77
זו, שלכאורה היא שפת יתר, ולמה לא התחיל תיכף בגוף הענין "אתמול אמרת כו'"? (ג) איזו "שיחה" שלו בא אברהם לפרש13?
ב. ונ"ל שאכן זוהי כוונת רש"י בהעתקת לשון זו ("אפרש לפניך את שיחתי"), להבהיר, שכוונת אברהם אבינו בדבריו אלה לא היתה לתמוה על דברי הקב"ה
[כי ע"פ פשוטו של מקרא אין לומר שאברהם אבינו הרהר אחרי מדותיו של הקב"ה. וכמפורש בפרש"י לעיל14 שהקב"ה ניסה את אברהם "אם יהרהר אחר דבריו של הקב"ה שאמר לו ללכת אל ארץ כנען ועכשיו משיאו לצאת ממנה" — דאף שהם דברים סותרים, מ"מ לא הרהר (אפילו) "אחר דבריו של הקב"ה". וכן מצינו בפרש"י להלן (ס"פ שמות15) בנוגע לנדו"ד, שזו היתה מעלת אברהם על משה רבינו, שא"ל הקב"ה למשה "הרהרת על מדותי, לא כאברהם שאמרתי לו כי ביצחק יקרא לך זרע3 ואח"כ אמרתי לו העלהו לעולה4 ולא הרהר אחר מדותי" (והיינו, שלא רק שלא היתה אצל אברהם חלישות בקיום הציווי בפועל, אלא שאף במחשבתו לא עלה שום הרהור16 "אחר מדותי")17. וא"כ ודאי, דגם בסוף הענין, כאשר גדלה הסתירה ש"עכשיו אתה אומר לי אל תשלח ידך" — לא הרהר אברהם אחר מדותיו של הקב"ה (ומה גם להביע תמיהתו בדיבור)],
אלא לפרש לפני הקב"ה את כוונתו (של אברהם) בדבריו הקודמים לזה18.
הערות
- 13. בדברי דוד פי' "כלומר עד הנה הי' לי קושיא בלבי אבל עכשיו אני מקשה בפירוש". אבל ראה לקמן סעיף ב.
- 14. לך יב, י.
- 15. ו, א. — וראה לקו"ש חט"ז (ע' 47 ואילך) טעם השינוי בפרש"י וארא (ו, ט).
- 3. פרשתנו כא, יב. וראה לקמן הערה 17 בשוה"ג הב'.
- 4. כב, ב.
- 16. וגם לה"מדרש אגדה" בפרש"י לעיל (כב, ה) שאברהם אמר "אראה היכן הוא מה שאמר לי המקום (לך טו, ה) כה יהי' זרעך" — אין זה ענין של הרהור אחר מדותיו ח"ו, אלא אדרבה, מצד הוודאות שהבטחה זו תתקיים (ורוצה לראות "היכן" תתקיים). וראה משכיל לדוד ובאר בשדה על פרש"י שם.
- 17. ומזה גופא מובן, שאין לומר שהטעם שלא שאל אברהם "אתמול אמרת כו'" תיכף כשנצטווה "קח נא גו'" הוא לפי שידע שאפשר שהבטחת הקב"ה תתבטל ע"י חטא (ע"ד פרש"י וישלח לב, יא) — ראה ראב"ע פרשתנו (כב, א), ובארוכה ביפה תואר ונזר הקודש הנ"ל (הערה 6) — כי לפ"ז מהו החידוש שלא הרהר אחרי מדותיו. ויש לומר, שרש"י מרמז כאן הטעם שבנדו"ד לא שייך זה, בהעתיקו תחילת הכתוב "לא אחלל בריתי" [אף שאח"כ בהמשך פירושו מפרט רק זה ש"מוצא שפתי לא אשנה", דקאי על הציווי ד"קח נא"] — כי "לא אחלל בריתי" קאי על ההבטחה "כי ביצחק יקרא לך זרע" , שהיתה באופן של "ברית" [לך יז, יט (אבל ברש"י שם דקאי על ברית מילה). שם, כא. וכן בברית בין הבתרים — שם טו, ה. שם, יח. רש"י פרשתנו כא, א] , ו"ברית" מורה על דבר נצחי, שלא שייך בו שינוי ואא"פ לו להתבטל.
