146
שיחה א
א. "ששה משמותם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית כתולדותם"1, ופרש"י "כתולדותם" — "כסדר שנולדו ראובן שמעון לוי יהודה דן ונפתלי על האחת ועל השני' גד ואשר יששכר זבולן יוסף ובנימין מלא שכן הוא כתוב במקום תולדתו כ"ה אותיות2 בכל אחת ואחת".
וצריך ביאור: א) היש חידוש בפירוש רש"י, דלכאורה זהו פירוש הפשוט דתיבת "כתולדותם" — כסדר שנולדו3.
ב) למה מאריך רש"י ומפרט כאן סדר לידתם4, הרי מפורש הוא בכתוב (בפ' ויצא5).
יש מפרשים6 שכוונת רש"י היא לשלול את הסברא שפירוש "כתולדותם" הוא כפי סדר (התחלת) הולדתם ע"י האמהות (שזו שהתחילה ללדת קודם לחברותי' יהיו כל בני' קודמים — גם אם מקצתם מאוחרים — לשאר הבנים), ואז יהי' הסדר: כל בני לאה (ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולון), בני בלהה (דן ונפתלי), בני זלפה (גד ואשר), ואח"כ בני רחל (יוסף ובנימין).
ולכן מפרש רש"י "כסדר שנולדו" כל אחד מהשבטים ולא כסדר (התחלת) הולדתם ע"י האמהות.
אבל נוסף ע"ז שעדיין צ"ע7 למה הוצ
הערות
- 1. פרשתנו כח, יו"ד.
- 2. ועפ"ז לכאורה וא"ו החיבור שבפרש"י בשם נפתלי אשר ובנימין מיותרת. וכ"ה בכמה כת"י רש"י (שתח"י). ובכמה כת"י (שתח"י) ישנה וא"ו החיבור בשם יהודה נפתלי אשר ובנימין (ועד"ז הוא בדפוס ראשון דפרש"י ). ואולי הוא ע"פ הכתובים דר"פ שמות (ראה סוטה שנסמן לקמן הערה 7). ודוחק, שהרי לפרש"י כאן — שם אינם כסדרם. ואולי צ"ל וא"ו החיבור (רק) בשם נפתלי ובנימין — כיון שבאים לבסוף. וראה פרש"י וישלח לו, כד. צו ז, טז.
- 3. ברא"ם כאן כתב "תיקן בזה שני תיקונים, האחד שפירושו כתולדות כסדר תולדותם לא כמספרם כפי המובן ממלת כתולדותם (וכ"כ במשמרת הקודש). והשני שיהי' פירוש תולדותם כמו הולדם, כאילו אמר כסדר הולדם וה' אומרו כסדר שנולדו, לא כסדר שהולידו ("מי שהעמיד תולדות תחלה" — ל' השפ"ח. וראה גם גו"א) כפי המובן ממלת תולדותם". וצ"ע בשניהם — היכי תיסק אדעתין א) לפרש כתולדותם כמספרם, שהם שנים עשר, הרי מפורש בכתוב "ששה. . וששה". ב) לפרש כתולדותם כסדר שהולידו — הרי בתושב"כ לא נאמר כלל הסדר שהולידו, ומנין היינו יודעים סדרם, והרי לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש.
- 4. כ"ה בכל הדפוסים וכת"י רש"י (שתח"י), אלא שבדפוס שני אינו מפרט כולם שעל אבן האחת, ושם הגירסא "ראובן שמעון לוי וגו'". אבל מפרט כולם שעל אבן השנית.
- 5. כט, לב ואילך. ולידת בנימין בפ' וישלח לה, טז ואילך.
- 6. רא"ם לקמן כח, כא.
