12
האסורין כו', קבע לו המלך זמן ולתת לו בתו, והי' מונה והולך עד בא הזמן", ובמקום אחר38 הובאו הדברים בפרטיות יותר39, שהמלך אמר ל"אדם א' המושלך בבור ואסור שם", "אני40 אתיר אותך ואוציא אותך מבור הזה ולזמן פלוני אתן לך את בתי (לאשה), ושמח אותו אדם שמחה גדולה אמר לא די שמוציאני מבור הזה אלא עדיין רוצה ליתן לי בתו, וכן עשה המלך הוציאו מהבור והלבישו בגדים נאים כו' כשראה אותו איש כך שהמלך קיים כבר מקצת דבריו התחיל למנות מיד כמה זמן יש למה שקבע לו המלך לתת לו בתו. . כך היו ישראל במצרים כמו בבור וכו'"41. הרי שמנין הימים התחיל רק לאחרי שהמלך קיים מקצת דבריו והוציאו מן הבור, אף ששמחת האסיר התחילה תיכף כשנתבשר בבשורה הטובה, שמזה מובן בעניננו, ששמחת בנ"י התחילה עוד בהיותם במצרים כשנתבשרו ע"ד יציאתם ממצרים וקבלת התורה, אבל מנין הימים התחיל רק לאחרי היציאה בפועל.
וע"פ כל הנ"ל יש לבאר דברי (רז"ל ו)רש"י "וששאלת מה זכות יש לישראל דבר גדול יש לי על הוצאה זו שהרי עתידים לקבל התורה על ההר הזה לסוף ג' חדשים שיצאו ממצרים":
בזה שהקב"ה הודיע שיקבלו את התורה לאחרי צאתם ממצרים נתעוררו אצלם השתוקקות וגעגועים גדולים לקבלת התורה, ותשוקה זו ודאי נחשבת לזכות גדולה לישראל [שהרי דבר זה (תשוקת ישראל לקבל התורה) לא בא בפירוש במאמר השם, ורק אמר למשה "תעבדון את האלקים על ההר הזה"].
ועפ"ז יש לומר עוד יותר, שבגלל זה גם עצם קבלת התורה בהר סיני נחשבת לזכות (וכדמצינו בריבוי מקומות42 שזהו שבחם ומעלתם של ישראל שקבלו את התורה בהר סיני) — הגם שכפה עליהם הר כגיגית, ועוד זאת, שעצם מאמר השם "תעבדון את האלקים על ההר הזה" כבר הכריח הענין דקבלת התורה (כנ"ל) — כי הענין דקבלת התורה "התחיל"42 מהשתוקקות וגעגועים של ישראל לקבלת התורה עוד בהיותם במצרים, שדבר זה בא מרצונם ובחירתם, וזה גופא גילה, שגם מעשה הקבלה שלהם בהר סיני לא הי' (רק) ענין הכרחי וכפי', אלא יש בזה
הערות
- 38. ספר המנהגים לר"א טירנא בהגהות.
- 39. בספר המנהגים שם לא הובא זה בשם "מדרש". אבל משמע שהוא אריכות המשל דה"מדרש" שהובא באבודרהם ומטה משה.
- 40. כ"ה בהוצאת ספר המנהגים הנ"ל משנת תסח ועוד. ובכמה דפוסים (הוא בשינויים קלים, ו)איתא "שר" במקום "מלך".
- 41. להעיר מתניא פמ"ו ופמ"ט.
- 42. ראה פרש"י האזינו לב, י ד"ה ימצאהו. ברכה לג, ב ד"ה ויאמר. שם, ג ד"ה והם. ובכ"מ.
- 42. להעיר מפרש"י עה"ת בא יב, כח (ממכילתא עה"פ) "מכיון שקבלו עליהם מעלה עליהם הכתוב כאילו עשו". ונפק"מ להלכה, דכאשר אין יכולים להתענות "נקבלי' עילוון ולכי בטיל הגזירה ליתבא", "דמשום קבלה מהני לן כתעניתא" (תענית ח, ב ובפרש"י שם ד"ה ניקבל). וכ"ה להלכה בשו"ע או"ח (סתקע"א ס"ג), ובב"י לטור שם "ועולה להם כאילו התענו אותם", היינו שע"י שהאדם קבל ע"ע להתענות, ה"ז גופא נחשב ומהני כתענית, שמצילו כו' בעת הצורך (ראה פרש"י שם ד"ה מנלן). וכמו שלמדין בגמ' שם מהכתוב (דניאל י, יב) "ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלקיך נשמעו דבריך". וראה מאירי תענית שם. ירושלמי תענית רפ"ג ובמפרשים שם.
