67
וכהכתוב שהביא רש"י לראי' "כענין שנאמר כי שמענו את אשר הוביש וגו'", שזה אמרה רחב לשלוחי יהושע, שגם אז (לאחרי ארבעים שנה) עדיין היתה אימה זו בלבבם ממה ש"הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים".
וכיון שבענין "עד יעבור עמך גו' עד יעבור גו'" צריכה להיות קיימת האימה שנפלה בעת קרי"ס על האומות בא"י (וכן אלו שסביבות א"י), לכן הקדים "אימתה — על הרחוקים", ורק אח"כ אומר "ופחד — על הקרובים", שזהו הפחד שנפל על האומות הסמוכים וקרובים לים סוף19.
ואין להקשות למה נאמר "ופחד — על הקרובים" כל עיקר, דלמאי נפק"מ פחדם של הקרובים לים סוף לענין העברת בנ"י את הירדן? — כי מובן, דאם רגש האימה מרחוק לא פג לאחרי ארבעים שנה, כ"ש וק"ו שהפחד מקרוב עדיין לא פג אצל הקרובים, והרי רואים בטבע בנ"א דכאשר יודעים שהכל מפחדים מדבר מסוים ה"ז גופא מטיל אימה על כאו"א בפרט, וכן בעניננו, שזה שהפחד עדיין בתקפו אצל "הקרובים" מוסיף ברגש האימה אצל "הרחוקים".
ג. ועוד יש לומר (באופן אחר קצת), ובהקדם עוד קושיא בפרש"י כאן, שהביא הראי' "כענין שנאמר כי שמענו את אשר הוביש וגו'" בהמשך לפירושו "ופחד — על הקרובים", ותמוה — הלא בפשטות הכנענים הם בסוג ד"רחוקים"20 (שעליהם נפלה אימה), וא"כ הו"ל לרש"י להביא ראי' זו בד"ה "אימתה" שלפנ"ז?
ובמפרשים21 כתבו, שראי' זו אכן חוזרת על פירושו שלפנ"ז "אימתה — על הרחוקים" [והוסיפו שכוונת רש"י ללשון הכתוב ביהושע שם22, "וכי נפלה אימתכם עלינו גו'", שבהמשך לזה נאמר "כי שמענו את אשר הוביש גו'", הרי מפורש לשון "אימה" בשייכות להשמיעה ע"ד הנס דקרי"ס].
ויומתק עוד יותר אם נאמר ששני הפירושים דרש"י הם ד"ה אחד, וכדמשמע גם מזה שרש"י העתיק בהד"ה גם התיבות "תפול עליהם", שמזה מובן, שאין כוונתו רק לפרש החילוק בין ב' הלשונות ד"אימתה" ו"פחד", אלא כוונתו לפרש (גם) תוכן הכתוב, שכוונת הכתוב היא כאילו הי' כתוב "תפול (עליהם) אימתה על הרחוקים ופחד על הקרובים", ואח"כ מביא ראי' לכך "כענין שנאמר כי שמענו את אשר הוביש וגו'", וזוהי ראי' שזה נתקיים בפועל אצל הרחוקים.
הערות
- 19. ולכאורה "הקרובים" קאי על פלשתים, כמ"ש בריש פרשתנו "כי קרוב הוא" (אלא ש"ויסב אלקים גו' דרך המדבר גו'"). — ולהעיר שעליהם נאמר "חיל אחז יושבי פלשת". ואולי גם "עמלק" הוא בכלל "הקרובים", שהרי הוא ישב בנגב (שלח יג, כט) , וכן הי' הראשון ללחום עם ישראל, כמסופר בסוף פרשתנו — אלא שמזה גופא מוכח, לכאורה, שעליהם לא נפל פחד (וראה רש"י תצא כה, יח ד"ה אשר קרך). ויש לומר, שזה הי' עונש על בנ"י (שעמלק לא יפחד כו'), כפרש"י פרשתנו (יז, ח) [וכן מלחמתו הב' עם ישראל (רש"י חוקת כא, א) היתה רק מפני ששמע שמת אהרן כו' (רש"י שם. וכן בפרש"י מסעי לג, מ)].
- 20. ראה הערה הקודמת ובשוה"ג לשם.
- 21. נחלת יעקב. ועוד.
- 22. ב, ט.
