81

הם מוכנים לתכליתה של יצי"מ — "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך".

ויש להוסיף, שאין זו רק בקשה על להבא (שהקב"ה יסיים את הענין דיצי"מ עד לתכליתו שהיא הכניסה לארץ), אלא שגם זה הוא חלק מההודי' על העבר, הנסים דקי"ס — כי הנסים דקי"ס, מלבד פעולתם על המצרים (ועד להשמידם שלא נשאר בהם עד אחד), הועילו גם כן שבנ"י יוכלו ליכנס לארץ בקלות, וכאמרם בהשירה³⁸ "אז נבהלו אלופי אדום גו' נמוגו כל יושבי כנען", וזוהי כוונתם באמרם³⁹ "תפול עליהם אימתה ופחד גו' עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית", כפרש"י "אימה על הרחוקים ופחד על הקרובים", שפחד זה נשאר עליהם עד שעברו את הירדן (וכמו שהביא רש"י ע"ז הכתוב דיהושע⁴⁰ "כי שמענו את אשר הוביש וגו'"); ולכן אמרו "תביאמו ותטעמו גו'", כי גם אופן הכניסה לארץ הי' קשור עם הנסים דקי"ס כנ"ל.

אבל אינו מובן — מה ענין בנין ביהמ"ק לכאן?

[בדוחק י"ל, כי בנין ביהמ"ק מורה על גמר הכניסה לארץ, וכפי שהי' בפועל שלא נכבשה כל הארץ עד ימי דוד, וגם בתוכן הענין, מפורש בקרא כי בנין ביהמ"ק בא לאחרי המנוחה מן האויבים מסביב⁴¹. אבל מלשון הכתובים כאן משמע, שהענין דביהמ"ק בא כאן לא כחלק וסיום של כיבוש וכניסה לארץ, אלא כענין ושבח בפני עצמו].

ועוד: למאי נפק"מ כאן פרט זה שהמקדש נבנה ב"ידיך"?

ו. וי"ל הביאור בזה:

בסיום השירה (בפסוק שלאח"ז) נאמר "ה' ימלוך לעולם ועד", ומבאר הרמב"ן, "יאמר כי הראה עתה כי הוא מלך ושלטון על הכל שהושיע את עבדיו ואבד את מורדיו כן יהי הרצון מלפניו לעשות בכל הדורות לעולם". והיינו שתוכן ענין השירה הוא לא רק שבח והודאה על עצם הנסים והנפלאות שעשה הקב"ה באיבוד מצרים כו', כ"א (בעיקר) שבח על זה שע"י קי"ס נתגלתה מלכותו ושליטתו של הקב"ה, הן בעצם איבוד פרעה ומצרים, והן באופניו, שהקב"ה שידד מערכות הטבע, והכל בשביל הצלת וגאולת ישראל.

והנה תכלית השלימות בהתגלות מלכותו של הקב"ה בפועל היתה בקיום הציווי ועשו לי מקדש ושכנתי⁴², בבנין בית המקדש, שירד לשכון בארץ⁴³, ולכן בבנין ביהמ"ק הראשון היתה גאולת ישראל בשלימותה מכל האויבים שמסביב, שלא הי' עוד שלטון לאוה"ע בארץ⁴⁴.

וזהו גם תוכן ענין בנין המקדש בשתי ידיו: החילוק בפשטות בין מעשה הנעשה ביד אחד למעשה הנעשה בשתי ידים הוא⁴⁵, שמעשה בשתי ידים היינו שהעושה עסוק רק בזה, משא"כ מעשה ביד אחת הרי בשעת מעשה יכול להתעסק בענין שונה לגמרי, וכהדוגמא הנ"ל — בזמן בריאת הארץ בשמאל ברא שמים בימין.