר מה שבלבו ולא פייסו וכל כיוצא בדברים אלו. העושה אותם עובר על לא תעמוד על דם רעך.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.
- אגרות קודש כרך ג תרב גיטין מא, ב
- אגרות קודש כרך ו א'תקסא גיטין מא, ב
- אגרות קודש כרך יא ג'תרמד גיטין מא, ב
- לקוטי שיחות כרך ל ויגש שיחה ב מאותו ספר גיטין מא, ב
- לקוטי שיחות כרך ה וישלח שיחה א מאותו ספר גיטין מא, ב
- לקוטי שיחות כרך ה וישלח שיחה א מאותו ספר גיטין מא, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך ז בהר שיחה ב מאותו ספר גיטין מא, ב
- לקוטי שיחות כרך ט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ח מאותו ספר גיטין מא, ב
- לקוטי שיחות כרך יד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ט מאותו ספר גיטין מא, ב
- לקוטי שיחות כרך כ ויצא שיחה ג מאותו ספר גיטין מא, ב
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות שיחה יד מאותו ספר גיטין מא, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, מבה"ח טבת ה'תשי"א גיטין מא, ב
- תורת מנחם שיחת* ש"פ וישלח, ט"ז כסלו, ה'תשכ"ה גיטין מא, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שו באיזה חפצים מותר לדבר בשבת כט גיטין מא, ב
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן מה גטין מא, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שו באיזה חפצים מותר לדבר בשבת גיטין מא, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"א גיטין מא, ב
- תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשל"ב גיטין מא, ב