8
חלק מסיפור המשך הדורות ההם, שבכל אחד מהם נאמר "ויהיו כל ימי גו' וימות", ולכן מפרט בחנוך שאצלו הי' באופן אחר, "ואיננו כי לקח אותו אלקים". אבל מה שנאמר בשייכות לחנוך בנו של קין, "ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך", אינו מובן, מה זה נוגע להמשך תולדות אדם?
[במדרש עה"פ15 איתא, ש(גם) בזה בא הכתוב לספר בגנותו של קין ("קרבם בתימו לעולם16. . מה סבורין הרשעים כו'"), וכן לפי כמה מפרשי התורה הרי זה מורה על מעשיו הרעים ("שלא אמר ויבן עיר כאשר יאמר ויבן17 את נינוה כו' כי הי' כל ימיו בונה העיר כי מעשיו ארורים ובנה מעט בטורח ועמל וינוע וינוד מן המקום ההוא כו'"18), אבל לכאורה מפשטות הכתובים לא משמע הכי, וגם מסגנון פרש"י שסתם "ויהי קין בונה עיר ויקרא שם העיר לזכר בנו חנוך" (אף שבכ"מ בפרשה מפרש הטעם לסיפור כמה פרטים וענינים19), לא משמע שהוא פרט בסיפור גנותו וחסרונו אלא אדרבא20, ענין של בנין].
ובפרט ע"פ דברי הזהר דתורה הוא מלשון הוראה21 מובן, שגם בזה הוראה לדורות.
ב. בפשטות יש לומר:
פסוק זה "וידע קין גו' ותלד את חנוך ויהי בונה עיר גו'", בא בהמשך לסיפור תשובת קין שאמר22 "גדול עוני מנשוא" ועונשו וכו' "ויצא קין מלפני ה' גו'"23 שיצא שמח24 שנתקבלה תשובתו.
וזהו שמלמדנו הכתוב בסיפור הולדת חנוך בנו ובנין העיר, שבעבודת התשובה אינו מספיק וידוי והכרת החטא25 ("גדול עוני מנשוא"), וגם לא העונש שנגזר עליו מאת ה', ועד לגלות "וישב בארץ נוד — בארץ שכל הגולים נדים שם"26, "שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח"27 — אלא צריך לעשות פעולה "לעשות איזו מצוה הפכית אל העבירה שעשה. . כי בזה יתוקן עוותו"28, שלאחרי שאיבד נפש אחת — הוליד נפש אחרת "וידע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך".
ויתירה מזו, שהולך ובונה את העולם "ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך", שהדגיש ופרסם סדר התשובה, שאינו מספיק ש"צועק תמיד לפני
הערות
- 15. ב"ר פכ"ג, א. וראה גם מדרש לקח טוב עה"פ.
- 16. תהלים מט, יב.
- 17. נח י, יא.
- 18. ל' הרמב"ן עה"פ. וראה בארוכה כלי יקר עה"פ.
- 19. ראה פרש"י ד, יט: לא הי' לו לפרש כל זה אלא כו'. וראה יפה תואר השלם לב"ר (פכ"ג, ב ד"ה כולהון לשון מרדות) שמפרש הקושי' למה בכלל הוצרך לספר דורות אלו.
- 20. וגם ברמב"ן עה"פ (ד, יז) מפרש "נכתבו תולדות קין ומעשיו להודיע כי השם ארך אפים והאריך לו כי הוליד בנים ובני בנים כו'". ע"ש. וראה ת"ז ת"ע שם: ונפקו בנוי מיני' דעלו לג"ע. ולהעיר, דגם בב"ר (שם, ב) "כולן לשון מרדות" — הרי בפי' השמות מפרש כן רק בנוגע להבנים שלאח"ז ולא בחנוך.
- 21. זח"ג נג, ב. רד"ק הובא בגו"א ריש פרשתנו.
- 22. ד, יג — ראה ויק"ר פ"י, ה; פסיקתא דר"כ פכ"ה; ועוד, שמפסוק זה למדין "שעשה תשובה".
- 23. ד, טז.
- 24. ב"ר פכ"ב, יג. ויק"ר ופסיקתא שם.
- 25. ראה ראב"ע ורמב"ן כאן. אברבנאל כאן. ועוד (והוא לא כפרש"י — ראה בארוכה מפרשי רש"י).
- 26. ד, טז ובפרש"י.
- 27. ל' הרמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ד. וראה סנהדרין לז, ב ובחדא"ג מהרש"א שם.
- 28. כלי יקר כאן ד, יז.
