116
"שומרים" בהענין ש"בין אדם למקום ב"ה" (כמבואר בשל"ה29):
"שומר חנם הוא המעלה העליונה שלא ע"מ לקבל פרס כלל, הוא שומר רק למען שמו יתברך", ובלשון הרמב"ם30 — "עובד מאהבה. . לא מפני דבר בעולם. . ולא כדי לירש הטובה (אפילו לא כדי לזכות לחיי העולם הבא31) אלא עושה האמת מפני שהוא אמת. . מפני32 שהוא הרב ראוי לשמשו".
"שומר שכר — העובד ע"מ לקבל פרס", וכן השוכר33 — "הוא ע"ד האומר34 סלע זה לצדקה ע"מ שיחי' בני" (וכדלקמן סעיף ו).
"שואל שכל הנאה שלו. . אינו מאמין בגמול ועונש", וכמבואר בשל"ה35 שהם הרשעים שאינם עוסקים כלל בעבודת השם.
ה. ואולי יש לבאר דבריו וכן — לבאר בדקות ענין ה"שואל" באופן שתתכן דרגא זו גם בשומר תומ"צ (ותומתק פשטות הענין, שכל הד' סוגים נקראים שומרים36 — שומרי העולם (כנ"ל) שהיא ע"י היותם שומרי תומ"צ37) — ובהקדים:
מכיון שכל העולם נברא בשביל ישראל (כמאמר38 "בשביל ישראל שנקראו ראשית") הרי כאו"א מישראל יכול לדרוש ולתבוע39 — ובצדק — את כל צרכיו הגשמיים, בני חיי ומזוני רוויחי, בגלל היותו בן אברהם יצחק ויעקב (בלא שום פעולה ועבודה מצדו). ע"ד הדיעה40 גבי הפוסק מזונות לפועל ד"אפילו. . עושה להם כסעודת שלמה בשעתו" לא יצא י"ח מכיון ש"הן בני אברהם יצחק ויעקב", דמכיון שהוא בן אברהם יצחק יעקב הרי הוא ראוי לסעודה גדולה מ"סעודת שלמה בשעתו"41
[והתנא החולק ואומר "הכל כמנהג המדינה"40 אין טעמו משום דס"ל שאין כאו"א מישראל ראוי ח"ו לזה, אלא מפני שס"ל שלא היתה דעתו של הבעה"ב לספק לו מזונות אלא כפי מנהג המדינה (כולל — הפועל במדינה זו) ולכן אא"פ לחייבו יותר].
הערות
- 29. מס' פסחים שם. וראה שם (וכן בהנסמן בהערה 24) ביאור עוד פרטים בדיני השומרים.
- 30. הל' תשובה פ"י ה"ב. — ושם "והיא מעלת אברהם אבינו", וראה של"ה שם דאברהם "הי' ש"ח. . וישמור משמרתי משמרתי דייקא ולא משמרתו דהיינו למענו".
- 31. שם ה"א.
- 32. שם ה"ד.
- 33. בשל"ה שם "נושא שכר" , אבל לכאורה עכצ"ל שכוונתו לשוכר, שהרי ענינו של ש"ש כבר ביאר לפנ"ז, וכן בהמשך הענין (דנושא שכר) מביא ע"ז פלוגתת ר"מ ור"י אם דינו כשומר חנם או כשומר שכר. וכן מפורש בלשונו שם לפנ"ז* "ד' שומרים. . ש"ח שומר שכר נושא שכר. . השואל" (שקורא לשוכר — "נושא שכר").
- 34. ב"ב י, ב. וש"נ.
- 35. מס' פסחים (שם ע"ב).
- 36. ובפרט ע"פ מ"ש בעש"מ ובשל"ה חלק תושב"כ (שבהערה 24) שד' שומרים הם לנגד ד' אותיות שם הוי' (וראה קהלת יעקב (לבעהמ"ס מלא הרועים) ערך שומרים). ועיין עשרה מאמרות שם.
- 37. ראה לעיל הערה 26.
- 38. רש"י ר"פ בראשית.
- 39. כמחז"ל "בזרוע" (ברכות יז, ב).
- 40. משנה ב"מ רפ"ז.
- 41. ראה ב"מ שם פו, ב (הובא בפרש"י למשנה שם).
