119
שיחה ב
א. כתב הרמב"ם1: "כשם שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת כך הוא מצווה על שביתת עבדו ואמתו. . שנאמר2 למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר. עבד ואמה שאנו מצווין על שביתתן הם עבדים שמלו וטבלו לשם עבדות וקיבלו מצות שהעבדים חייבין בהן, אבל עבדים שלא מלו ולא טבלו אלא קיבלו עליהן שבע מצות שנצטוו בני נח בלבד הרי הן כגר תושב ומותרין לעשות מלאכה בשבת לעצמן בפרהסיא כישראל בחול".
וצריך ביאור — מה טעם הוספת הרמב"ם בהדין ש"עבדים שלא מלו ולא טבלו. . מותרין לעשות מלאכה בשבת לעצמן", שאופן עשיית המלאכה המותר להם הוא "בפרהסיא כישראל בחול"? והרי גם אם הי' כותב רק "מותרין לעשות מלאכה בשבת לעצמן" ותו לא, היתה משמעות הדברים שאין בהיתר זה שום הגבלה.
בפשטות נראה שמקור וטעם הוספה זו הוא ע"פ לשון הברייתא3 (שהיא מקורה של ההלכה4) "גר תושב מותר לעשות מלאכה בשבת לעצמו כישראל בחולו של מועד (בדבר האבד5), ר' עקיבא אומר כישראל ביו"ט (אוכל נפש5), ר' יוסי אומר גר תושב עושה בשבת לעצמו כישראל בחול, רש"א אחד גר תושב ואחד [עובד כוכבים] עבד ואמה התושבים עושין מלאכה בשבת לעצמן כישראל בחול", וע"ז6 "אמר רב אדא בר אהבה הלכה כר"ש" — וכלשון זו דדברי ר"ש (שהלכה כמותו) נקט הרמב"ם: "כישראל בחול", שבזה שולל את שאר השיטות בדבר.
אבל לכאורה אין טעם זה מספיק לבאר הוספה זו בהרמב"ם: מכיון שהרמב"ם לא הביא את דיעות החולקות, הרי גם באם הי' כותב בקיצור "ומותרין לעשות מלאכה בשבת לעצמן" הי' פשוט שכוונתו לכל סוגי מלאכה, ואין מקום לפרש שהכוונה שמותר רק במלאכת אוכל נפש (כיו"ט) או בדבר האבד (כחוה"מ), ובשאר מלאכות אסור, כי פשטות הלשון "מותרין לעשות מלאכה בשבת לעצמן" משמעותה כל המלאכות7 (ולכל היותר הי' יכול לכתוב "לעשות כל מלאכה כו'")8.
[ובפרט ע"פ דברי הרמב"ם בהקדמתו לס' היד, שכתב ספרו "בלשון ברורה. . עד שיהיו כל הדינין גלויין לקטן ולגדול", ובאופן ש"אדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואח"כ קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם" — דמזה מובן, שאדם הלומד הלכה זו ברמב"ם — בין
הערות
- 1. הל' שבת פ"כ הי"ד.
- 2. פרשתנו כג, יב.
- 3. כריתות ט, א.
- 4. מגיד משנה כאן.
- 5. פרש"י שם.
- 6. ללישנא בתרא בגמ' שם.
- 7. ובשו"ע (או"ח סי' דש ס"א) סתם המחבר "ומותר לעשות מלאכה בשבת לעצמו".
- 8. ואף שמכללי הרמב"ם (ראה יד מלאכי כללי הרמב"ם אות ב וה') שמעתיק דיני התלמוד "כצורתם וכלשונם" — שאני בנדו"ד, שהלשון "כישראל בחול" מתאים רק בגמ' כי בא בניגוד לשאר הדיעות המפורשות שם "כישראל בחוה"מ. . ביו"ט", משא"כ ברמב"ם שלא הביא המחלוקת, כנ"ל בפנים.
משנה תורה, הלכות שבת כ׳:י״ד - הטקסט מספריא
כשם שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת כך הוא מצווה על שביתת עבדו ואמתו ואע"פ שהן בני דעת ולדעת עצמן עושין מצוה עלינו לשמרן ולמנען מעשיית מלאכה בשבת שנאמר למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר. עבד ואמה שאנו מצווין על שביתתן הם עבדים שמלו וטבלו לשם עבדות וקיבלו מצות שהעבדים חייבין בהן. אבל עבדים שלא מלו ולא טבלו אלא קיבלו עליהן שבע מצות שנצטוו בני נח בלבד הרי הן כגר תושב ומותרין לעשות מלאכה בשבת לעצמן בפרהסיא כישראל בחול. ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג. הואיל וגר תושב עושה מלאכה לעצמו בשבת וגר צדק הרי הוא כישראל לכל דבר. במי נאמר וינפש בן אמתך והגר. זה גר תושב שהוא לקיטו ושכירו של ישראל כמו בן אמתו. שלא יעשה מלאכה לישראל רבו בשבת אבל לעצמו עושה. ואפילו היה הגר זה עבדו הרי זה עושה לעצמו
רש"י על שמות כ״ג:י״ב - הטקסט מספריא
וביום השביעי תשבת. אַף בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לֹא תֵעָקֵר שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית מִמְּקוֹמָהּ, שֶׁלֹּא תֹאמַר, הוֹאִיל וְכָל הַשָּׁנָה קְרוּיָה שַׁבָּת לֹא תִנְהַג בָּהּ שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית (שם):
למען ינוח שורך וחמרך. תֵּן לוֹ נִיחַ, לְהַתִּיר שֶׁיְּהֵא תוֹלֵשׁ וְאוֹכֵל עֲשָׂבִים מִן הַקַּרְקַע; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא יַחְבְּשֶׁנּוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת? אָמַרְתָּ אֵין זֶה נִיחַ אֶלָּא צַעַר:
בן אמתך. בְּעֶבֶד עָרֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר:
והגר. גֵּר תּוֹשָׁב:
וביום השביעי תשבת [SIX DAYS SHALT THOU DO THY WORK] AND ON THE SEVENTH DAY THOU SHALT LEAVE OFF — Even in the Sabbatical year you shall not abrogate the weekly Sabbath: you shall not say, “Since the whole year bears the name of ‘Sabbath’, the weekly Sabbath need not to be observed” (Mekhilta).
למען ינוח שורך means, give it (the animal) some satisfaction (ניח) by permitting it to pull up and eat grass from the ground as it pleases. Or, perhaps, this is not the meaning but it means that is must rest: that one must tie it up in its stall so that it does no work in the field! You will, however, admit this is no satisfaction but a source of annoyance (Mekhilta).
בן אמתך THE SON OF THY HANDMAID — Scripture speaks of an uncircumcised Canaanitish servant; (that the circumcised servant should rest is already mentioned in Deuteronomy 5:14: עבדך ואמתך כמוך) (cf. Mekhilta).
והגר means a גר תושב, a proselyte settler (one who renounces idolatry and thus acquires limited citizenship in Palestine).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.