ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לב שמיני שיחה ב

60

בנות אלו אין בהם זמן קבוע בימי השנה כמו בקרבן הרגל ולכן אין מתאים כ"כ להזהיר בהם — הרי עכ"פ שייך זה בקרבן פסח שבא בי"ד ניסן בין הערבים, אבל לפני הרגל (שכבר למדו אודותו), שעליו להזהר מטומאה לפני זה בכדי שיוכל להקריב קרבנו.

ולכן צ"ל שגם בקרבן פסח (ועאכו"כ שאר הקרבנות) לא מסתבר לאצרוכי אזהרה מיוחדת שלא להיטמא משום חיוב ביאת מקדש והקרבת קרבנות, לפי שהאדם מוזהר ע"ז מצד החיובים האלה,

אבל מטעם זה אין צריכים קרא גם גבי רגל — ש"ובנבלתם לא תגעו" — כי ברגל הרי הוא מצווה ועומד להכנס לעזרה ולהביא קרבנות שלכל זה צ"ל טהור¹⁸.

ג. ועוד ועיקר: לפי הפירוש דזה ש"בנבלתם לא תגעו — ברגל" הוא מטעם שכל ישראל חייבין אז להביא עולת ראי', נמצא שאזהרה זו היא רק בזמן שביהמ"ק קיים ולאלו שנמצאים בא"י (ובירושלים)¹⁹.

ואת"ל שזוהי כוונת רש"י — לא הו"ל לסתום "ברגל" (ולסמוך על הכתוב לפנ"ז ולא יראו פני — וכנ"ל), אלא להוסיף תיבה אחת "בעלותם לרגל" וכיו"ב, שיהי' ברור שהאיסור הוא רק (בא"י²⁰ ו)בזמן שביהמ"ק קיים²¹.

ובפרט שתחלת כתוב זה "מבשרם לא תאכלו" הוא ציווי שחל בכל מקום ובכל זמן, הרי ודאי שהי' לו לרש"י לפרש בלשון ברור (שיהי' מובן החילוק דרישא וסיפא דקרא) — דאף ש"מבשרם לא תאכלו" הוי אזהרה בכל זמן ובכל מקום, הנה סיפא דקרא "ובנבלתם לא תגעו" היא אזהרה רק בזמן הבית.

הערות

18. בטורי אבן לר"ה שם האריך, דמצד חיובי הקרבנות דהרגל עצמו מוזהר רק שלא יטמא כשחלה עליו חובת הרגל, והיינו ביו"ט עצמו, אבל לפני הרגל הי' יכול לטמא עצמו ולא להטהר, ולכן אתי קרא "ובנבלתם לא תגעו" להזהיר שיטהר לפני הרגל. ע"ש. אבל בפשש"מ דוחק גדול לומר שמצד חיובי הרגל עצמו הי' יכול להשאר בטומאה שלפני הרגל ולא הי' עליו שום חיוב לטהר א"ע לפני הרגל . וראה בארוכה הרי"פ פערלא לסהמ"צ להרס"ג מ"ע ב (סח, ב ואילך). אבל ראה לקמן בפנים סעיף ד.
19. ראה צל"ח שם בסופו דלהטעם שיהא מוכן לקרבן אינו "אלא בזמן הבית כו' ולא עוד אלא אפי' בזמן. . המקדש. . לא הי' חיוב זה אלא למי שהוא בירושלים או בסמוך לירושלים שיכול לבוא שם ברגל אבל כו'". ואפילו את"ל שגם לאחרי החורבן היו עולים לרגל לירושלים למקום המקדש ומקריבים קרבנות ע"פ ההלכה (רמב"ם הל' ביהב"ח פ"ו הט"ו) שמקריבין אע"פ שאין בית (ראה שו"ת שאילת יעבץ ח"א ספ"ט. מהר"ץ חיות נדרים כג, א. וראה (לענין עלי' לרגל לאחר החורבן) לקו"ש ח"כ ע' 55. וש"נ) — הרי הי' זה רק בזמן הסמוך לחורבן, שעדיין הי' להם אפר פרה — ראה במקומות הנ"ל, וש"נ.
20. וע"ד שמצינו בפרש"י עה"ת — שנאמר (אמור כב, כד) "בארצכם לא תעשו", ורש"י מפרש ומוכיח "שאא"פ לומר שלא נצטוו על הסירוס אלא בארץ שהרי סרוס חובת הגוף הוא וכל חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחו"ל". וראה גם פרש"י צו ז, כו.
21. ודוחק לומר שמובן הוא מדיוק לשון רש"י שכתב ברגל (ולא ביו"ט, במועד, בחג וכיו"ב) שמורה על עלי' לרגל. וראה פרש"י משפטים כג, יד. שם, יז. תזריע יג, יד. ועוד.
. להעיר ממשנ"ת לקמן ע' 130 הערה 33. לקו"ש חל"ה ע' 362 וע' 65 ואילך ובהערות שם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.