בראשית רבה כ״ג:א׳ - הטקסט מספריא
וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וגו' (בראשית ד, יז), (תהלים מט, יב): קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם, רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי פִּנְחָס. רַבִּי יוּדָן אָמַר מַה סְּבוּרִין הָרְשָׁעִים שֶׁקִּרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם וגו', (תהלים מט, יב): קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת, טְבֶרְיָה, עַל שֵׁם טִיבִירוּאִיס, אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָה, עַל שֵׁם אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס, אַנְטוֹכִיאָה, עַל שֵׁם אַנְטְיוֹכוּס. וְרַבִּי פִּנְחָס אָמַר קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם, לְמָחָר בָּתֵּיהֶם נַעֲשִׂים קִבְרֵיהֶם. (תהלים מט, יב): מִשְׁכְּנֹתָם לְדוֹר וָדֹר, שֶׁאֵינָן לֹא חַיִּים וְלֹא נִדּוֹנִין, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁקָּרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת, וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ.
ויקרא רבה י׳:ה׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר תְּשׁוּבָה עוֹשָׂה מֶחֱצָה וּתְפִלָּה עוֹשָׂה הַכֹּל, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר תְּשׁוּבָה עָשְׂתָה אֶת הַכֹּל וּתְפִלָּה עָשְׂתָה מֶחֱצָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי תְּשׁוּבָה עוֹשָׂה מֶחֱצָה, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מִקַּיִן שֶׁנִּגְזְרָה עָלָיו גְּזֵרָה כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה נִמְנַע מִמֶּנּוּ חֲצִי גְזֵרָה, וּמִנַּיִן שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד, יג): וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל ה' גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְשׂוֹא, וּמִנַּיִן שֶׁנִּמְנַע מִמֶּנּוּ חֲצִי הַגְּזֵרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ד, טז): וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה' וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן, נָע וָנָד אֵין כְּתִיב אֶלָא בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן. דָּבָר אַחֵר, וַיֵּצֵא קַיִן, מֵהֵיכָן יָצָא רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְבוּ אָמַר הִפְשִׁיל בְּגָדָיו לַאֲחוֹרָיו וְיָצָא כְּגוֹנֵב דַּעַת הָעֶלְיוֹנָה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אִלְעָאי בַּר שְׁמַעְיָא אָמַר יָצָא כְּמַעֲרִים וְכִמְרַמֶּה בְּבוֹרְאוֹ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק אָמַר יָצָא שָׂמֵחַ, כְּמָה דְתֵימַר (שמות ד, יד): וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא פָּגַע בּוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן אָמַר לוֹ מַה נַּעֲשָׂה בְּדִינֶךָ, אָמַר לוֹ עָשִׂיתִי תְּשׁוּבָה וְנִתְפַּשַׁרְתִּי, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע אָדָם הָרִאשׁוֹן כָּךְ הִתְחִיל טוֹפֵחַ עַל פָּנָיו, אָמַר לוֹ כָּל כָּךְ הִיא כֹּחָהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה וְלֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר אָדָם הָרִאשׁוֹן (תהלים צב, א): מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת. אָמַר רַבִּי לֵוִי הַמִּזְמוֹר הַזֶּה אָדָם הָרִאשׁוֹן אֲמָרוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי דְּאָמַר תְּפִלָּה עָשְׂתָה אֶת הַכֹּל, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מֵחִזְקִיָּה, חִזְקִיָּה עִקַּר מַלְכוּתוֹ לֹא הָיְתָה אֶלָּא אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה לו, א): וַיְהִי בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, וְכֵיוָן שֶׁהִתְפַּלֵּל הוֹסִיפוּ לוֹ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לח, ה): הִנְנִי יוֹסִיף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּאָמַר תְּשׁוּבָה עָשְׂתָה אֶת הַכֹּל, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מֵאַנְשֵׁי עֲנָתוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יא, כב): כֹּה אָמַר ה' וגו' הַבַּחוּרִים יָמֻתוּ בַחֶרֶב, וְכֵיוָן שֶׁעָשׂוּ תְּשׁוּבָה זָכוּ לְהִתְיַחֵס, שֶׁנֶּאֱמַר (נחמיה ז, כז): אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה, וְאִם אֵין לְךָ לִלְמֹד מֵאַנְשֵׁי עֲנָתוֹת לְמַד מִיכָנְיָהוּ (ירמיה כב, כח): הַעֶצֶב נִבְזֶה נָפוּץ וגו'. