36
ערב פסח
א. ב"סדר קרבן פסח" שהביא אדה"ז בסידורו וכתב שיש לאומרו בערב פסח אחר תפלת המנחה (שהוא ע"פ הנוסח1 בס' סדר היום, והועתק בשל"ה2 ובסידור האריז"ל3) — מסיים "ואם4 הפסח נמצא טריפה לא עלה לו עד שמביא אחר"5.
וצ"ב: ב"סדר קרבן פסח" הנ"ל, לא הובאו כל הפרטים בסדר הקרבתו, ובפרט דברים שאינם רגילים והווים בכל שנה6 — ולמה הובא פרט זה "ואם הפסח נמצא טריפה לא עלה לו כו'"?
וביותר יוקשה: דין זה ("אם הפסח נמצא טריפה וכו'") חל תיכף לאחר שחיטה (וכלשון הרמב"ם7 "השוחט את הפסח ונמצא בע"מ או טריפה הרי זה שוחט אחר כו'"), ואינו "חלק" כ"כ שנסדר כאן בסוף כל הדברים
— ובפרט שלכאורה אינו סיום בדבר טוב —
לאחרי כל סדר הקרבתו ולאחרי הפרטים דרחיצת העזרה?
ב. וי"ל בזה בהקדים דיוק הלשון בסדור אדה"ז שם לפני ה"סדר קרבן פסח": ונשלמה פרים שפתינו8 ותפלת מנחה היא במקום תמיד של בין הערביים ובזמן שביהמ"ק הי' קיים הי' הפסח נשחט אחר תמיד של בין הערביים9 כן ראוי לעסוק בסדר קרבן פסח אחר תפלת המנחה ויאמר זה.
והנה בשל"ה (וכן נעתק בסידור האריז"ל) הלשון "ונשלמה פרים שפתינו ע"כ תקנו אנשי כנסת הגדולה התפילה כנגד התמידין ותפילת המנחה היא נגד תמיד של בין הערביים. והנה בזמן בית המקדש הי' הפסח נשחט אחר התמיד של בין הערביים וכדי שישלמו פרים שפתינו ראוי לעסוק בסדר קרבן פסח אחר תפילת המנחה".
אבל אדה"ז השמיט התיבות "ע"כ תקנו אנשי כנסת הגדולה התפילה כנגד התמידין. . וכדי שישלמו פרים שפתינו"10. ויש לומר, שאין זה רק בשביל הקיצור, אלא הוא שינוי בתוכן:
הערות
- 1. אלא שבכמה שינויים.
- 2. במסכת פסחים שלו (קמב, א).
- 3. סידור ר"ש מרשקוב, קול יעקב. וכן בסידור האריז"ל — זאלקווא תקמ"א; סידור שתיקן ר' אשר — לבוב תקמ"ח.
- 4. כ"ה ("ואם" בוא"ו) בסדר היום דפוס ראשון, של"ה וסידורי האריז"ל הנ"ל (מלבד סידור קול יעקב). ובכמה דפוסים שלאח"ז בסדר היום הוא בלא וא"ו. ועצ"ע ובירור.
- 5. בסדר היום מסיים "ואפילו מאה", וכן הועתק בסידור קול יעקב שם. והוא ע"פ לשון הרמב"ם הל' קרבן פסח ספ"א (תחילת לשונו נעתק לקמן בפנים). אבל בשל"ה ושאר סידורי האריז"ל ליתא.
- 6. ובסי' יעב"ץ הקשה על כמה דברים שנשמטו בנוסח זה, ולכן שינה הנוסח ונעתק בכמה סידורים (וראה הגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים (בסדר ק"פ) ביישוב קושיות היעב"ץ).
- 7. ספ"א דהל' קרבן פסח.
- 8. הושע יד, ג.
- 9. כמו שאומרים בסדר ק"פ בתחלתו. וראה רמב"ם הל' ק"פ פ"א ה"ד.
- 10. בסדר היום שם ליתא שהוא מטעם "ונשלמה פרים שפתינו", ושם הלשון "יתפלל מנחה שהוא כנגד תמיד של בין הערביים ואחר כך יעסוק בענין קרבן פסח שהיו עושים בזמן שב"ה קיים".
