77
שיחה ב
א. עה"פ1 "מקדש אדנ"י כוננו ידיך" איתא במכילתא (והובא ברש"י עה"פ) "חביב בית המקדש לפני הקב"ה שכשברא הקב"ה את עולמו לא בראו אלא בידו אחת שנאמר2 אף ידי יסדה ארץ וכשבא לבנות בית המקדש כביכול בשתי ידיו שנאמר מקדש ה'3 כוננו ידיך אימתי תבנהו בשתי ידיך4. . ה' ימלוך לעולם ועד" (לעתיד לבא שכל המלוכה שלו. רש"י5). והיינו שפירוש "כוננו ידיך" הוא כפשוטו, שהמקדש הוא מעשה ידי הקב"ה.
אבל בגמ'6 איתא "גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ דאילו במעשה שמים וארץ כתיב אף ידי יסדה ארץ (חדא יד. רש"י) וימיני טפחה שמים ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדנ"י כוננו ידיך"7, ופרש"י "מקדש מעשה ידי צדיקים הוא" [ואף שבכתוב נאמר "מקדש אדנ"י כוננו ידיך" — הרי מעשה ידי צדיקים "קרוין. . מעשה ידיו של הקב"ה"8].
ולכאורה יש מקום לומר, שפלוגתת הגמ' והמכילתא (אי "מקדש אדנ"י כוננו ידיך" הוא מעשה ידי הקב"ה (ממש) או מעשה ידי צדיקים) תלוי' בפלוגתא הידועה אי בית המקדש השלישי יבנה על ידי בני אדם9 או שיבנה על ידי הקב"ה עצמו10 (ולכו"ע מדובר בפסוק ע"ד בית הג').
ועפ"ז י"ל דזה שרש"י עה"פ הביא את דרשת המכילתא הוא משום דאזיל לשיטתו בכ"מ בש"ס11 ש"מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך"12.
הערות
- 1. פרשתנו טו, יז.
- 2. ישעי' מח, יג.
- 3. כן הוא במכילתא, זח"ג שבהערה 10 ובכו"כ מקומות. ובכתוב (וכן הועתק בגמ' דלהלן) "אדנ"י". ולהעיר ממדרש לקח טוב עה"פ.
- 4. במכילתא הובא כאן משל ללסטים כו' (כדלקמן סוף ס"ב), ומסיים "ואח"כ נתודעה מלכותו לעולם לכך נאמר מקדש ה' כוננו ידיך ה' ימלוך לעולם ועד" (ולכמה גי' "ה' ימלוך לעולם ועד" היא התחלת המאמר שלאח"ז). ולכאורה במקום תוכן זה מסיים רש"י "ואימתי יבנה בשתי ידים בזמן שה' ימלוך לעולם ועד לעתיד לבא שכל המלוכה שלו", כבפנים. אבל ראה לקמן בפנים סעיף ג.
- 5. כ"ה בדפוסי רש"י שלפנינו. ובא' מכת"י רש"י (שתח"י). בדפוס ראשון ושני וכת"י רש"י (שתח"י) סיום פרש"י הוא "בזמן שה' ימלוך לעולם ועד", ואח"כ מפרש רש"י תיבת "ועד" — "לשון עולמית כו'". ובדפוס ראשון איתא בסוף ד"ה זה (ועד) "(קמוצה היא) הוא לעתיד לבא שהמלוכה שלו היא לעולם". ולכאורה ט"ס שם.
- 6. כתובות ה, א.
- 7. ראה בארוכה לקו"ת נשא כא, סע"ב ואילך.
- 8. רש"י כתובות שם ד"ה הכי קאמר. שטמ"ק לכתובות שם בפירוש השני.
- 9. רמב"ם הל' מלכים רפי"א ובסופו. והוא ע"פ ירושלמי מגילה פ"א הי"א. ויק"ר פ"ט, ו. וראה גם ירושלמי פסחים פ"ט ה"א (תוספתא פסחים פ"ח, ב).
- 10. ראה זח"א כח, א. ח"ב נט, סע"א. קח, סע"א. ח"ג רכא, א. יל"ש תהלים רמז תתמח בסופו. וראה תנחומא (באבער) בראשית יז (בסופו).
- 11. סוכה מא, סע"א (הובא בתוס' שם). ר"ה ל, סע"א.
- 12. ל' רש"י סוכה שם.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״א - הטקסט מספריא
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם מקריבין קרבנות ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'. ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים. אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשיו. ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח דרך כוכב מיעקב זה דוד וקם שבט מישראל זה מלך המשיח ומחץ פאתי מואב זה דוד וכן הוא אומר ויך את מואב וימדדם בחבל וקרקר כל בני שת זה המלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים עד ים והיה אדום ירשה זה דוד שנאמר ותהי אדום לדוד לעבדים וגו' והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו'.
