208

של הכתוב הוא, שהקב"ה "מצא לו נאמנים בארץ מדבר", ובזה שני פרטים (א) קבלו עליהם תורתו כו', (ב) לא אמרו היאך נצא למדברות כו'.

אבל צ"ב, מדוע מפרט רש"י ג' ענינים בקשר לקבלת התורה — "שקבלו עליהם תורתו ומלכותו ועולו", ולא אמר בקיצור "שקבלו תורתו" [ע"ד לשונו לקמן עה"פ²¹ "וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן" — שמביאו כאן בסיום פירושו — "שיקבלו את התורה ולא רצו"]?

גם צ"ב מה הם שני הענינים "מלכותו ועולו" — דלכאו' היינו הך, כלשון הרגיל²² "עול מלכות (שמים)"?

לכאו' אפ"ל ש"עולו" היינו "עול מצות" (שהרי עול מלכות ועול מצות הם שני דברים²³, כמובא גם ברש"י²⁴ "קבלתם עליכם מלכותי מעתה קבלו גזרותי") — אבל דוחק לפרש כן, כי (א) לכאו' עול מצות נכלל בקבלת "תורתו" (דקאי בפשטות לא רק על לימוד התורה אלא גם על קיום מצוות התורה); (ב) בכל אופן, לא הו"ל לרש"י לסתום "עולו" (שמתפרש גם על עול מלכות²⁵) אלא לפרש "ועול מצותיו" וכיו"ב.

ד. ויש לומר הביאור בזה:

פירושו של רש"י על "ימצאהו" הוא המשך לפירושו בפסוק שלפנ"ז — "כי חלק ה' עמו, למה כל זאת [שלא איבד העמים] לפי שהי' חלקו כבוש ביניהם ועתיד לצאת, ומי הוא חלקו — עמו, ומי הוא עמו — יעקב חבל נחלתו", והולך ומפרשו (לא על עם ישראל — הנקרא בריבוי כתובים בשם "יעקב" — אלא) על יעקב אבינו, שהוא "חבל נחלתו" ("השלישי באבות המשולש בשלש זכיות. . כחבל הזה"²⁶) — ולכאו' לאו רישא סיפא, שהתחיל ב"עמו" וסיים ב"יעקב (אבינו)", והול"ל "בני יעקב חבל נחלתו"²⁷?

ומזה מכריח רש"י, ש"ימצאהו בארץ מדבר" הוא המשך ל"יעקב חבל נחלתו", דבתחילה מבאר הכתוב מעלתו של יעקב אבינו (שבגלל זה רק הוא חלקו ונחלתו של הקב"ה, ולא ישמעאל ועשו) — "יעקב חבל נחלתו", "משולש בשלש זכיות": ואח"כ ממשיך הכתוב, שזכיותיו המשולשות של יעקב אבינו נמשכו לבניו ("עמו") — שלכן "חלק ה' עמו" — שגם אצלם ישנן שלש זכויות, "שקבלו עליהם תורתו ומלכותו ועולו" — בהתאם ל"שלש זכיות" דאברהם יצחק ויעקב, כדלקמן.

ועפ"ז מובן הטעם מה שרש"י חוזר עוה"פ לשלול את בני עשו ובני ישמעאל — דכשם שלא היו לישמעאל ועשו עצמם "שלש זכיות" (ובמילא אינם "נחלתו") — כך הוא גם בצאצאיהם (העמים דישמעאל ועשו²⁸), ששלש הזכיות של עם ישראל (המכוונים לג' האבות כנ"ל), ש"קבלו עליהם תורתו ומלכותו ועולו",