7
וע"ז הבטיח להם הקב"ה, ש"ראה נתתי לפניכם את הארץ", שנראה במוחש שה"שכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ", הרי שוב לא יעלה על לב האומות לערער49 על הבעלות של ישראל על ארץ ישראל.
אמנם אף אם לא יהי' ערעור "בדין", עדיין אין זה שולל "מניעה ועיכוב" מצד יושבי הארץ, שאף שיודעים שבנ"י צודקים בדין, מ"מ לא ירצו לעזוב את ארצם ומולדתם כו' בשביל ישראל, ולא יניחו את ישראל להכנס לארץ.
ולכן ממשיך רש"י "ואינכם צריכים למלחמה" — כי האומות יפנו מפני בני ישראל50 (כמו הגרגשי שעמד ופנה מפניהם51).
ח. והנה מאחר שהנסיעה מהר חורב לקדש ברנע היתה במהירות נסית שלמעלה מהטבע, מסתבר לומר, שגם בההמשך "ראה נתתי גו' באו ורשו" יש ענין של נס שלמעלה מהטבע.
ולכן לא הסתפק רש"י בזה ש"אינכם צריכים למלחמה", כי זה יוכל להיות גם באופן טבעי, דכשיראו את בנ"י עם כלי זיין מוכנים למלחמה תפול עליהם אימתה ופחד וינוסו מפני בנ"י, אלא מוסיף — "אילו לא שלחו מרגלים לא היו צריכים לכלי זיין", כלומר, אין צ"ל שום פעולה מצד ישראל להטיל אימתה ופחד על האויב, אפילו לא להראות את עצמם מזויינים.
והנהגה כזו — שאין צריכים שום פעולה בדרך הטבע כדי לגרש את האומות מא"י — נשללה מבנ"י תיכף בשילוח המרגלים (עוד קודם שחטאו בנ"י, לאחרי שחזרו המרגלים מתור הארץ). כי עצם הדבר, שבנ"י באו ואמרו "נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ גו'"52, הראה שדעתם שכיבוש הארץ יהי' בדרך הטבע (שלכן זקוקים לשלוח מרגלים כדי לדעת "את הדרך אשר נעלה בה"52 וגו'); ומאחר שבנ"י53 לא סמכו על הקב"ה שהוא יביא אותם לא"י באופן שלמעלה מהטבע (ובמילא אין צורך בשום פעולה טבעית), ה"ז גרם שגם כשהקב"ה עשה להם נסים בגירוש האומות מן הארץ, הוצרכו לפעולה טבעית54, עכ"פ לכלי זיין, כדי להטיל אימתה ופחד על האויב55.
וזוהי כוונת תוכחת משה — איך שנהפכה ההנהגה מן הקצה אל הקצה, דתמורת זה שלא היו צריכים שום פעולה בדרכי הטבע, אפילו לא ל"כלי זיין", הנה האומות ערערו על ירושת הארץ (וכדמצינו שמלך אדום לא הניח את ישראל אפילו לעבור דרך ארצו והצליח56), ועוד זאת שבנ"י הוצרכו ללחום עם מלכי כנען כדי לרשת את הארץ.
ט. ומכאן הוראה לזמננו עתה:
הערות
- 49. להעיר מרא"ם פרשתנו (ב, א) ופנים יפות הנ"ל — בנוגע לאדום.
- 50. כמ"ש בספורנו כאן. וראה גם קיצור מזרחי כאן.
- 51. רש"י תשא לג, ב (לד, יא).
- 52. פרשתנו א, כב.
- 53. משא"כ משה, ש"הודיתי לדבריכם (לשלוח מרגלים — רק) שמא תחזרו בכם" (רש"י פרשתנו א, כג).
- 54. כמלחמת סיחון ועוג. וגם ביריחו, שנפלה החומה באופן נסי שאינו מלובש בטבע כלל — הרי כיבוש העיר הי' ע"י "ויעל העם גו' ויחרימו גו' לפי חרב" (יהושע ו, ככא).
- 55. ואין רש"י צריך לפרט החטאים שגרמו שיהיו מערערים ומלחמות (כי כל זה מפורש בהמשך הכתובים), ורק מפרש החידוש, שלולי שילוח המרגלים לא היו צריכים (אפילו) כלי זיין.
- 56. חוקת כ, כא. וראה הנסמן בהערה 49.
רש"י על דברים א׳:כ״ג - הטקסט מספריא
וייטב בעיני הדבר. בְּעֵינַי וְלֹא בְעֵינֵי הַמָּקוֹם; וְאִם בְּעֵינֵי מֹשֶׁה הָיָה טוֹב לָמָּה אֲמָרָהּ בַּתּוֹכָחוֹת? מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ מְכֹר לִי חֲמוֹרְךָ זֶה, אָמַר לוֹ הֵן, נוֹתְנוֹ אַתָּה לִי לְנִסָּיוֹן? אָמַר לוֹ הֵן, בֶּהָרִים וּבַגְּבָעוֹת? אָמַר לוֹ הֵן, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁאֵין מְעַכְּבוֹ כְלוּם, אָמַר הַלּוֹקֵחַ בְּלִבּוֹ בָּטוּחַ הוּא זֶה שֶׁלֹּא אֶמְצָא בוֹ מוּם, מִיָּד אָמַר לוֹ טֹל מְעוֹתֶיךָ אֵינִי מְנַסֵּהוּ מֵעַתָּה, אַף אֲנִי הוֹדֵיתִי לְדִבְרֵיכֶם, שֶׁמָּא תַחְזְרוּ בָכֶם כְּשֶׁתִּרְאוּ שֶׁאֵינִי מְעַכֵּב, וְאַתֶּם לֹא חֲזַרְתֶּם בָּכֶם (ספרי):
ואקח מכם. מִן הַבְּרוּרִים שֶׁבָּכֶם, מִן הַמְסֻלָּתִים שֶׁבָּכֶם (שם):
שנים עשר אנשים איש אחד לשבט. מַגִּיד שֶׁלֹּא הָיָה שֵׁבֶט לֵוִי עִמָּהֶם (שם):
וייטב בעיני הדבר AND THE MATTER WAS GOOD IN MY SIGHT — in my sight, said Moses, but not in the sight of the Omnipresent God. — But if it was good in Moses' sight why did he mention it in these reproofs? A parable! It may he compared to the case of a man who says to his fellow, "Sell me this ass of yours”. He replies to him, "Yes”. He asks him, "Will you give it to me on trial?” He replies: "Yes”. — "May I try it on hills and mountains?” Again he replies, "Yes" — When he sees that he puts no obstacles in his way, the would-be purchaser says to himself: “This man is quite confident that I shall not find any defect in it", and he at once says to him, “Take your money, I need not now put it to trial”. I, too, consented to your words, thinking that you would perhaps turn back on yourselves (re-consider the question of sending spies) when you saw that I put no obstacle in your way, but you did not re-consider (Sifrei Devarim 21:1).
ואקח מכם AND I TOOK OF YOU — of the choicest that were amongst you, of the finest that were amongst you (Sifrei Devarim 21:2).
שנים עשר אנשים איש אחד לשבט [AND I TOOK] … TWELVE MEN, ONE MAN FOR A TRIBE — This (the statement: “twelve men”) tells us that the tribe of Levi was not with them in this request (Sifrei Devarim 21:3; cf. Rashi on Numbers 31:4).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.