224
חינוך דמשכן59 ע"י משה ביום שמיני למילואים, באופן שעשה בו עבודה לפני גמר הבנין — והיינו בזה ד"ואת מזבח העולה שם פתח משכן אוהל מועד ויעל עליו את העולה ואת המנחה" לפני הקמת "החצר סביב למשכן ולמזבח", הי' זה חינוך לכל זה.
ה. ויש לבאר בעומק יותר, בהקדם עוד שאלה, דלכאורה זה שהועמדו הכלים לפני הקמת כל המשכן ה"ז היפך הסדר שציווה הקב"ה, וכמו שהביא רש"י בתחילת הפרשה60 "אשר צוה אותו משה אין כתיב כאן אלא כל אשר צוה ה' את משה. . כי משה ציוה לבצלאל לעשות תחלה כלים ואח"כ משכן אמר לו בצלאל מנהג העולם לעשות תחילה בית ואחר כך משים כלים בתוכו אמר לו כך שמעתי מפי הקב"ה".
וכן הי' סדר הקמת המשכן וכליו בעת המסעות, וכנ"ל שתחילה היו בני גרשון ובני מררי מקימין את המשכן, וכשבאים בני קהת "מוצאים אותו על מכונו ומכניסין בו הארון והשולחן והמנורה והמזבחות"61.
וא"כ יפלא ביותר למה ביום הראשון דהקמת המשכן הי' בסדר הפוך: בנוגע מזבח העולה שהוקם והקריבו עליו לפני שהקימו את החצר סביב, ובנוגע לשאר הכלים, ד"ויבא את הארון אל המשכן" ואח"כ "וישם את פרוכת המסך"62, וכן היתה הכנסת הכלים באוהל מועד והקרבה עליהם לפני השלמת הבנין ע"י "וישם את מסך הפתח למשכן", שלכאורה בנין בלי פתח אינו בנין גמור.
אלא שהן הן הדברים: "בנוהג שבעולם", היינו כפי סדר הרגיל צריך "לעשות תחלה בית ואח"כ משים כלים בתוכו", ובנין כזה שמוגדר בגדרי "סדר העולם" אינו ענין קיים ונצחי; וכדי שיהי' ענין הנצחיות והקיום ב(מצות) "ועשו לי מקדש", דמקריבין אע"פ שאין בית "ואוכלין כו' אינה מוקפת מחיצות" — הנתינת כח ע"ז בא דוקא מהקמה באופן כזה שהי' ביום שמיני למילואים, שהוא לא "כנוהג שבעולם", אלא בשינוי (למעלה) מסדר התמידי.
ולכן הי' יכול לחול, להיות שם מעשה הקרבה בנוגע ללחם הפנים והדלקת המנורה והקטרה על מזבח הזהב גם לפני גמר המשכן, ולפני נתינת מסך פתח למשכן (וגם לפני נתינת מזבח העולה והקמת החצר סביב), כי כלל זה שבכדי שיחול שם משכן צריכים לכל החלקים וכל כליו הוא באופן ד"סדר" — "בנוהג שבעולם", אבל לא לפני זה, שאז הוא לפני תנאי הנוהג בעולם, אז אין הגבלה בזה.
ו. ומזה גם הוראה בעבודת האדם לקונו: עבודת האדם כפי שצ"ל ע"ד הרגיל, תמידים כסדרם, היא העבודה ע"פ סדר והדרגה, מלמטה למעלה, תחילה העבודה בכלל, בענינים כלליים ואח"כ בענינים פרטיים. אבל מזמן לזמן (ובפרט בדרא דעקבתא דמשיחא כאשר "אין אתנו יודע עד מה" בסוד עבודת הבירורים) צ"ל אופן העבודה שלמעלה מ"נוהג שבעולם" — סדר והדרגה — אלא חטוף ואכול חטוף ושתי.
ובכללות, צ"ל כן בתחילת חינוך כל
הערות
- 59. אף שע"פ הלכה במשכן עצמו כיון שהוא לשעה הוי בעיקר קדושת מחיצות — ראה תוד"ה בשילה יומא מד, א. חסדי דוד שבהערה 23. ועוד.
- 60. לח, כב.
- 61. פרש"י בהעלותך י, כא.
- 62. וכן הוא בהציווי בפרשתנו — מ, ג. ובציווי ה' למשה בפ' תרומה (כו, לג) נאמר תחילה נתינת הפרוכת ואח"כ "והבאת שמה. . את ארון העדות". וראה רמב"ן ואוה"ח שם.
רש"י על במדבר י׳:כ״א - הטקסט מספריא
נשאי המקדש. נוֹשְׂאֵי דְבָרִים הַמְקֻדָּשִׁים:
והקימו את המשכן. בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי שֶׁהָיוּ קוֹדְמִים לָהֶם מַסַּע שְׁנֵי דְגָלִים, הָיוּ מְקִימִין אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּשֶׁהָיָה הֶעָנָן שׁוֹכֵן, וְסִימַן הַחֲנִיָּה נִרְאֶה בְּדֶגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה, וְהֵם חוֹנִים וַעֲדַיִן בְּנֵי קְהָת בָּאִים מֵאַחֲרֵיהֶם עִם שְׁנֵי דְגָלִים הָאַחֲרוֹנִים, הָיוּ בְנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי מְקִימִין אֶת הַמִּקְדָּשׁ; וּכְשֶׁבָּאִים בְּנֵי קְהָת מוֹצְאִים אוֹתוֹ עַל מְכוֹנוֹ, וּמַכְנִיסִין בּוֹ הָאָרוֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת, וְזֶהוּ מַשְׁמָעוּת הַמִּקְרָא — וְהֵקִימוּ מְקִימֵי הַמִּשְׁכָּן אוֹתוֹ עד טֶרֶם באם שֶׁל בְּנֵי קְהָת:
נשאי המקדש means, the bearers of the holy articles (not of the structure of the Sanctuary itself for this was the burden of the sons of Gershon and Merari; cf. v. 17).
והקימו את המשכן AND THEY SET UP THE TABERNACLE [BEFORE THEY CAME] — this means: The sons of Gershon and the sons of Merari who were in front of them (the Kohathites) travelling together with the two divisions, those of Judah and Reuben, set up the Tabernacle as soon as the cloud rested, and the sign for encamping became visible above the division of the camp of Judah (cf. Rashi on 9:17). Now when they encamped and whilst the sons of Kohath were coming after them with the two last divisions (Ephraim and Dan), the sons of Gershon and the sons of Merari erected the Sanctuary. When the sons of Kohath arrived, they already found it in its proper place and they put into it the Ark, the table, the candelabrum and the altars. The following therefore is what the verse implies: והקימו, and they — i.e. those who had to erect the Tabernacle — erected it, עד before באם their arrival — the arrival of the sons of Kohath.
רמב"ן על שמות כ״ו:ל״ג - הטקסט מספריא
וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת לֹא יְצַוֶּנּוּ עַתָּה שֶׁיַּעֲשֶׂה כַּסֵּדֶר הַזֶּה שֶׁיִּתֵּן הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְאַחֲרֵי כֵן יָבִיא שָׁמָּה אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶת הָאָרוֹן, כִּי אֵין עַתָּה הַצַּוָּאָה בַּהֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן אֶלָּא בַּעֲשִׂיָּתוֹ, וְכֵן (שמות כ"ו:ל"ד) וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, אֵין פֵּרוּשׁוֹ שֶׁיִּתֵּן הַכַּפֹּרֶת עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת כְּשֶׁהָאָרוֹן שָׁם בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, אֲבָל הָעִנְיָן שֶׁיְּצַוֶּה אוֹתוֹ הַכָּתוּב שֶׁיָּשִׂים הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הָאָרוֹן שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת וְתַבְדִּיל הַפָּרֹכֶת בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְכֵן אָמַר וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים לְהוֹדִיעַ שֶׁהַכַּפֹּרֶת עִם כְּרוּבָיו עַל הָאָרוֹן יִהְיוּ כֻּלָּם שָׁם בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים הַנִּזְכָּר שֶׁהוּא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת. אֲבָל כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְצַוָּאַת הֲקָמָתוֹ אָמַר וְשַׂמְתָּ שָׁם אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת (שמות מ':ג'), וְאַחֲרֵי כֵן וְסַכֹּתָ עַל הָאָרֹן אֶת הַפָּרֹכֶת, וְכֵן בַּמַּעֲשֶׂה (להלן מ כ כא) "וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה", "וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן אֶל הַמִּשְׁכָּן", וְאַחֲרֵי כֵן "וַיָּשֶׂם אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ":
אור החיים על שמות כ״ו:ל״ג - הטקסט מספריא
וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת וְגוֹ׳ וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה. מִכָּאן מַשְׁמַע כִּי יַקְדִּים לִתְלוֹת הַפָּרֹכֶת בִּמְקוֹמוֹ, וְאַחַר כָּךְ יָבִיא הָאָרוֹן לִפְנִים מֵהַפָּרֹכֶת, וּבְפָרָשַׁת פְּקוּדֵי (שמות מ:ג) אָמַר ה׳ אֵלָיו ״וְשַׂמְתָּ שָׁם אֶת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְסַכֹּתָ עַל הָאָרוֹן אֶת הַפָּרֹכֶת״, מַשְׁמַע כִּי יַקְדִּים הָאָרוֹן, וְכֵן עָשָׂה מֹשֶׁה שֶׁהִקְדִּים הָאָרוֹן תְּחִלָּה כַּמְבֹאָר שָׁם (שמות מ:כ).
וְנִרְאֶה כִּי מַה שֶׁהִקְדִּים נְתִינַת הַפָּרֹכֶת לַהֲבָאַת הָאָרוֹן, אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁרָצָה לִגְמֹר מַעֲשֵׂה הַפָּרֹכֶת, אֲבָל סֵדֶר אֶת מִי יַקְדִּים הִנֵּה הוּבָא בְּפָרָשַׁת פְּקוּדֵי, אוֹ לְצַד כִּי סֵדֶר הַהֲקָמָה אֵין זֶה מְקוֹמוֹ אֶלָּא בְּפָרָשַׁת פְּקוּדֵי, וְלֹא הוּזְכַּר כָּאן הֲבָאַת הָאָרוֹן אֶלָּא לוֹמַר מַה מְשַׁמֵּשׁ הַפָּרֹכֶת וּמַה מַעֲשָׂיו, שֶׁהוּא לְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל הָאָרוֹן, לָזֶה לֹא דִּקְדֵּק לוֹמַר מִי קוֹדֵם, וְתִדְרְשֶׁנּוּ בִּמְקוֹמוֹ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 7 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לא תרומה שיחה ג מאותו ספר יומא מד, ב
- לקוטי שיחות כרך כא יתרו שיחה ג מאותו ספר יומא מד, ב
- לקוטי שיחות כרך כט ראה שיחה א מאותו ספר יומא מד, א
- מאמרים מלוקטים חלק ג ש"פ תשא, ט"ז אדר, תשכ"ח יומא מד, א
- רשימות מנורה סדר ההטבה לראב"ש יומא מד, ב
- רשימות מנורה ביהמ"ק וכליו ע"ד הדרוש יומא מד:
- תורת מנחם ש"פ תשא, ט"ז אדר, ה'תשכ"ח יומא מד, א