- 18. אבל להעיר, שבכמה כת"י רש"י שתח"י הגירסא "אשפוך לפניך (את) שיחותי". וכ"ה בדפוס רומא (הנ"ל). אבל בדפוסים הנפוצים הוא כבפנים.
- . וכמ"ש בתנחומא פרשתנו שם. אגדת בראשית פל"א. וכן מפורש בב"ר שם להגירסא שבב"ר הוצאת תיאודוראלבק (וראה חילופי נוסחאות שם. וראה ב"ר שם, ה: הפר ברית). ולהעיר, שכ"ה הגירסא בפרש"י בדפוס רומא (א' מדפוסים הראשונים דפרש"י), וכן בא' כת"י רש"י שתח"י — "כשאמרתי לך כי ביצחק. . לא אחלל בריתי ואת בריתי אקים את יצחק, כשאמרתי לך קח נא ומוצא כו'" [ואולי נשמט זה בדפוסים שלפנינו מפני תיבות דומות ("כשאמרתי לך. . כשאמרתי לך")].
- . וראה השקו"ט ביפ"ת ונזר הקודש שם (פנ"ו, טו), בטעם שהביא אברהם "כי ביצחק יקרא לך זרע", ולא הכתוב "ואת בריתי אקים את יצחק" (שמפורש בו הלשון "ברית"). ובפשטות י"ל כי בפסוק זה מודגשת יותר השייכות לאברהם, "יקרא לך זרע". ואכ"מ.
רש"י על שמות ו׳:ט׳ - הטקסט מספריא
ולא שמעו אל משה. לֹא קִבְּלוּ תַנְחוּמִין:
מקצר רוח. כָּל מִי שֶׁהוּא מֵצֵר, רוּחוֹ וּנְשִׁימָתוֹ קְצָרָה, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַאֲרִיךְ בִּנְשִׁימָתוֹ: קָרוֹב לְעִנְיָן זֶה שָׁמַעְתִּי בְּפָרָשָׁה זוֹ מֵרַבִּי בָּרוּךְ בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְהֵבִיא לִי רְאָיָה מִמִּקְרָא זֶה, "בַּפַּעַם הַזֹּאת אוֹדִיעֵם אֶת יָדִי וְאֶת גְּבוּרָתִי וְיָדְעוּ כִּי שְׁמִי ה'" (ירמיהו ט"ז) – לָמַדְנוּ כְּשֶׁהַקָּבָּ"ה מְאַמֵּן אֶת דְּבָרָיו אֲפִלּוּ לְפֻרְעָנוּת מוֹדִיעַ שֶׁשְּׁמוֹ ה', וְכָל שֶׁכֵּן הַאֲמָנָה לְטוֹבָה. וְרַבּוֹתֵינוּ דְרָשׁוּהוּ לְעִנְיָן שֶׁל מַעְלָה, שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לָמָה הֲרֵעֹתָה, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה "חֲבַל עַל דְּאָבְדִין וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין" – יֵשׁ לִי לְהִתְאוֹנֵן עַל מִיתַת הָאָבוֹת, הַרְבֵּה פְּעָמִים נִגְלֵיתִי אֲלֵיהֶם בְּאֵל שַׁדַּי וְלֹא אָמְרוּ לִי מַה שִּׁמְךָ, וְאַתָּה אָמַרְתָּ מַה שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵיהֶם:
וגם הקמתי וגו'. וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ אַבְרָהָם לִקְבֹּר אֶת שָׂרָה לֹא מָצָא קֶבֶר עַד שֶׁקָּנָה בְדָמִים מְרֻבִּים, וְכֵן בְּיִצְחָק עִרְעֲרוּ עָלָיו עַל הַבְּאֵרוֹת אֲשֶׁר חָפַר, וְכֵן יַעֲקֹב וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, לִנְטוֹת אָהֳלוֹ, וְלֹא הִרְהֲרוּ אַחַר מִדּוֹתַי, וְאַתָּה אָמַרְתָּ לָמָה הֲרֵעֹתָה? וְאֵין הַמִּדְרָשׁ מִתְיַשֵּׁב אַחַר הַמִּקְרָא מִפְּנֵי כַמָּה דְבָרִים, אַחַת, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר וּשְׁמִי ה' לֹא שָׁאֲלוּ לִי, וְאִם תֹּאמַר לֹא הוֹדִיעָם שֶׁכָּךְ שְׁמוֹ, הֲרֵי תְּחִלָּה כְּשֶׁנִּגְלָה לְאַבְרָהָם בֵּין הַבְּתָרִים נֶאֱמַר "אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִים" (בראשית ט"ו), וְעוֹד הֵיאַךְ הַסְּמִיכָה נִמְשֶׁכֶת בִּדְבָרִים שֶׁהוּא סוֹמֵךְ לְכָאן וגם אני שמעתי וגו' לכן אמר לבני ישראל? לְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר יִתְיַשֵּׁב הַמִּקְרָא עַל פְּשׁוּטוֹ, דִּבּוּר דָּבוּר עַל אָפְנָיו, וְהַדְּרָשָׁה תִדָּרֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' וּכְפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סָלַע" (ירמיהו כ"ג) – מִתְחַלֵּק לְכַמָּה נִיצוֹצוֹת (סנהדרין ל"ד):
ולא שמעו אל משה BUT THEY HEARKENED NOT TO MOSES — they did not accept his words of comfort.
