222
התורה ("גמרה של תורה") צ"ל בענין המבטא את (שלימות) מעלת התורה.
ותמוה: אף שע"פ הנ"ל יוצא, שסיום התורה הוא בדבר טוב — שבחו של משה בענין גודל אהבתו ומסירת נפשו עבור ישראל, וגם יש בו משום גודל מעלתם של ישראל, שגם כשהם במצב ירוד ביותר, הנה כדי להגן עליהם ולהצילם מעונש כו' כדאי אפילו לשבור את הלוחות,
מ"מ, בנוגע לתורה עצמה — ה"ז היפך השבח, שכן, שבירת הלוחות ה"ז "ביטולה של תורה"43 (והיפך כבוד התורה44)!
ויש לומר הביאור בזה:
איתא בתדבא"ר45: "שני דברים יש בעולם. . תורה וישראל אבל איני יודע איזה מהם קודם46, אמרתי לו בני דרכן של בני אדם אומרים התורה קדמה. . אבל אני אומר ישראל קדמו".
ולכאורה אינו מובן: מהו הספק "איזה מהם קודם" (עד שצריכים לאליהו לחדש "אני אומר ישראל קדמו") — הרי כל ענין התורה לא יתכן בלי ישראל שלהם נאמרו ציוויי התורה (כההמשך בתדבא"ר47 — שאינו מובן מעיקרא מה קס"ד?!) והם המקיימים אותם, ועכצ"ל שישראל קדמו, וכמפורש במדרש48 "מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר. . אילולי. . ישראל עתידין לקבל את התורה לא הי' כותב בתורה צו את בני ישראל דבר אל בני ישראל"?
אלא הביאור בזה — שממ"ש "צו את בנ"י דבר אל בנ"י" נלמדת (רק) קדימה בזמן, אבל בנוגע לקדימה במעלה אפשר לומר שהעיקר היא התורה (שהתורה קדמה במעלה וחשיבות לישראל), ומעלתם של ישראל היא שרק הם בכחם וביכלתם לקיים את ציוויי התורה49; וזהו החידוש ד"אני אומר"50, שקדימה זו היא בעיקר קדימה במעלה, מעלתם של ישראל, "ישראל קדמו". ואולי י"ל יתרה מזה דהתורה ניתנה כדי לגלות מעלתם של ישראל51.
הערות
- 43. ל' חז"ל (מנחות צט, ריש ע"ב. וש"נ) בנוגע לשבירת הלוחות. ואף שממשיך שם "שביטולה. . זהו יסודה" — הרי זה רק מצד התוצאה דשבירת הלוחות (כלשון רש"י שם "כיון דנתכוין לטובה"), אבל עצם הענין דשבירת הלוחות הוא "ביטולה של תורה".
- 44. ואף שלכאורה יש בשבירת הלוחות כבוד התורה, שלא נתנה למומרים — ה"ז רק בהעדר נתינתם לישראל, אבל לא בשבירתם. וראה לעיל ס"ד ובערה 28 ובהנסמן שם.
- 45. פי"ד. וראה הערה 48.
- 46. ולהעיר מפרש"י בראשית (א, א) שתורה וישראל נק' "ראשית".
- 47. כהגירסא בתדבא"ר שהובאה בהערה הבאה.
- 48. ב"ר פ"א, ד (וראה במדב"ר פי"א, יד. שמו"ר דלקמן הערה 52). — ולהעיר שבכמה מקומות (סה"מ ה'ש"ת ע' 61. ועד"ז סה"מ תרנ"ט ע' יג. המשך תער"ב ח"ג ס"ע א'רנא. ועוד) הובא בשם תדבא"ר "ואיני יודע כו' כשהוא אומר צו את בנ"י דבר אל בנ"י אומר אני ישראל קדמו". — אבל בתדבא"ר שלפנינו הובאה הראי' מהכתוב (ירמי' ב, ג) "קודש ישראל לה' ראשית תבואתה" [ויש להסביר הראי' ע"פ המבואר באוה"ת תבוא (ע' תתרלד) דזה ש"ישראל קדמו שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתה" — "הו"ע הביכורים שקודמים לתרומה", ענין התורה, "תורה מ', התורה דאתייהבית בארבעים יום" (אבל ראה פרש"י ירמי' שם "קדש ישראל, כתרומה")].
- 49. ראה תו"א שמות נג, ד ואילך. לקו"ת אחרי כו, ב. ובכ"מ.
- 50. ויש לומר, ש"אני אומר" קאי על העצם שלו, עצם הנשמה שמיוחדת עם "אני הוי'", שמצד זה הכיר והרגיש את מעלתם העצמית של ישראל שקדמו לתורה.