- . כ"ה בדפוסי השל"ה שתח"י (אמ"ד, ת"ט. אמ"ד, נח"ת. פפד"א, תע"ז. פיורדה, תקכ"ב. יוזפוף, תרל"ט. דפוס צילום ווארשא, תרכ"ב). ויל"ע בדפוסים אחרים.
משנה תורה, הלכות תשובה י׳:ב׳ - הטקסט מספריא
העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבא בגללה ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד ואין כל חכם זוכה לה והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה והיא המעלה שצונו בה הקדוש ברוך הוא על ידי משה שנאמר ואהבת את ה' אלהיך ובזמן שיאהוב אדם את ה' אהבה הראויה מיד יעשה כל המצות מאהבה.
משנה בבא מציעא ז׳ - הטקסט מספריא
השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב. מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב. אינו רשאי לכופן. מקום שנהגו לזון יזון. לספק במתיקה יספק. הכל כמנהג המדינה. מעשה ברבי יוחנן בן מתיא שאמר לבנו צא שכור לנו פועלים. הלך ופסק להם מזונות. וכשבא אצל אביו אמר לו בני אפילו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהן. שהן בני אברהם יצחק ויעקב. אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד. רבן שמעון בן גמליאל אומר לא היה צריך לומר הכל כמנהג המדינה.
ואלו אוכלין מן התורה. העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה. ובתלוש מן הקרקע עד שלא נגמרה מלאכתו. בדבר שגדולו מן הארץ. ואלו שאין אוכלין. העושה במחובר לקרקע בשעה שאין גמר מלאכה. ובתלוש מן הקרקע מאחר שנגמרה מלאכתו. ובדבר שאין גדולו מן הארץ:
היה עושה בידיו אבל לא ברגליו. ברגליו אבל לא בידיו. אפילו בכתפו הרי זה אוכל. רבי יוסי בר' יהודה אומר עד שיעשה בידיו וברגליו:
היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים. בענבים לא יאכל בתאנים. אבל מונע את עצמו עד שמגיע למקום היפות ואוכל. וכולן לא אמרו אלא בשעת מלאכה. אבל משום השב אבדה לבעלים אמרו פועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן. ובחזירתן מן הגת. ובחמור כשהיא פורקת:
אוכל פועל קישות אפילו בדינר. וכותבת אפילו בדינר. ר' אלעזר חסמא אומר לא יאכל פועל יתר על שכרו. וחכמים מתירין. אבל מלמדין את האדם שלא יהא רעבתן ויהא סותם את הפתח בפניו:
קוצץ אדם על ידי עצמו. על ידי בנו ובתו הגדולים. על ידי עבדו ושפחתו הגדולים. על ידי אשתו. מפני שיש בהן דעת. אבל אינו קוצץ על ידי בנו ובתו הקטנים. ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים. ולא על ידי בהמתו. מפני שאין בהן דעת:
השוכר את הפועלים לעשות בנטע רבעי שלו. הרי אלו לא יאכלו. אם לא הודיען פודה ומאכילן. נתפרסו עיגוליו. נתפתחו חביותיו. הרי אלו לא יאכלו. אם לא הודיען מעשר ומאכילן:
שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה. אבל לא מן התורה. ארבעה שומרין הן. שומר חנם והשואל. נושא שכר. והשוכר. שומר חנם נשבע על הכל. והשואל משלם את הכל. ונושא שכר והשוכר נשבעים על השבורה. ועל השבויה. ועל המתה. ומשלמין את האבדה. ואת הגנבה:
זאב אחד אינו אונס. שני זאבים אונס. רבי יהודה אומר בשעת משלחת זאבים אף זאב אחד אונס. שני כלבים אינו אונס. ידוע הבבלי אומר משום ר' מאיר מרוח אחת אינו אונס משתי רוחות אונס. הלסטם הרי זה אונס. הארי והדוב והנמר והברדלס והנחש הרי זה אונס. אימתי. בזמן שבאו מאליהן. אבל אם הוליכן למקום גדודי חיה ולסטים אינו אונס:
מתה כדרכה הרי זה אונס. סגפה ומתה אינו אונס. עלתה לראשי צוקין ונפלה הרי זה אונס. העלה לראשי צוקין ונפלה ומתה אינו אונס. מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה. והשואל להיות פטור מלשלם. נושא שכר והשוכר להיות פטורין משבועה ומלשלם:
כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל. וכל תנאי שיש מעשה בתחלתו תנאו בטל. וכל שאפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו קיים.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.