- . ולהעיר שגם במדרש לקח טוב בא שם מסיים (בהמשך ללשון המכילתא הנ"ל) "וכה"א בדניאל למן היום כו'".
רש"י על דברים ל״ב:י׳ - הטקסט מספריא
ימצאהו בארץ מדבר. אוֹתָם מָצָא לוֹ נֶאֱמָנִים בְּאֶרֶץ הַמִּדְבָּר, שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם תּוֹרָתוֹ וּמַלְכוּתוֹ וְעֻלּוֹ, מַה שֶּׁלֹּא עָשׂוּ יִשְׁמָעֵאל וְעֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל"ג) "וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן":
ובתהו ילל ישמן. אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה, מְקוֹם יִלְלַת תַּנִּינִים וּבְנוֹת יַעֲנָה, אַף שָׁם נִמְשְׁכוּ אַחַר הָאֱמוּנָה, וְלֹא אָמְרוּ לְמֹשֶׁה הֵיאַךְ נֵצֵא לַמִּדְבָּרוֹת מְקוֹם צִיָּה וְשִׁמָּמוֹן? כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ב'), "לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר":
יסבבנהו. שָׁם סִבְּבָם וְהִקִּיפָם בַּעֲנָנִים וְסִבְּבָם בִּדְגָלִים לְאַרְבַּע רוּחוֹת וְסִבְּבָן בְּתַחְתִּית הָהָר שֶׁכָּפָהוּ עֲלֵיהֶם כְּגִיגִית (עי' ספרי):
יבוננהו. שָׁם בְּתוֹרָה וּבִינָה:
יצרנהו. מִנָּחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וּמִן הָאֻמּוֹת:
כאישון עינו. הוּא הַשָּׁחֹר שֶׁבָּעַיִן שֶׁהַמָּאוֹר יוֹצֵא הֵימֶנּוּ. וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם יִמְצָאֵהוּ — "יַסְפִּיקֵהוּ כָּל צָרְכּוֹ בַמִּדְבָּר", כְּמוֹ (במדבר י"א) "מָצָא לָהֶם", (יהושע י"ז) "לֹא יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר":
יסבבנהו. "אַשְׁרִינוּן סְחוֹר סְחוֹר לִשְׁכִנְתֵּיהּ", אֹהֶל מוֹעֵד בָּאֶמְצָע וְאַרְבָּעָה דְגָלִים לְאַרְבַּע רוּחוֹת:
ימצאהו בארץ מדבר HE FOUND HIM IN A DESERT LAND — for them (Jacob’s sons) he found to be faithful to Him in the desert land, when they accepted His Torah, His sovereignty and His yoke, something that Ishmael and Esau had refused to do, as it is said, (Deuteronomy 33:2) “And He shone from the Seir (Esau) unto them, He appeared from Mount Paran (Ishmael)” (cf. Rashi on that verse).
ובתהו ילל ישמן AND IN THE DESOLATE HOWLING SOLITUDE — i.e. in a land of drought and desolation, a place of screeching monsters and ostriches; even there they adhered to their faith and did not say to Moses, “But how can we go out into the wilderness, a place of drought and desolation?” — just as it is stated, (Jeremiah 2:2) “[I remember the loving kindness of your youth, the love of your espousals,] When you went after Me in the wilderness, [in to a land that was not sown]” (cf. Rashi on Exodus 12:39).
יסבבנהו HE SURROUNDED HIM — there He surrounded them and encompassed them with the “clouds of Glory”; He surrounded them with the banners on their four sides; he surrounded them by the underside of the mountain (Sinai), which He arched over them like a cask (cf. Sifrei Devarim 313:11).
יבוננהו HE INSTRUCTED HIM there in Torah and wisdom.
יצרנהו HE GUARDED HIM from snakes, serpents and scorpions and from hostile nations,
כאישון עינו AS THE אישון OF HIS EYE — that is the black in the eye from which the light comes. Onkelos, however, rendered ימצאהו by “He provided Him” with all He needed in the wilderness. It took the words to be of the same meaning as, (Numbers 11:22) “[Shall the flocks … be slain for them] to suffice (ומצא) them?” and (Joshua 17:16) “The hill is not enough (ימצא) for us”.
יסבבנהו — Onkelos renders this by “He made them abide round about His Divine dwelling place” — the “tent of congregation” in the middle and the divisions of the tribes (lit., the banners) on the four sides.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.