5
להודיע סתם עוה"פ אודות הבטחת נתינת הארץ — שהרי הי' ידוע ומפורסם מכבר אצל כל ישראל (וכפי שבנ"י שרו בעת קריעת ים סוף31 "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך"), אלא יש כאן חידוש (בנוגע להבטחה זו) שלא ידעו עד כה;
וע"ז מפרש רש"י, שיש כאן שני חידושים:
(א) "ראה נתתי" — שבנ"י רואים במוחש ("בעיניכם אתם רואים") שארץ ישראל כבר נתונה להם ("נתתי" לשון עבר32). דעד אז היתה הבטחת הארץ רק באופן של "שמועה" או "אומד": תחילה במצרים הובטחו ישראל "אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני גו'"33, "והוצאתי אתכם גו' והבאתי אתכם אל הארץ גו'"34 — "ויאמן העם"35 (להיותם מאמינים בני מאמינים36), שזהו רק בגדר "שמועה" (קבלת דברים37) לחוד; ואח"כ, לאחרי הנסים שביצי"מ, ובפרט בעת קריעת ים סוף שאז "נמוגו כל יושבי כנען, תפול עליהם אימתה ופחד גו'"38 (כשירת ישראל), הרי יכלו ישראל לשער (בדרך "אומד") שודאי יתן ה' את מלכי כנען בידיהם וירשו את הארץ בדרך נס;
משא"כ עתה — "ראה נתתי, בעיניכם אתם רואים, איני אומר לכם מאומד ומשמועה" (כדלקמן סעיף ו).
(ב) "באו ורשו" — מאחר ש(כבר) "נתתי לפניכם את הארץ" (לא רק בדרך הבטחה, אלא) באופן שיכולים לראות נתינה זו "בעיניכם", הרי מובן, שכניסתם לארץ תהי' בלי עיכוב39 ("כשתבואו תירשו מיד"), "אין מערער וכו'".
ו. אבל עדיין חסר ביאור: מהי השייכות של הבטחה זו להנסיעה מהר חורב דוקא (שלכן נאמרה כאן דוקא), וכן — מהו הטעם שחזר משה עלי' עתה, לאחרי ארבעים שנה?
והביאור בזה — בפשטות:
דיבור זה של משה בא בהמשך לדברי התוכחה שבתחילת הפרשה40 — "אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע", וכפרש"י שם "אמר להם משה ראו מה גרמתם אין לכם דרך קצרה מחורב לקדש ברנע כדרך הר שעיר ואף הוא מהלך י"א יום ואתם הלכתם אותו בשלשה ימים. . וכל כך היתה שכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ ובשביל שקלקלתם הסב אתכם כו' ארבעים שנה".
כלומר: בנסיעה זו מהר חורב הלכו ישראל במהירות נסית (הבאה ע"י ש"היתה שכינה מתלבטת בשבילכם"), כדי למהר ביאתם לארץ.
ואחרי שאמר משה את דבריו בקיצור וברמז41, חזר אח"כ לספר ע"ד נסיעה זו בפרטיות וביותר — "ה' אלקינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה, פנו וסעו לכם ובאו גו'"; וזהו ג"כ מה שהוסיף "ראה נתתי לפניכם את
הערות
- 31. טו, יז. וראה רש"י (שם, טו) ד"ה נמוגו.
- 32. ראה רש"י לך (טו, יח) — אלא ששם, כיון שהמדובר בהבטחת הקב"ה, ה"ז רק מפני ש"אמירתו של הקב"ה כאילו היא עשוי'", משא"כ מש"נ כאן "ראה נתתי" עכצ"ל שהי' כאן ענין של פועל בעשי'. וכדלקמן סעיף ו'.
- 33. שמות ג, יז.
- 34. וארא ו, וח.
- 35. שמות ד, לא.
- 36. שבת צז, א. וראה רש"י שמות (ד, ג. שם, ו).
- 37. רש"י וישב לז, כז.
- 38. בשלח טו, טוטז.
- 39. ראה גם מלבי"ם כאן.
- 40. א, ב.
- 41. ראה רש"י ריש פרשתנו.
רש"י על שמות ד׳:ג׳ - הטקסט מספריא
ויהי לנחש. רָמַז לוֹ שֶׁסִּפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל יִשְׂרָאֵל וְתָפַשׂ אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל נָחָשׁ (שמות רבה):
ויהי לנחש AND IT BECAME A SERPENT — This was an indication to him, that he had slandered the Israelites by saying (v. 1) “But, behold they will not believe me etc.”, and that he had made the serpent’s occupation (slander) his own (cf. Genesis 3:5) (Exodus Rabbah 3:12).
רש"י על בראשית ל״ז:כ״ז - הטקסט מספריא
וישמעו. וְקַבִּילוּ מִנֵּהּ, וְכָל שְׁמִיעָה שֶׁהִיא קַבָּלַת דְּבָרִים כְּגוֹן זֶה, וּכְגוֹן וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע – מְתֻרְגָּם נְקַבֵּל; וְכָל שֶׁהִיא שְׁמִיעַת הָאֹזֶן, כְּגוֹן וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן, וְרִבְקָה שֹׁמַעַת, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת – כֻּלָּן מְתֻרְגָּם וּשְׁמָעוּ, וּשְׁמָעַת, וּשְׁמַע, שְׁמִיעַ קֳדָמַי:
וישמעו AND THEY HEARKENED — The Targum renders this by “and they accepted it from him” (i.e., they agreed with him). Wherever the verb שמע means agreeing with a person’s statement — obeying — as here, and as (28:7) “and Jacob had hearkened (וישמע) to his father”, and (Exodus 24:7) “We will do and we will obey (ונשמע)” it is translated in the Targum by קבל “accepting”, but wherever it merely means hearing with the ear, as e. g. (3:8) “And they heard (וישמעו) the voice of the Lord God walking in the garden”, and (27:5) “and Rebecca heard (שומעת;”, and (31:1) “And Israel heard (וישמע)”, and (Exodus 16:12) “I have heard (שמעתי) the murmurings of the children of Israel”, — all such cases are rendered by various forms of ושמעו: שמע “and they heard“, ושמעת “and she heard”, ושמע “and he heard”,שמיע ,קדמי “there is heard before Me” (I have heard).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.