- 7. במפרשי רש"י כאן (ראה אמרי נועם. נח"י. קצור מזרחי. אמרי שפר. מלאכת הקודש. גו"א לקמן כח, כא. דברי דוד שם ועוד) הקשו עוד, דפרש"י לא הוי לא כת"ק ולא כרבי חנינא בן גמליאל (סוטה לו, סע"א ואילך), דלת"ק הי' יהודה על האבן הראשונה לפני ראובן, ולר' חנינא היו ששה הראשונים ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולן, ועל האבן השני בנימין דן נפתלי גד אשר יוסף (כפרש"י סוטה שם) כסדר שנכתבו בפ' שמות בתחלתה, ו"כתולדותם" פי' "כשמותן שקרא להן אביהן ולא כשמות שקרא להן משה ראובן ולא ראובני שמעון ולא שמעוני כו'". אבל פשוט דרש"י מפרש הכתובים בהתאם לפשש"מ ומביא רק דרז"ל המיישבת פשש"מ, כפי שהודיע רש"י כמ"פ בפירושו (ראה צידה לדרך כאן). וצ"ע בחדא"ג מהרש"א סוטה שם דכתב דרש"י לא דק. וכן בתירוץ הגו"א (שם, כא) דגם בפרש"י כאן, אין כוונתו דהוי בדיוק כסדר הזה שכתבן רש"י. עיי"ש. ועפ"ז מובן ג"כ שאין לומר שלכן הוצרך רש"י לפרש כסדר שנולדו ראובן שמעון כו' לשלול הפי' שבגמ', כי אין זה ענינו של רש"י, ולכאו' גם בלי פרש"י לא היינו מפרשים בפשש"מ כהדיעות בגמ'.
- . בדפוס ראשון יש וא"ו החיבור גם בזבולון, וכ"ה בעוד כת"י רש"י (שתח"י).
רש"י על בראשית ל״ו:כ״ד - הטקסט מספריא
ואיה וענה. וָי"ו יְתֵרָה, וְהוּא כְּמוֹ אַיָּה וַעֲנָה, וְהַרְבֵּה יֵשׁ בַּמִּקְרָא, תֵּת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס (דניאל ח'), נִרְדָּם וְרֶכֶב וָסוּס (תהילים ע"ו):
הוא ענה. הָאָמוּר לְמַעְלָה שֶׁהוּא אָחִיו שֶׁל צִבְעוֹן וְכָאן הוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ בְּנוֹ? מְלַמֵּד שֶׁבָּא צִבְעוֹן עַל אִמּוֹ וְהוֹלִיד אֶת עֲנָה:
את הימם. פְּרָדִים, הִרְבִּיעַ חֲמוֹר עַל סוּס נְקֵבָה וְיָלְדָה פֶּרֶד, וְהוּא הָיָה מַמְזֵר וְהֵבִיא פְסוּלִין לָעוֹלָם; וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָם יֵמִים? שֶׁאֵימָתָן מֻטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא מִיָּמַי לֹא שְׁאָלַנִי אָדָם עַל מַכַּת פִּרְדָּה לְבָנָה וְחָיָה (חולין ז') (וַהֲלֹא קָא חֲזִינָן דְּחָיָה? אַל תִּקְרֵי וְחָיָה אֶלָּא וְחָיְתָה, כִּי הַמַּכָּה לֹא תֵּרָפֵא לְעוֹלָם, בְרַשִׁ"י יָשָׁן) וְלֹא הֻזְקַק לִכְתֹּב לָנוּ מִשְׁפְּחוֹת הַחוֹרִי אֶלָּא מִפְּנֵי תִּמְנָע, וּלְהוֹדִיעַ גְּדֻלַּת אַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה:
ואיה וענה literally, AND AJAH AND ANAH — The ו in ואיה is redundant, so that the words are equivalent to איה וענה Ajah and Anah. There are many examples of this in Biblical Hebrew: (Daniel 8:13) “to give (וקדש וצבא) both the Sanctuary and the host to be trampled underfoot”; (Psalms 86:7) “they are cast into a deep sleep (ורכב וסוס) the riders also and the horses”.
הוא ענה THIS WAS THAT ANAH mentioned above (Genesis 36:20) as the brother of Zibeon. Here is called his son, thus telling us that Zibeon and his own mother were the parents of Anah (Pesachim 54a).
את הימים means THE MULES — He crossed an ass and a mare, the offspring being a mule. Being himself the offspring of an unnatural union he reared such in the animal world (Pesachim 54a). Why are they called ימים (which may signify “dreaded beings”)? Because the fear of them lies upon people; for R. Hanina said, “No-one has ever consulted me about an injury caused by a white mule and has recovered (וחיה literally, lived)”. “But do we not see that such a person has recovered (lived)? But you should not read וחיה “and he lived”, but וחיתה “and it (the wound) healed up” — for such a wound never heals up (Chullin 7b). From “But do we not see" is to be found in an old text of Rashi. It would have been unnecessary to write the genealogy of the Horites had it not been that it wishes to mention Timna, thereby showing in what importance Abraham was held, as I have explained above (Genesis 5:12).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.