- . בפ' שלח (יד, כה. שם, מגמה) "העמלקי והכנעני. . היושב בהר ההוא", ומשמע שהיו סמוכים זל"ז. אבל כנעני הוא שם כללי (רש"י בא יג, ה), וצ"ע אם כנענים אלו (שאצל עמלק) הם בכלל "יושבי כנען", שארצם ("הר ההוא") היא חלק מא"י. ואכ"מ.
רש"י על במדבר כ״א:א׳ - הטקסט מספריא
וישמע הכנעני. שָׁמַע שֶׁמֵּת אַהֲרֹן וְנִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָבוֹד כו', כִּדְאִיתָא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (דף ג'), וַעֲמָלֵק מֵעוֹלָם רְצוּעַת מַרְדּוּת לְיִשְׂרָאֵל, מְזֻמָּן בְּכָל עֵת לְפֻרְעָנוּת:
ישב הנגב. זֶה עֲמָלֵק, שֶׁנֶּאֱמַר "עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב" (במדבר י"ג), וְשִׁנָּה אֶת לְשׁוֹנוֹ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן כְּנַעַן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְפַּלְּלִים לְהַקָּבָּ"ה לָתֵת כְּנַעֲנִים בְּיָדָם, וְהֵם אֵינָן כְּנַעֲנִים, רָאוּ יִשְׂרָאֵל לְבוּשֵׁיהֶם כִּלְבוּשֵׁי עֲמָלֵקִים וּלְשׁוֹנָם לְשׁוֹן כְּנַעַן, אָמְרוּ נִתְפַּלֵּל סְתָם, שֶׁנֶּאֱמַר "אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי" (עי' ילקוט שמעוני תשס"ד):
דרך האתרים. דֶּרֶךְ הַנֶּגֶב, שֶׁהָלְכוּ בּוֹ מְרַגְּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב" (במדבר י"ג); דָּבָר אַחֵר: דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים, דֶּרֶךְ הַתַּיָּר הַגָּדוֹל הַנּוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם י') "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה" (תנחומא):
וישב ממנו שבי. אֵינָהּ אֶלָּא שִׁפְחָה אַחַת (ילקוט שמעוני שם):
וישמע הכנעני AND THE CANAANITE HEARD — He heard that Aaron had died and that the clouds of glory had disappeared and he believed that now he was at liberty to wage war against Israel, as it is related in Rosh Hashana 3a; Amalek was from olden times a whip for chastising Israel — always held in readiness to be God's agent for Israels punishment (Midrash Tanchuma, Chukat 18).
ישב הנגב THE INHABITANT OF THE SOUTH COUNTRY — This was Amalek,as it is said, (Numbers 13:29), “Amalek was the inhabitant of the south country”. But he purposely changed his speech, talking in the “Canaanite” tongue, so that Israel might thereby be misled and would pray to the Holy One, blessed be He, that he should give the Canaanites into their power, whilst really they were not Canaanites, and their prayer would be ineffectual against the Amalakites. But Israel perceived that their clothing was as the clothing of Amalakites whilst their language was the language of Canaan; they thereupon said, “Let us pray against our enemies in general terms (without mention of any name), as it is stated (v. 2) that they said, “if Thou wilt indeed give this people into my hand”.
דרך האתרים BY WAY OF ATHARIM — by way of the south country by which the spies (תרים) had gone, as it is said, (Numbers 13:22) “and they went up by the south country”. Another explanation of דרך האתרים is: By the way of the Great Searcher (the Ark) which used to journey in front of them, as it is said, (Numbers 10:33) “[and the Ark of the Covenant of the Lord went before them] in the three days’ journey to search out (לתור) a resting-place for them” (Midrash Tanchuma, Chukat 14).
וישב ממנו שבי (more lit.,) AND CAPTURED FROM THEM A CAPTIVE — it was only one maid servant (Yalkut Shimoni on Torah 764).
רש"י על במדבר ל״ג:מ׳ - הטקסט מספריא
וישמע הכנעני. לְלַמֶּדְךָ שֶׁמִּיתַת אַהֲרֹן הִיא הַשְּׁמוּעָה, שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָבוֹד וּכְסָבוּר שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ חָזַר וּכְתָבָהּ (ראש השנה ג'):
וישמע הכנעני AND THE CANAANITE HEARD This is stated here to tell you that Aaron’s death was indeed the news he heard — that the clouds of glory that until now had protected Israel had departed, and he therefore believed that liberty was now given to wage war against Israel. It is on this account that this is again recorded here (see Rashi on Numbers 21:1) (Rosh Hashanah 3a).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.