16
החילוק דאשם וחטאת (וכמודגש בשמותיהם).
וי"ל, שענין זה בא לידי ביטוי לא רק בשוויות (ועד — בממון) שלהם — דחטאת בת דנקא (מעה) ואשם שתי סלעים33 (מ"ח מעין34) — אלא גם בזה ש"אין האשם אלא מזכרי כבשים ואין לך חטאת מן הכבשים אלא נקבה"35:
החילוק בין עבודה דבחי' "זכר" ועבודה דבחי' "נקבה" מובן בפשטות, זכר מורה על תוקף וחוזק, ונקבה — על רכות וחלישות (ע"ד "תשש כחו כנקבה"36), וע"ד מ"ש37 במתן כל התורה ומצותי' כולן — "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" ופרש"י38 "לבית יעקב אלו הנשים תאמר להם בלשון רכה ותגיד לבני ישראל עונשין ודקדוקין פרש לזכרים דברים הקשים כגידין".
והיינו דלהפעולה דקרבן חטאת (שהוא רק על השוגג) מספיקה עבודה בבחי' רכות (נקבה), ואילו בשביל אשם (הבא גם על המזיד) צ"ל עבודה בבחי' תוקף (זכר).
ה. ביאור הענין39:
בין הטעמים שקרבן מכפר על החטא הובאו במדרשי רז"ל ובמפרשי התורה כמה טעמים וביאורים40, וביניהם שני טעמים עיקריים:
א) הרמב"ן41 ביאר "שיחשוב האדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלקיו בגופו ונפשו וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה וכפר הקרבן הזה כו'", שאז דוקא מכפר הקרבן.
ב) קרבן תוכנו קירוב42 הכחות והחושים להקב"ה, והוא עי"ז דאדם כי יקריב — מכם קרבן לה', שמתקרב לה', וי"ל שהוא על ידי התבוננות בזה גופא, שזה שחטא ופגם והעביר את הדרך הוא בסיבת הנפש הבהמית ויצרו הרע, שאין זה מציאותו האמיתית של יהודי, כ"א
הערות
- 33. שבועות לז, א. זבחים מח, א. רמב"ם הל' פסוה"מ פ"ד הכ"ב.
- 34. ראה פרש"י שבועות שם ד"ה היינו. זבחים שם ד"ה דנקא. תר"י ברכות בתחלתו ד"ה והא דאמרי'. ועוד.
- 35. בקרבנות ישנם כמה חילוקי מינים וסוגים "כל הקרבנות בין של צבור בין של יחיד ארבעה מינין עולה וחטאת ואשם ושלמים. . פסח והבכור והמעשר"; ובסוגים: קרבן יחיד, קרבן ציבור, קרבן ציבור דומה ליחיד קרבן יחיד דומה לקרבן ציבור, וכפי שהאריך הרמב"ם בהל' מעשה הקרבנות פ"א (הובא ונת' בתורת העולה להרמ"א ח"ב פ"ז ואילך) ובפירוש המשניות בהקדמתו לסדר קדשים (הובא גם בלח"מ לרמב"ם שם). ומובן שהביאור שבפנים, מה שתוכן הקרבן מתבטא (גם) בזה שבא מזכר או נקבה וכיו"ב, הוא בכל קרבן בהתאם למינו, בקרבנות שבאותו הסוג. אבל אין זה שייך לזה שעולה באה מן הזכרים ושלמים בין זכר ובין נקבה, דשלמים ועולה הם סוגים שונים בקרבנות ויש בהם טעמים לפרטי דיניהם, בהתאם לתוכן הקרבן.
- 36. ברכות לב, סע"א. פרש"י בהעלותך יא, טו. ואתחנן ו, כד. וראה זח"ג קנו, א.
- 37. יתרו יט, ג.
- 38. וראה עד"ז במכילתא עה"פ.
