136

ענינים) בדיוק לשון רש"י בפסוק "כי תבא בקמת רעך" — "אף זו בפועל הכתוב מדבר": אף שמדובר בהעבודה של "קמת רעך", לא עבודה מתוך תענוג אלא בדרך כפי' וקבלת עול כנ"ל, מ"מ, כיון שמציאותו האמיתית של כאו"א מישראל הוא מה שהוא "פועל" של הקב"ה, וכל דבר שעושה הוא ענין של עבודת השם (כי נצטווינו⁴⁰ "בכל דרכיך דעהו") — לכן, גם הוא אוכל בעת מלאכתו, שהובטחו לו כל היעודים הגשמיים כדי שעבודתו תהי' מתוך מנוחה ומרגוע — בתכלית השלימות⁴¹.

אלא, שאם עבודתו היא "בכרם רעך", עבודה מתוך תענוג — אזי זוכה ל"ואכלת. . כנפשך שבעך", והיינו אכילה תוך תענוג, עד לשביעה; משא"כ כשעבודתו היא רק מתוך קבלת עול, "קמת רעך", אזי זוכה רק ל"וקטפת מלילות בידך", בלי עונג.

ח. וע"ד החסידות יש לפרש הענין דאכילת פועל בעת המלאכה בעומק יותר — שזה קאי על העונג מהעבודה גופא. והיינו, משום שעבודת בני ישראל גורמת נחת רוח למעלה, כמחז"ל⁴² "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני", ואכילת הפועל ממלאכת רעהו שעסוק בה, מורה על הנאת האדם מזה שיודע שעבודתו גורמת נחת רוח להקב"ה.

ובזה יש חילוק בין שני אופני העבודה — "כי תבא בכרם רעך" ו"כי תבא בקמת רעך":

כאשר עבודת האדם היא מתוך תענוג, הרי הוא בא ונכנס ל"כרם רעך" (זה הקב"ה), היינו שמרגיש את תענוג הבורא⁴³. וזהו הפירוש הפנימי ב"ואל כליך לא תתן" — כי תענוג הבורא הוא למעלה ממדידה של "כלים", וזהו החידוש בכתוב, דאע"פ שהמדובר באור אלקי שלמעלה מכלים, מ"מ, כיון שהאדם עובד השם מתוך תענוג, הרי "ואכלת. . כנפשך שבעך", שזוכה שאור זה מאיר בו בפנימיות, כמו מאכל שנעשה דם ובשר כבשרו, ועד שפועל בו שובע, "כנפשך שבעך"⁴⁴.

וכאשר עבודת האדם היא בדרך כפי', אזי זוכה לבוא "בקמת רעך": "קמה" מורה על גדולה ורוממות, והיינו, דכיון שבעבודתו נרגש ענין העול וקבלת מלכותו של הקב"ה, לכן זוכה להרגיש גילוי מלכותו ית', "קמת רעך", שאור זה בא ברוממות⁴⁵, ולכן לא נאמר בכתוב ע"ד אכילת המלילות, כי אור זה אינו מאיר בפנימיות (כ"כ), אבל מ"מ גם אור זה משפיע על האדם, עד לעשי' ממש, "וקטפת מלילות בידך", דכיון שעבודתו היא בעשי' (ודרך כפי'), לכן נמשך האור עד למטה מטה, עד לכלי העשי' של האדם, "ידיך".

ט. ועל ידי עבודת בני ישראל בשני אופנים הנ"ל, מתוך קבלת עול וכפי'