ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לו ויקהל ויקהל

188

האיר", שחמימות ואור הוא צורך בגוף האש — ואמאי התחיל מהדוגמא ד"צריך לאפר", שהאפר נוצר על ידי "כליון ושריפת העצים"⁹?

ב. בפשטות יש לומר:

מ"ש הרמב"ם שמבעיר חייב רק כשהוא "צריך לאפר", וכן "בין להתחמם בין להאיר", אינו אלא (כמפורש ברמב"ם כאן) שלא יהי' מקלקל¹⁰ (ולא משום דאי לאו הכי הוי מלאכה שא"צ לגופה, שהרי לדעת הרמב"ם¹¹ חייבים גם על מלאכה שא"צ לגופה).

ועפ"ז יש לבאר הטעם שהתחיל בהבערה באופן "שיהא צריך לאפר", לפי שבאופן זה מודגש יותר שאין כאן שום ענין של השחתה וקלקול, אפילו מצד גוף הפעולה דשריפת וכליון העצים, דכיון שהוא צריך לאפר, נמצא, שאין כאן מעשה של השחתה וכליון (ביטול מציאות העצים), אלא מעשה של תיקון, שעושה (ומהפך) את העצים לאפר (שהוא צריך לו)¹². משא"כ כשמדליק את הנר "בין להתחמם בין להאיר", הרי אע"פ שכוונת האדם היא בשביל תיקון הנעשה ע"י האש (חימום או אור), מ"מ, הרי יש צד קלקול בפעולה זו, קלקול העצים בשביל התיקון שע"י האש¹³.

אבל אין זה ביאור מספיק, כי סו"ס, כיון ש"עיקר החיוב. . משום ריבוי האש", הי' צריך להתחיל תיאור מלאכת מבעיר באופן המתאים למהותה של מלאכת מבעיר, שהאדם עושה את המלאכה בשביל כוונת המלאכה עצמה (הוצאת האש), והיינו שצריך לאש גופא (בשביל חמימות האש או אור האש¹⁴).

[ויש להוסיף ולהעיר: עיקר הצורך וההכרח לשלול שמבעיר אינו מקלקל, הוא להסברא שמלאכת מבעיר היא "שריפת וכליון העצים", שלפ"ז נמצא, שבעצם הוי מלאכת מבעיר מלאכה של קלקול (שריפה וכליון), ומובן ההכרח להדגיש תיכף בתחילת תיאור המלאכה, שחייבים עלי' רק כשאינה (אלא) השחתה וקלקול¹⁵; אבל כיון שלדעת הרמב"ם "

הערות

9. בפשטות מקורו של הרמב"ם הוא בל' הש"ס (שבת קו, א. ב"ק לד, סע"ב) "מבעיר בצריך לאפרו" (כמ"ש במ"מ שם). אבל בש"ס שם ה"ז רק אוקימתא לתרץ ל' הברייתא "כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר", דהברייתא קאי ב"צריך לאפרו" שלכן אינו מקלקל גמור וחייב עליו (וראה גם מ"מ שם "שאע"פ שאין תועלת האפר כנגד קלקול חפצים חייב"). אבל לא שזהו עיקר האופן דמלאכת מבעיר, דאדרבה, כשמוציא אש להתחמם או להאיר, מעיקרא אינו בגדר מקלקל, כמפורש במאירי שבת שם ד"אלו תקון גמור הוא". ע"ש. ועד"ז בתוס' הרא"ש שבת שם (נעתק גם בשטמ"ק ב"ק שם). וראה חי' הרשב"א ב"ק שם הטעם שנקט ר' יוחנן "צריך לאפרו" ולא "צריך לאפות פתו".
10. וכ"ה בש"ס (שבת וב"ק שם), דמ"ש "מבעיר בצריך לאפרו" הוא לפי שבלא"ה הוי מקלקל [אלא שלשיטת רש"י שבת שם, ה"ז תלוי במלאכה שאצל"ג. ע"ש. ואכ"מ].
11. הל' שבת פ"א ה"ז.
12. אבל בפרש"י שבת שם: "בצריך לאפרו. . דאע"פ דמקלקל הוא אצל המלאכה עצמה מתקן הוא אצל אחרים", ומשמע דגם לגבי העצים הוי מקלקל (וראה גם רש"י שם ד"ה וברייתא). וראה מגיד משנה שנעתק לעיל הערה 9. וראה כס"מ כאן (בשם הרמ"ך) ד"בודאי המבעיר קורה אחת משום האפר מקלקל הוא".
13. ראה גם רש"י שבת שם ד"ה וברייתא.
14. ולהעיר, שמלאכת מבעיר במשכן היתה בשביל בישול הסממנין (רע"ב שבת פ"ז מ"ב. ועוד), ולא משום שהי' "צריך לאפר".
15. ע"ד חובל (ראה רמב"ם הל' שבת פ"ח ה"זח), "בוצע. . המפריש את הארוג" (שם פ"ט ה"כ), קורע (שם פ"י ה"י), מוחק (שם פי"א ה"ט) — שכולן הן (במהותן) פעולה של קלקול, ולכן מוכרחת ההדגשה שהחיוב הוא רק כשיש תיקון.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.