- 51. ראה תדבא"ר שם: "מפני מה חביבין דברי תורה על הקב"ה יותר מכל באי עולם (ומכל מעשי ידיו שברא). . מפני שדברי תורה מכריעין את ישראל לכף זכות. . משל למלך ב"ו שיש לו בנים ועבדים הרבה בתוך ביתו ויש לו למלך עבד זקן ביניהם שהוא מלמד את בניו דרכים נאים. . ואוהב את העבד הזקן. . אלמלא עבד זקן זה שהוא מלמד את בני דרכים נאים כו' מה יהי' עליהן, כך דברי תורה כו'". והיינו שהעיקר הם ישראל — בנים, ומעלת התורה היא שעל ידה מתגלית מעלתם של ישראל, בדוגמת ה"עבד זקן" שעי"ז שמחנך את בן המלך, מתגלית מעלתו של בן המלך. וראה הערה הבאה.
בראשית רבה א׳:ד׳ - הטקסט מספריא
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, שִׁשָּׁה דְבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁנִּבְרְאוּ, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. הַתּוֹרָה וְהַכִּסֵּא הַכָּבוֹד, נִבְרְאוּ. תּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז וגו'. הָאָבוֹת וְיִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת, הָאָבוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, י): כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר וגו'. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עד, ב): זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶדֶם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן וגו'. שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עב, יז): יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם וגו'. רַבִּי אַהֲבָה בְּרַבִּי זְעִירָא אָמַר אַף הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ב): בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ, וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וגו', אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶם קֹדֶם, אִם הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד וְאִם כִּסֵּא הַכָּבוֹד קֹדֶם לַתּוֹרָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וגו', קוֹדֵם לְאוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ, מַחְשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָשׂוּי לְמַטְרוֹנָה אַחַת, וְלֹא הָיָה לוֹ מִמֶּנָּה בֵּן, פַּעַם אַחַת נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר בַּשּׁוּק, אָמַר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, וְהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִין, בֵּן אֵין לוֹ וְהוּא אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, חָזְרוּ וְאָמְרוּ הַמֶּלֶךְ אַסְטְרוֹלוֹגוּס גָּדוֹל הוּא, אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד מִמֶּנָּה בֵּן לֹא הָיָה אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין לִבְנִי. כָּךְ אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַחַר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה כּוֹתֵב בַּתּוֹרָה צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי בַּנָאי, הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ וגו'. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר, בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּזְכוּת חַלָּה, וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים, וּמַה טַּעַם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר (דברים יח, ד): רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו'.
הטקסט של במדבר רבה יא יד אינו זמין בספריא.
מצוטט ב־15 עמודים
תורת מנחם 13
- ד - שנת תשי"ב - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת יום ג' פ' וארא, כ"ד טבת ה'תשי"ב. לקו"ש חל"ד ע' 222
- מז - שנת תשכ"ו - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול, ה'תשכ"ו לקו"ש חל"ד ע' 222
- נא - שנת תשכ"ח - חלק ראשון ‹ יום שמחת תורה, ה'תשכ"ח לקו"ש חל"ד ע' 222
- נז - שנת תשכ"ט - חלק רביעי ‹ שיחת יום א' פ' פינחס, י"ג תמוז, ה'תשכ"ט לקו"ש חל"ד ע' 222
- נח - שנת תש"ל - חלק ראשון ‹ שיחת יום שמחת תורה, ה'תש"ל לקו"ש חל"ד ע' 222
- ס - שנת תש"ל - חלק שלישי ‹ שיחת ש"פ בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תש"ל לקו"ש חל"ד ע' 222
- סה - שנת תשל"א - חלק רביעי ‹ שיחת ש"פ ראה, אדר"ח אלול, ה'תשל"א לקו"ש חל"ד ע' 222
- סט - שנת תשל"ב - חלק רביעי ‹ ש"פ פינחס, י"ט תמוז, ה'תשל"ב לקו"ש חל"ד ע' 222
- עא - שנת תשל"ג - חלק שני ‹ שיחת ש"פ בשלח, שבת שירה, י"ז שבט, ה'תשל"ג לקו"ש חל"ד ע' 222
- עא - שנת תשל"ג - חלק שני ‹ שיחת ש"פ ויקהל, פ' שקלים, מבה"ח וער"ח אדר שני, ה'תשל"ג לקו"ש חל"ד ע' 222
- עג - שנת תשל"ג - חלק רביעי ‹ שיחת ש"פ בלק, י"ד תמוז, ה'תשל"ג לקו"ש חל"ד ע' 222
- עג - שנת תשל"ג - חלק רביעי ‹ ש"פ תבוא, ח"י אלול ה'תשל"ג לקו"ש חל"ד ע' 222
- עג - שנת תשל"ג - חלק רביעי ‹ שיחת ש"פ נצבים-וילך, כ"ה אלול, ה'תשל"ג לקו"ש חל"ד ע' 222
מאמרים מלוקטים 2
- חלק ג ‹ בס"ד. ש"פ אמור, י"ט אייר, ה'תשל"ד לקו"ש חל"ד ע' 222
- חלק ד ‹ בס"ד. ש"פ תבוא, ח"י אלול ה'תשל"ג לקו"ש חל"ד ע' 222
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.