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר כָּעֶצֶם הַזֶּה שֶׁל מֹחַ שֶׁמִּשֶּׁמְנַפְּצוֹ אֵין בּוֹ מְאוּמָה, רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר כַּחוֹתָל שֶׁל תְּמָרָה שֶׁכְּשֶׁאַתָּה מְנַעֲרוֹ אֵין בּוֹ מְאֻמָּה, (נחמיה ז, כז) אִם כְּלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ, רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר כַּכַּדִּין שֶׁל מֵי רַגְלַיִם, רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר כַּכַּדִין שֶׁל מְקִיזֵי דָם. אָמַר רַבִּי זֵירָא מִלְּתָא הָכָא שְׁמָעִית מִן רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק דַּהֲוָה דָּרִישׁ הָכָא, וְלֵית אֲנָא יָדַע מַהוּ, אָמַר לֵיהּ רַבִּי אַחָא אֲרִיכָא דִּלְמָא דָא הִיא (נחמיה ז, ל): כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו, אָמַר לֵיהּ הִין בְּיָמָיו אֵינוֹ מַצְלִיחַ בִּימֵי בְּנוֹ מַצְלִיחַ. רַבִּי אַחָא וְרַבִּי אָבִין בַּר בִּנְיָמִין בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא, גָּדוֹל הוּא כֹּחָהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה שֶׁמְבַטֶּלֶת גְּזֵרָה וּמְבַטֶּלֶת שְׁבוּעָה, שְׁבוּעָה שֶׁנֶּאֱמַר (נחמיה כב, כד): חַי אָנִי נְאֻם ה' כִּי אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים וגו', וּמְבַטֶּלֶת גְּזֵרָה, (נחמיה כב, ל): כֹּה אָמַר ה' כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי, וּכְתִיב (דברי הימים א ג, יז): וּבְנֵי יְכָנְיָה אַסִּר [בנו] שְׁאַלְתִּיאֵל בְּנוֹ, אַסִּר, שֶׁהָיָה בְּבֵית הָאֲסוּרִים, שְׁאַלְתִּיאֵל בְּנוֹ, שֶׁמִּמֶּנּוּ הוּשְׁתְּלָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בְּרַבִּי יִרְמְיָה אַסִּר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאָסַר אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁבוּעָה, שְׁאַלְתִּיאֵל, שֶׁשָּׁאַל אֵל לְבֵית דִּינוֹ שֶׁל מַעְלָה עַל נִדְרוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּאָמַר תְּפִלָּה עָשְׂתָה מֶחֱצָה, מִמִי אַתָּה לָמֵד מֵאַהֲרֹן, שֶׁבַּתְּחִלָּה נִגְזְרָה גְזֵרָה עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט, כ): וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אֵין הַשְׁמָדָה אֶלָּא כִּלּוּי בָּנִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (עמוס ב, ט): וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת, כֵּיוָן שֶׁהִתְפַּלֵּל משֶׁה עָלָיו נִמְנְעָה מִמֶּנּוּ חֲצִי הַגְּזֵרָה, מֵתוּ שְׁנַיִם וְנִשְׁתַּיְּירוּ שְׁנַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא ח, כ): קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ.
בראשית רבה כ״ב:י״ג - הטקסט מספריא
וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה' (בראשית ד, טז), מֵהֵיכָן יָצָא, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְבוּ אָמַר הִפְשִׁיל דְּבָרִים לַאֲחוֹרָיו וְיָצָא, כְּגוֹנֵב דַּעַת הָעֶלְיוֹנָה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, יָצָא כְּמַפְרִיס וְכִמְרַמֶּה בְּבוֹרְאוֹ. רַבִּי חָמָא בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר, יָצָא שָׂמֵחַ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות ד, יד): הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וגו', פָּגַע בּוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן אָמַר לוֹ מַה נַּעֲשָׂה בְּדִינְךָ, אָמַר לוֹ עָשִׂיתִי תְּשׁוּבָה וְנִתְפַּשַּׁרְתִּי. הִתְחִיל אָדָם הָרִאשׁוֹן מְטַפֵּחַ עַל פָּנָיו, אָמַר, כָּךְ הִיא כֹּחָהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה וַאֲנִי לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ, מִיָּד עָמַד אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאָמַר (תהלים צב, א): מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת וגו'. אָמַר רַבִּי לֵוִי הַמִּזְמוֹר הַזֶּה אָדָם הָרִאשׁוֹן אֲמָרוֹ וְנִשְׁתַּכַּח מִדּוֹרוֹ וּבָא משֶׁה וְחִדְּשׁוֹ עַל שְׁמוֹ, מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת טוֹב לְהוֹדוֹת לַה' וגו'.
משנה תורה, הלכות תשובה ב׳:ד׳ - הטקסט מספריא
מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים, ועושה צדקה כפי כחו, ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו. ומשנה שמו, כלומר: אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים, ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה, וגולה ממקומו, שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.