33

(מתדבק בדרכיו¹⁴).

אבל הרמב"ם כתב שם (בהתחלת ביאור מצות אהבה) "וזה שנחשוב ונתבונן במצותיו ומאמריו ופעולותיו עד שנשיגהו ונהנה בהשגתו בתכלית ההנאה וזאת היא האהבה המחוייבת¹⁵. . (ומביא הספרי, וממשיך) הנה בארנו לך שבהתבוננות תעלה בידך ההשגה ותגיע ההנאה ותבא האהבה בהכרח", שס"ל שמעשה המצוה של מצות אהבת ה' הוא — ההתבוננות (במצותיו וכו'), והיא המביאה את האדם לרגש האהבה בלב¹⁶.

ולכן השמיט הרמב"ם מ"ש הספרי "ומדבק בדרכיו", כי ס"ל¹⁷ שאין כוונת הספרי שזהו חלק מגוף מצות אהבה¹⁸, אלא זהו ענין נוסף הבא כתוצאה מהאהבה; ועיקר דברי הספרי הם¹⁹ ע"ד הציווי על האדם איך להגיע לידי אהבה, וע"ז אומר שהוא ע"י ההתבוננות ב"הדברים האלה כו'", "שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והי' העולם".

ועפ"ז יש לבאר כמה שינויים בין לשון רש"י ולשון הרמב"ם:

א) רש"י מפרש לשון הספרי "באיזה צד אוהבים כו'" — "ומהו האהבה"²⁰, היינו דקאי (לא על הדרך לבא אל האהבה, אלא) על מהות האהבה, איך ובאיזה אופן צ"ל אהבת הקב"ה; משא"כ הרמב"ם מפרש לשון הספרי — "כיצד אוהב את המקום", היינו מהי הדרך להגיע לאהבת המקום, וכמ"ש בספר היד²¹ "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם כו' מיד הוא אוהב".

ב) רש"י כותב "שמתוך כך אתה מכיר בהקב"ה", והרמב"ם בסהמ"צ כתב כהגירסא "שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והי' העולם" — כי לדעת רש"י האהבה בנדו"ד ענינה ההכרה בהקב"ה ע"י התורה²², והדביקות בדרכיו — ע"י מצות; ואילו לדעת הרמב"ם שמפרש ש"נחשוב ונתבונן במצותיו ומאמריו ופעולותיו" (וכפי שהאריך בספר היד שם "היאך היא הדרך לאהבתו כו' בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו כו'"), הרי ההתבוננות היא בהקב"ה בתור בורא העולם, "מי שאמר והי' העולם", ולא רק במצותיו ומאמריו, נותן התורה ומצוה המצוות — הקב"ה (סתם).

ג. אמנם לפי הבנה זו בדעת הרמב"ם (שמצות האהבה היא ההתבוננות המביאה לרגש שבלב), יש להבין כמה שינויים בין לשונו שם ללשונו בספר היד²³: