10
העולם, לא נשא אשה ואמר "מה אעשה שנפשי חשקה בתורה"41, ועבודה של אלו העוסקים בישוב וקיום העולם. ובסגנון תורת החסידות — העבודה ד"רצוא", לצאת מגדרי העולם, והעבודה ד"שוב", לשוב ולעסוק בתוך עניני העולם.
דאף שסדר עבודת השם צ"ל לעסוק בישובו של עולם (ו"כל מי שאינו עוסק בפרי' ורבי'. . כאילו שופך דמים וממעט הדמות"42), הרי "אין זו אלא עצת חכמים המורים לאדם דרך ישרה שיבור לו, אבל ליכא איסורא כלל במילתא, אם חפץ ללמוד תורה כל ימיו ולא לישא אשה כלל כבן עזאי"43, הרי שגם הנהגה זו היא ע"פ תורה.
ובפרטיות יותר הרי עבודת השם בכלל יש בה שני קוים ותנועות אלו, וכפי שמצינו בכל ג' העמודים44 דתורה עבודה (תפלה) וגמילות חסדים (מצות):
בתורה: בלימוד התורה ב' אופנים: הלימוד באופן ד"יגדיל תורה ויאדיר45 — דרוש וקבל שכר"46, ולימוד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.
ובפרטיות ובדקות יותר: לימוד התורה לשמה "שתתעצם נשמתינו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה. . דבקים בקדושתה ובשכינתו ית'" (כפי שהאריך הב"ח47 בתוכן ענין ברכת התורה), והלימוד בשביל קיום המצות, לידע את המעשה אשר יעשון.
בתפלה: מעיקרי התפלה היא הכוונה ש"יראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה"48, ו"חסידים ואנשי מעשה (ש)היו מתבודדים ומכוונין בתפלתן עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות רוח השכלית עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה"49; תוכן מצות תפלה בקשת צרכיו מהקב"ה50, שימלא חסרונו ומשאלותיו, עד לצרכיו הגשמיים, רופא חולים מברך השנים50.
במצות: קיום המצות לשמה, לעשות נחת רוח לקונו, שאמרתי ונעשה רצוני51, עד לתכלית השלימות בזה, עבודה בכל מאדך, למעלה ממדידה והגבלה; קיום המצות "לצרף את הבריות"52, בשביל בירור וזיכוך העולם53, שעבודה זו צריכה להעשות בסדר מסודר בהתאם לגדרי העולם.
והמקור לב' הנהגות אלו למעליותא הוא בשני האופנים שבתולדות אדם, למעליותא — קין ושת:
לקין ותולדותיו לא הי' קיום54, והוא השרש והכלל לכללות מצב העולם לפני מ"ת, ולעבודת ה' בדוגמת בן עזאי שלמעלה מסדר ויישוב העולם; ושת ותולדותיו שממנו הושתת העולם ע"י נח,
הערות
- 41. יבמות סג, סע"ב.
- 42. יבמות שם. ולהעיר שזהו דברי בן עזאי.
- 43. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ג בקו"א סק"א בתחלתו.
- 44. אבות פ"א מ"ב.
- 45. ישעי' מב, כא (מהפטורת פ' בראשית). חולין סו, ב.
- 46. סוטה מד, א. וש"נ.
- 47. לטור או"ח סמ"ז.
- 48. רמב"ם הל' תפלה פ"ד הט"ז (מסנהדרין כב, א). טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סצ"ח ס"א.
- 49. טושו"ע (ודאדה"ז) שם.
- 50. שהוא המ"ע דתפלה (ראה רמב"ם הל' תפלה פ"א ה"ב. נ"כ הרמב"ם שם ה"א. סהמ"צ להצ"צ שרש מצות התפלה בתחלתו. וש"נ).
- 50. ראה לקמן ע' 126 ואילך. 194 ואילך.
- 51. רש"י ויקרא א, ט. פרש"י וספרי פינחס כח, ח.
- 52. תנחומא שמיני זח. ב"ר רפמ"ד. וש"נ (וראה מו"נ ח"ג פכ"ו).
- 53. ראה תניא פל"ז.
- 54. וראה לעיל הערה 4.
משנה אבות א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד. על התורה. ועל העבודה. ועל גמילות חסדים:
משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ד׳:ט״ז - הטקסט מספריא
כיצד היא הכוונה שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה לפיכך צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוין את לבו ואח"כ יתפלל בנחת ובתחנונים ולא יעשה תפלתו כמי שהיה נושא משאוי ומשליכו והולך לו לפיכך צריך לישב מעט אחר התפלה ואחר כך יפטר חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם תפלה ושעה אחת לאחר תפלה ומאריכין בתפלה שעה.
משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
ולפיכך נשים ועבדים חייבין בתפלה לפי שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא אלא חיוב מצוה זו כך הוא שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא ואח"כ שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו כל אחד לפי כחו.
רש"י על ויקרא א׳:ט׳ - הטקסט מספריא
עלה. לְשֵׁם עוֹלָה יַקְטִירֶנּוּ:
אשה. כְּשֶׁיִּשְׁחֲטֶנּוּ יְהֵי שׁוֹחֲטוֹ לְשֵׁם הָאֵשׁ; וְכָל אִשֶּׁה לְשׁוֹן אֵשׁ, פוש"ייר בְּלַעַז:
ניחוח. נַחַת רוּחַ לְפָנַי, שֶׁאָמַרְתִּי וְנַעֲשָֹה רְצוֹנִי (שם):
עלה [AND THE PRIEST SHALL CAUSE ALL TO ASCEND IN FUMES ON THE ALTAR, TO BE] A BURNT OFFERING — i. e. only with the intention that it should be an עולה shall he burn it (and not that it should be an offering of another class. The words are to be translated: he shall burn it as an עולה) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 6 10).
אשה AS A FIRE OFFERING — When he slaughters it he shall slaughter it with the intention of making a fire of it (i. e. having in mind the fact that it is to become a prey to the flames, not that it will become charred flesh) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 6 10). The word אשה wherever it occurs, is connected with אש, feuchère in O. F.
ניחוח (of the root נוח, “to repose”, “to draw satisfaction from …”) — an odour of ניחוח: one that causes satisfaction to Me by the knowledge that I gave commands and that My will was executed (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 6 10; Zevachim 46b).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