מקצר רוח THROUGH ANGUISH (lit. shortness) OF SPIRIT — If one is in anguish his breath comes in short gasps and he cannot draw long breaths. In a somewhat similar manner to this I heard this section expounded by Rabbi Baruch the son of Rabbi Eliezer, and he cited the following verse to me in proof of his explanation: (Jeremiah 16:21) “This once will I cause them to know My hand and My might, and they shall know that My Name is the Lord”. Rabbi Baruch said: we may learn from this text that when the Holy One, blessed be He, fulfils His words, even when it is a matter of punishment, He makes it known that His Name is the Lord; and, of course, this is all the more so, when He fulfils His words in a matter of bestowing reward. — Our Rabbis explained it (this section) as having reference to what precedes it — that Moses said (5:22): “Wherefore hast thou done so evil [to this people]”. Whereupon God said to him, “Alas, for those that are gone (i. e. the patriarchs) and are no more to be found! I really have reason to deplore the death of the patriarchs. Many a time did I reveal Myself to them by the name ‘God Almighty’, and not once did they ask Me, What is Thy Name? (i. e. what is the name that describes Thy true essence); but thou hast at once said (Exodus 3:13) “[If they ask] ‘what is His name’, what shall I say unto them?!” (Exodus Rabbah 6:4; Sanhedrin 111a).
וגם הקמתי וגו׳ ALSO I SET UP [MY COVENANT WITH THEM TO GIVE THEM THE LAND OF CANAAN], and yet when Abraham wished to bury Sarah he could not obtain a grave until he purchased one at a high price. So, too, in the case of Isaac, people strove with him for possession of the wells which he had dug. Similarly, of Jacob it is stated, (Genesis 33:19) “He purchased a parcel of field,” in which to pitch his tent. Yet none of them criticised My dealings with them, whilst you say “Wherefore hast Thou done so evil [to this people!]” — But this Midrashic exposition does not fit in with the text for several reasons. Firstly, because Scripture does not state “And they did not ask of Me regarding my Name, the Lord”. And if you say in refutation of my objection that they did not mean that ושמי ה' לא נודעתי actually signifies that they did not ask what is My Name, but it means “He did not tell them that this was His Name and yet they did not ask Him what it was”, then I reply that these words cannot mean that He did not tell them His name, for at the very first when He revealed Himself to Abraham at the Covenant “between the pieces’’ it is said, (Genesis 15:7) “I am the Lord (אני ה׳) who brought thee out from Ur of the Chaldees”. Further (secondly), how does the context run on to the statements which Scripture places after the above verses, viz., “And I have also heard etc.” and “Wherefore say unto the children of Israel etc.”? Therefore I say: let Scripture be explained in its literal sense so that each statement fits into its proper setting, but the Midrashic exposition may also be given, if you like, as it is said (Jeremiah 23:29) “Is not my word like as fire, saith the Lord, and like a hammer which, by the force of its own blow, the rock at which it strikes shatters in pieces”.
