97

שקודם העבודה בפרטי ענין תקיעת שופר (גם דחודש אלול, שתוקעים י' קולות¹³) — צ"ל נקודת ההתחלה, ה"כלל" שלפני הפרטים, שבו מודגש תוכנם הכללי של הפרטים הבאים אח"כ¹⁴. דיש לומר שזהו ש"תוקעין להתלמד" — שזהו בדוגמת וע"ד התקיעה אחת שתוקעים בסיום הארבעים יום, וכפי שרואים בפשטות, דכאשר מתחילים לתקוע כדי להתלמד, הרי התחלת ההתלמדות היא, שיוצא קול פשוט (ואח"כ לומדים פרטי הקולות, דתקיעה שברים תרועה) — כי היא נקודת ענין של "כל הקולות" דשופר, הקול פשוט שלמעלה מהמאה קולות דר"ה. ה. וע"פ הנ"ל, שאין הכוונה ב"תוקעין להתלמד" רק ההתלמדות כיצד לתקוע כפשוטו (שזה יכולים לעשות גם לפני א' דר"ח אלול), אלא בעיקר — התחלת הענין דצעקת הנשמה, קול פשוט — יובן גם בנוגע לקביעות כזו שא' דר"ח אלול חל בשבת, דאע"פ שא"א לתקוע כפשוטו, מ"מ, תוכן הענין ד"תוקעין להתלמד" יכולים ולכן גם צריכים גם ביום השבת, וכאשר האדם עובד עבודתו בהתאם לתוכן הפנימי דיום השבת, שבת אותיות תש"ב, שהיא תשובה עילאה כנ"ל, הרי מגיע לקול פשוט, מעצם נשמתו. אבל באם ידע בנפשו שמאיזה סיבה שתהי' לא עבד עבודה זו בשבת זו — צריך לעשותה כנ"ל. ויש לומר, דכאשר חל א' דר"ח אלול ביום השבת, הרי כשם ששבת אהני לענין ר"ח¹⁵, כן הוא לאידך, שסגולת היום דא' ר"ח אלול (היום שעלה משה להר, לדיעה זו שמתחילין לתקוע בא' דר"ח אלול) "אהני", שהתשובה עילאה דיום השבת (בכלל) תהי' באופן נעלה יותר, עד לצעקה פנימית מעצם נשמתו, עד מעין ה"שופר גדול" דלעתיד לבא.

(משיחת א' דר"ח אלול תשמ"ב)