משנה תורה, הלכות קרבן פסח א׳ - הטקסט מספריא
מצות עשה לשחוט את הפסח בארבעה עשר לחדש ניסן אחר חצות ואין שוחטין אלא מן הכבשים או מן העזים בלבד זכר בן שנה ואחד האיש ואחד האשה חייבין במצוה זו:
ומי שביטל מצוה זו בזדון ועבר יום ארבעה עשר ולא הקריב והוא לא טמא ולא בדרך רחוקה הרי זה חייב כרת ואם ביטלה בשגגה פטור:
אין שוחטין את הפסח אלא בעזרה כשאר הקדשים אף בשעת היתר הבמות לא היו מקריבין את הפסח בבמת יחיד וכל המקריב את הפסח בבמת יחיד לוקה שנאמר לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך מפי השמועה למדו שזו אזהרה לשוחט בבמת יחיד אפילו בשעת היתר הבמות:
שחיטת הפסח אחר חצות ואם שחטו קודם חצות פסול ואין שוחטין אותו אלא אחר תמיד של בין הערבים אחר שמקטירין קטרת של בין הערבים ואחר שמטיבין את הנרות מתחילין לשחוט את הפסחים עד סוף היום ואם שחטו אחר חצות קודם תמיד של בין הערבים כשר ויהיה אחד ממרס בדם הפסח עד שיזרק דם התמיד ואחר כך יזרוק דם הפסח אחריו ואם נזרק דם הפסח קודם דם התמיד כשר:
השוחט את הפסח בזמנו והיה לו כזית חמץ ברשותו לוקה שנאמר לא תזבח על חמץ דם זבחי שלא יזבח הפסח והחמץ קיים אחד השוחט ואחד הזורק את הדם ואחד המקטיר את האימורין אם היה ברשות אחד מהם או ברשות אחד מבני חבורה שאוכלין פסח זה כזית חמץ בשעת הקרבתו הרי זה לוקה והפסח כשר:
דם הפסח טעון שפיכה כנגד היסוד ואחר ששופכים דמו מפשיטים אותו וקורעין את בטנו ומוציאין את אימוריו ומקטירין אותן חלבין כל זבח וזבח לבדו ובעל הזבח נוטל פסחו עם העור שלו ומביא לביתו לירושלים וצולהו ואוכל לערב:
המניח אמורים ולא הקטירן עד שלנו ונפסלו בלינה הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא ילין חלב חגי עד בקר ואף על פי שעבר אינו לוקה לפי שאין בו מעשה:
ומקטירין חלבי פסחים כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר בד"א כשחל ארבעה עשר להיות בשבת שהרי חלבי שבת קריבין ביום טוב אבל אם חל ארבעה עשר להיות בחול אין מקטירין חלבי חול ביום טוב:
הפסח נשחט בשלש כתות שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל קהל ועדה וישראל ואין פוחתין משלשים בני אדם בכל כת וכת:
היו הכל חמשים נכנסים בתחלה שלשים ושוחטין ויוצאים עשרה ונכנסין עשרה וחוזרין ויוצאין עשרה ונכנסין עשרה:
היו פחות מחמשים אין שוחטין את הפסח לכתחלה [ואם שחטו כשר] ואם שחטו כולן בבת אחת כשר כיצד נשחט נכנסה הכת הראשונה עד שתתמלא העזרה ונועלין דלתות העזרה ומתחילין לשחוט את פסחיהן וכל זמן שהן שוחטין ומקריבין קוראים הלויים את ההלל אם גמרו ההלל ועדיין לא שלמה הכת מלהקריב שונים ואם שנו ולא שלמו להקריב משלשין ומעולם לא שלשו:
על כל קריאה וקריאה תוקעין שלש תקיעות בחצוצרות תקיעה תרועה ותקיעה הואיל ואין לו נסכים לתקוע בשעת ניסוך תוקעין בשעת שחיטה:
הכהנים עומדים שורות שורות ובידיהן מזרקי כסף ומזרקי זהב שורה שכולה כסף כסף שורה שכולה זהב זהב ולא היו מעורבים כדי שיהיה להם נוי ולא היו למזרקין שולים כדי שלא יניחום ויקרש הדם:
שחט השוחט וקיבל הכהן נותנו לחבירו וחבירו לחבירו כדי שיתעסקו רבים במצוה עד שיגיע הדם אצל כהן הקרוב למזבח שופכו שפיכה אחת כנגד היסוד ומקבל מזרק אחד מלא ואח"כ מחזיר את הריקן ותולין ומפשיטין את כולו וקורעו וממחה את קרביו עד שמסיר מהן הצואה והפרש ומוציא את האימורין ונותנן בכלי ומולחן ומקטירן הכהן על גבי המזבח וכיצד תולין ומפשיטין מסמרות של ברזל היו קבועין בכותלים ובעמודים שבהן תולין ומפשיטין וכל מי שלא מצא מקום לתלות מקלות דקים וחלקים היו שם מניח על כתפו ועל כתף חבירו ותולה ומפשיט:
שלמו מלהקריב פותחין דלתות העזרה ויוצאת כת הראשונה ונכנסה שנייה יצאת שנייה ונכנסה שלישית כמעשה ראשונה כך מעשה שנייה ושלישית שלמה כת שלישית ויצאת רוחצים את העזרה:
חל ארבעה עשר להיות בשבת כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת ורוחצין את העזרה בשבת שאין איסור שבות במקדש אפילו בדבר שאינו צורך עבודה איסור שבות במקדש היתר הוא:
אין כל אחד ואחד מוליך את פסחו לביתו בשבת אלא כת הראשונה יוצאין בפסחיהם ויושבין בהר הבית והשנייה יוצאין בפסחיהן ויושבין בחיל והשלישית עומדין במקומן בעזרה ושוהים הכל עד מוצאי שבת והולך כל אחד בפסחו לביתו:
שחיטת הפסח וזריקת דמו ומיחוי קרביו והקטר חלביו דוחין את השבת שאי אפשר לעשותן קודם השבת שהרי קבוע לו זמן שנאמר במועדו אבל הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו בכלי אינן דוחין את השבת שהרי אפשר לעשותן קודם השבת ואם יכול לחתוך יבלתו בידו בשבת חותך ואם היתה יבשה חותכה אפילו בכלי שאין שבות במקדש כלל וכן צלייתו והדחת קרביו אינן דוחין את השבת שהרי אפשר לעשותן לאחר השבת:
שכח ולא הביא סכין לא יביאנה בשבת אלא נותנה בין קרני הכבש או בצמרו ומכישו עד שמביאו לעזרה ומקדישו שם ואע"פ שהוא מחמר בשבת מחמר כלאחר יד הוא ומפני המצוה מותר במה דברים אמורים כשלא הקדיש פסחו עדיין ולא אמר זה פסח אבל אם הקדישו לא יביא סכין עליו מפני שהוא עובד בקדשים ומפני מה התירו להקדיש פסחו בשבת הואיל וקבוע לו זמן מותר להקדישו בשבת וכן מקדיש אדם חגיגתו ביום טוב ואינו חושש:
השוחט את הפסח ונמצא בעל מום או טריפה הרי זה שוחט אחר בין בחול בין בשבת אפילו מאה זה אחר זה שוחט והולך עד שיכשר אחד או עד שתחשך וידחה לשני שהרי אנוס הוא:
משנה תורה, הלכות קרבן פסח א׳:ד׳ - הטקסט מספריא
שחיטת הפסח אחר חצות ואם שחטו קודם חצות פסול ואין שוחטין אותו אלא אחר תמיד של בין הערבים אחר שמקטירין קטרת של בין הערבים ואחר שמטיבין את הנרות מתחילין לשחוט את הפסחים עד סוף היום ואם שחטו אחר חצות קודם תמיד של בין הערבים כשר ויהיה אחד ממרס בדם הפסח עד שיזרק דם התמיד ואחר כך יזרוק דם הפסח אחריו ואם נזרק דם הפסח קודם דם התמיד כשר:
מצוטט ב־5 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך כה ‹ ט'תנט לקו"ש חל"ב ע' 36
לקוטי שיחות 1
- כרך לז ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחת יום ועש"ק ערב פסח ה'תנש"א ‹ 114 לקו"ש חל"ב ע' 36
תורת מנחם 3
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.