רש"י על בראשית ל״ב:י״א - הטקסט מספריא
קטנתי מכל החסדים. נִתְמַעֲטוּ זְכֻיּוֹתַי עַל יְדֵי הַחֲסָדִים וְהָאֱמֶת שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי, לְכָךְ אֲנִי יָרֵא, שֶׁמָּא מִשֶּׁהִבְטַחְתַּנִי נִתְקַלְקַלְתִּי בְחֵטְא וְיִגְרֹם לִי לְהִמָּסֵר בְּיַד עֵשָׂו (שבת ל"ב):
ומכל האמת. אֲמִתַּת דְּבָרֶיךָ, שֶׁשָּׁמַרְתָּ לִי כָּל הַבְטָחוֹת שֶׁהִבְטַחְתַּנִי:
כי במקלי. לֹא הָיָה עִמִּי לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא מִקְנֶה אֶלָּא מַקְלִי לְבַדּוֹ. וּמִ"אַ נָתַן מַקְלוֹ בַּיַּרְדֵּן וְנִבְקַע הַיַּרְדֵּן:
קטנתי מכל החסדים I AM TOO UNWORTHY OF ALL THE MERCIES (This may be rendered “I am small — unworthy — because of all the kindnesses) — My merits are diminished in consequence of all the kindness and truth which You have already shown me. For this reason I am afraid: perhaps, since You made these promises to me, I have become depraved (נתקלקלתי) by sin (another version of Rashi has נתלכלכתי, I have become defiled by sin) and this may cause me to be delivered unto Esau’s power (Shabbat 32a).
ומכל האמת [my merits are diminished in consequence] OF ALL THE TRUTH — of the true fulfillment (אמיתת) of Your promises — because You have already kept all the promises You made me
כי במקלי FOR WITH MY STAFF — I had with me neither silver nor gold nor cattle — only this staff of mine. The Midrashic explanation is, that he had placed his staff in the Jordan and Jordan had divided for him to pass over.
רש"י על בראשית כ״א:א׳ - הטקסט מספריא
וה' פקד את שרה וגו'. סָמַך פָּרָשָׁה זוֹ לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הַמְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל חֲבֵרוֹ וְהוּא צָרִיךְ לְאוֹתוֹ דָבָר, הוּא נַעֲנֶה תְחִלָּה (בבא קמא צ"ב), שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּתְפַּלֵּל וְגוֹ', וּסְמִיךְ לֵיהּ וה' פָּקַד אֶת שָׂרָה, שֶׁפְּקָדָהּ כְּבָר קֹדֶם שֶׁרִפֵּא אֶת אֲבִימֶלֶךְ:
פקד את שרה כאשר אמר. בְּהֵרָיוֹן:
כאשר דבר. בְּלֵדָה. וְהֵיכָן הִיא אֲמִירָה, וְהֵיכָן הוּא דִּבּוּר? אֲמִירָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ וְגוֹ '(בראשית י"ז), דִּבּוּר הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, וְשָׁם נֶאֱמַר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה וְגוֹ' (שם ט"ו), וְהֵבִיא הַיּוֹרֵשׁ מִשָּׂרָה:
ויעש ה' לשרה כאשר דבר. לְאַבְרָהָם:
'וה' פקד את שרה וגו AND THE LORD VISITED SARAH —It (Scripture) places this section after the preceding one to teach you that whoever prays for mercy on behalf of another when he himself also is in need of that very thing for which he prays on the other’s behalf, will himself first receive a favorable response from God, for it is said (at end of last chapter), “And Abraham prayed for Abimelech and his wife and they brought forth” and immediately afterwards it states here, “And the Lord remembered Sarah” — i. e. he had already remembered her before he healed Abimelech (Bava Kamma 92a).
פקד את שרה כאשר אמר HE REMEMBERED SARAH AS HE SAID — He remembered her by granting her pregnancy.
כאשר דבר [HE DID TO SARAH] AS HE HAD SPOKEN — by granting her the birth of a son (Pesikta). Where are the expressions “saying ״ and “speaking” used respectively in regard to these? “Saying” is mentioned in the verse (17:19) “And God said (ויאמר): “nay, but Sarah, thy wife” etc.; — “Speaking“ is mentioned in (15:1) “And the word (דבר “speaking”) of the Lord came to Abraham”, and this was when He made the Covenant between the Pieces where it was stated, “This man (Eliezer) shall not be thine heir, [but one who shall be born from thee shall be thine heir],” and He brought forth this heir from Sarah.
ויעש ה' לשרה כאשר דבר AND THE LORD DID UNTO SARAH AS HE HAD SPOKEN — means, spoken to Abraham.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.