- 39. ראה ע"ד הסוד בחיי פרשתנו א, ט (בסופו) — הובא גם בתורת העולה שם פ"א (בטעם הי') ופ"ט (וראה שם פ"ייא). ועוד.
- 40. ראה תורת העולה שם פ"א. ועוד.
- 41. עה"ת ריש פרשתנו א, ט. וראה גם תורת העולה שם בטעם הט' (מבעל העקידה). של"ה שבהערה הבאה (מרקאנטי). ועוד.
- 42. ראה בהנסמן בהערה 24. וראה בחיי שם (הובא בתורת העולה שם בטעם הי'. וראה בטעם הי"א). של"ה מס' תענית (ריא, ב). פע"ח שער התפלה פ"ה.
משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין ד׳:כ״ב - הטקסט מספריא
כל האשמות שבתורה באין בני שתים ובאים בכסף שקלים חוץ מאשם מצורע ואשם נזיר שהם בני שנה ואין לדמיהם קצבה אשם תלוי בא מן הקטנים או מן הגדולים ומפי השמועה למדו שאינו בא אלא בכסף שקלים:
משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות א׳ - הטקסט מספריא
כל הקרבנות של מיני נפש חיה באין מחמשה מינין בלבד:מן הבקר ומן הכבשים ומן העזים ומן התורים ומן בני היונה:
וכל הקרבנות בין של צבור בין של יחיד ארבעה מינין:עולה וחטאת ואשם ושלמים:
ועוד יש שם שלשה מיני קרבן יחיד והם:הפסח והבכור והמעשר:
כל קרבנות הצבור הן עולה או חטאת ואין בקרבנות הצבור שלמים חוץ משני כבשים הבאים עם לחם התנופה בעצרת והם הנקראים זבחי שלמי צבור ואין הצבור מקריבין אשם לעולם ולא עוף:
קרבנות הצבור הם שני תמידין של כל יום ומוספי שבתות וראשי חדשים והמועדות ושעיר חטאת של יום הכפורים וכן אם שגגו בית דין והורו בע"ז מביא כל שבט ושבט פר ושעיר הפר עולה והשעיר חטאת ואלו השעירים הם הנקראים שעירי ע"ז ואם שגגו והורו בשאר המצות מביאין פר לחטאת והוא הנקרא פר העלם דבר של צבור:
קרבנות היחיד הם הבכור והמעשר והפסח והחגיגה והיא שלמים והראיה והיא עולות וקרבן הגר והוא עולה מן הבהמה או שני בני יונה או שתי תורים ושניהן עולה או שתי בהמות אחת עולה ואחת שלמים והנודר או המתנדב עולה או שלמים ושלמים הבאין עם הלחם הם הנקראים תודה וכן קרבנות הנזיר והן עולה וחטאת ושלמים וקרבנות מצורע והן חטאת ואשם ועולה וקרבנות זבים ויולדות והן חטאת ועולה וקרבן השוגג במצות לא תעשה שיש בה כרת והוא חטאת ואם נסתפק לו אם עשה או לא עשה אותו החוטא מביא אשם והוא הנקרא אשם תלוי ויש עבירות שמביא עליהן אשם והוא הנקרא אשם ודאי וכן איל העולה ופר החטאת שמקריב כהן גדול משלו ביוה"כ הרי הן קרבן יחיד ופר זה הוא הנקרא פר יום הכפורים וכל אלו הקרבנות מפורשין הן בתורה וכל אחד מהן יתבארו דיניו במקומו:
כל קרבנות היחיד חייב באחריותן ובאחריות נסכיהן חוץ מן הנדבה וכל קרבנות הצבור אינן חייבין באחריותן ולא באחריות נסכיהן ואם קרב הזבח חייבין באחריות נסכיהם וקרבן יחיד שקבוע לו זמן הרי הוא כקרבן צבור ואינו חייב באחריותו:
כל עולת בהמה אינה באה אלא מן הזכרים בלבד והיא באה מן הכבשים ומן העזים ומן הבקר בין גדולים בין קטנים ומן התורים ובני יונה ואחד בהן הזכר והנקבה:
החטאת באה מחמשת המינים האלו מן הזכרים ומן הנקבות מן הגדולים ומן הקטנים:
האשם אינו בא אלא מזכרי כבשים בלבד יש אשם בא מגדולי מין זה ויש אשם בא מן הקטנים:
השלמים באים מן הכבשים ומן העזים ומן הבקר מזכרים ומנקבות מן הגדולים ומן הקטנים ואין העוף בא שלמים הקטנים הם מבן שמנת ימים עד שנה תמימה מיום ליום אם נתעברה שנה נתעברה לו והגדולים בבקר עד שלש שנים שלימות מיום ליום ובצאן עד שתי שנים שלימות מיום ליום יותר על זה הרי הוא זקן ואין מקריבין אותו:
אע"פשכל הקרבנות כשרין מיום השמיני והלאה אין מקריבין לכתחלה אלא מיום שלשים והלאה חוץ מן הבכור ומן הפסח ומן המעשר שאם רצה להקריבן בשמיני לכתחילה מקריב:
שעות מונין לקדשים ואם הוסיפו שעה אחת או פחתו שעה פסולין כיצד קרבן שמצותו להיות בן שנה אם הוסיף על השנה שעה אחת נפסל אפילו היה בן שנה בשעת שחיטה והוסיף על השנה בשעת זריקה נפסל עד שיהיה בן שנה עד שעת זריקה וכן בכל הזבחים:
* כל מקום שנאמר בתורה "כבש" או "כבשה" או "כבשים"-- הרי אלו בני שנה. * וכל מקום שנאמר "איל" או "אילים"-- הם הזכרים בני שנתים.ומאימתי יקרא "איל"? משיכנס בשנה שנייה אחד ושלשים יום. אבל ביום שלשים אינו כשר, לא לכבש ולא לאיל, והוא הנקרא פלגס.* וכל מקום שנאמר בו "עגל"-- הרי זה בן שנה. * "פר"-- בן שתים. * "שעיר עזים"-- [בן שנה. "שעיר"--] בן שתים. כל שנה שנייה הוא נקרא "שעיר":
כל קרבנות הצבור זכרים וכן חטאות של צבור מן העז או מן הבקר ואין בהן מן הכבשים וכל עולות הצבור מן הכבשים ומן הבקר ואין להן עולה מן העז כל חטאת יחיד לנקבה ותאכל לכהנים ואינה באה מן הבקר חוץ משלש חטאות חטאת נשיא שהיא עז ונאכלת וחטאת כהן משיח שהוא פר ונשרפת והוא פר הבא על כל המצות והשלישי פר שמביא כהן גדול ביום הכפורים והוא חטאת ונשרף:
כל חטאות של צבור נאכלות חוץ משעיר של יוה"כ שחבירו משתלח וכן שעירי ע"ז ופר העלם ופר הבא על כל המצות ופר העלם נקראים פרים הנשרפין ושעירי ע"ז נקראים שעירים הנשרפים הא למדת שחמש חטאות הם הנשרפות שתים ליחיד ושלש לציבור:
כל הקרבנות האלו נקראים זבחים וכל העולות והחטאות והאשמות ושני כבשי שלמים של עצרת נקראים קדשי קדשים אבל שלמים של יחיד והבכור והמעשר והפסח נקראים קדשים קלים:
האיברים ששורפין אותן ע"ג המזבח מן החטאות הנאכלות ומן האשמות ומן השלמים הן הנקראין אימורין ואלו הן האימורין של שור או של עז:החלב אשר על הקרב ובכללו חלב שעל גבי הקבה ושתי הכליות וחלב שעליהן עם החלב אשר על הכסלים ויותרת הכבד ונוטל מן הכבד מעט עם היותרת ואם היה הקרבן ממין הכבשים מוסיף על אלו האליה תמימה עם החוליות מן השדרה עד מקום הכליות שנאמר לעומת העצה יסירנה וכל האימורין נשרפין על מזבח החיצון:
היתה הבהמה מעוברת אף על פי שכלו חדשיו של עובר ואפילו נמצא חי אינו מעלה חלבו עם חלב אמו אלא חלב אמו בלבד והרי העובר כאחד מאיבריה:
רש"י על במדבר י״א:ט״ו - הטקסט מספריא
ואם ככה את עושה לי. תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה כִּנְקֵבָה כְּשֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּבָּ"ה הַפֻּרְעָנוּת שֶׁהוּא עָתִיד לְהָבִיא עֲלֵיהֶם עַל זֹאת, אָמַר לְפָנָיו, אִם כֵּן, הָרְגֵנִי תְּחִלָּה:
ואל אראה ברעתי. בְּרָעָתָם הָיָה לוֹ לִכְתֹּב, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב, וְזֶה אֶחָד מִתִּקּוּנֵי סוֹפְרִים בַּתּוֹרָה לְכִנּוּי וּלְתִקּוּן לָשׁוֹן:
ואם ככה את עשה לי AND IF THOU DO THUS WITH ME [KILL ME, I PRAY THEE …] — The Hebrew word for “Thou” appears in the feminine form את instead of the masculine אתה to intimate that Moses’ strength grew weak as that of a woman when the Holy one, blessed be He, showed him the punishment which He was to bring in future upon them for this (for their sin). He, (Moses) therefore, said before Him, “If so, kill me first” (Sifrei Bamidbar 91).
ואל אראה ברעתי AND LET ME NOT SEE MY EVIL — It ought to have written (according to the Midrashic explanation above) “and let me not see their evil”, only that Scripture modified the expression (i.e. it used a euphemistic expression referring the evil to himself instead of to the whole people). This is one of the variations occurring in the Torah such as writers make for the purpose of modifying and improving the phrase (cf. Rashi on Genesis 18:22 and Midrash Tanchuma, Beshalach 16).
מצוטט ב־3 עמודים
תורת מנחם 3
- ט - שנת תשי"ג - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז ה'תשי"ג. לקו"ש חל"ב ע' 16
- כח - שנת תש"כ - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת אחרון של פסח, ה'תש"כ. לקו"ש חל"ב ע' 16
- סט - שנת תשל"ב - חלק רביעי ‹ שיחת יום ב' פ' ראה, כ"ף מנחם-אב, ה'תשל"ב לקו"ש חל"ב ע' 16
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 14 עמודים.
- תורת מנחם שיחת אור ליום ג' דחול המועד סוכות, י"ט תשרי, שמחת בית השואבה, ה'תשכ"ד שבועות לז, א · זבחים מח, א
- לקוטי שיחות כרך ג ויקרא שיחה א מאותו ספר זבחים מח, א
- לקוטי שיחות כרך ז שמיני שיחה ב מאותו ספר זבחים מח, א
- לקוטי שיחות כרך יז צו שיחה א מאותו ספר זבחים מח, א
- לקוטי שיחות כרך יח נשא שיחה ג מאותו ספר זבחים מח, א
- לקוטי שיחות כרך כג חג השבועות שיחה א מאותו ספר זבחים מח, א
- לקוטי שיחות כרך כה וישלח שיחה ב מאותו ספר זבחים מח, א
- לקוטי שיחות כרך כה הוספות - שיחות שיחה יח מאותו ספר זבחים מח, א
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה ה'תשי"ב זבחים מח, א
- תורת מנחם ש"פ וישב, כ"ג כסלו, מבה"ח טבת, ה'תשי"ב זבחים מח, א
- תורת מנחם שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ה זבחים מח, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות ראש השנה תרג א זבחים מח, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות ראש השנה (סי' תקפב-תרג) זבחים מח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשל"ג זבחים מח, רע"א