אף בערי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו' ומעולם לא היה דבר זה ולא צוה הקדוש ברוך הוא לתוהו אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראייה שכל הספרים מלאים בדבר זה.
ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו אין הדבר כך שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות כיון שנהרג נודע להם שאינו ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת ועיקר הדברים ככה הן שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן.
ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה ויילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי
ואם לא הצליח עד כה, או נהרג--בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דויד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר "ומן המשכילים ייכשלו, לצרוף בהן ולברר וללבן--עד עת קץ: כי עוד, למועד"
אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח, ונהרג בבית דין--כבר נתנבא בו דנייאל, שנאמר "ובני פריצי עמך, יינשאו להעמיד חזון--ונכשלו" (דניאל יא,יד). וכי יש מכשול גדול מזה: שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'.
אבל מחשבות בורא עולם--אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו--אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד: שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד" (ראה צפניה ג,ט).
כיצד: כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח, ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים, ובעמים רבים ערלי לב; והם נושאים ונותנים בדברים אלו, ובמצוות התורה--אלו אומרים מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה, ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם, ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח, וגילה נסתריהם.
וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא--מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.
ויקרא רבה ט׳:ו׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר שְׁלָמִים הִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ, רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר עוֹלוֹת הִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ. מָתִיב רַבִּי אֶלְעָזָר לְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא (בראשית ד, ד): וְהֶבֶל הֵבִיא גַּם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן, דָּבָר שֶׁחֶלְבּוֹ קָרֵב, דָּא מָה עָבֵיד לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, עָבֵד לֵיהּ מִשַּׁמְנֵיהוֹן. מָתִיב רַבִּי אֶלְעָזָר לְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא (שמות כד, ה): וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים, דָּא מָה עָבֵד לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, עָבֵיד לֵיהּ כְּמַאן דְּאָמַר שְׁלֵמִים הָיוּ בְּעוֹרָן, בְּלֹא הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ. מָתִיב רַבִּי אֶלְעָזָר לְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא (שמות יח, יב): וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים, דָּא מָה עָבֵד לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, עָבֵד כְּמַאן דְּאָמַר לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה נִתְגַּיֵּר יִתְרוֹ. אִיפְלְגוּ רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא וְרַבִּי יַנַּאי, חַד אָמַר לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה נִתְגַּיֵּר יִתְרוֹ, וְחַד אָמַר קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה נִתְגַּיֵּר יִתְרוֹ, אָמַר רַבִּי הוּנָא וְלָא פְּלִיגֵי, מַאן דְּאָמַר קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה נִתְגַּיֵּר יִתְרוֹ כְּמַאן דְּאָמַר שְׁלָמִים הִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ, וּמַאן דְּאָמַר לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה נִתְגַּיֵּר יִתְרוֹ כְּמַאן דְאָמַר עוֹלוֹת הִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ, וְדָא מְסַיֵּעַ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא (שיר השירים ד, טז): עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאֵי תֵימָן, עוּרִי צָפוֹן זוֹ עוֹלָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה בַּצָּפוֹן, וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתָהּ עוּרִי, דָּבָר שֶׁהוּא יָשֵׁן וְנִתְעוֹרֵר. וּבוֹאִי תֵימָן, זוֹ תּוֹדָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה בַּדָּרוֹם, וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתָהּ וּבוֹאִי, דָּבָר שֶׁהוּא חִדּוּשׁ, וְאַף קְרָיָא מְסַיֵּעַ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא (ויקרא ו, ב): זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ, וְכַדּוּ דְּאָתוֹ שְׁלָמִים, (ויקרא ז, יא): זֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ לַה', אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה', מִכָּאן וּלְהַבָּא. מַה מְּקַיֵּם רַבִּי אֶלְעָזָר לִקְרָיֵהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, עוּרִי צָפוֹן, לִכְשֶׁיִּתְעוֹרְרוּ הַגָּלֻיּוֹת הַנְּתוּנוֹת בַּצָּפוֹן, יָבוֹאוּ וְיַחֲנוּ בַּדָּרוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, ז): הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן, לִכְשֶׁיִּתְעוֹרֵר גּוֹג הַנָּתוּן בַּצָּפוֹן, יָבוֹא וְיִפֹּל בַּדָּרוֹם, כְּמָה דְתֵימָא (יחזקאל לט, ב): וְשֹׁבַבְתִּיךָ וְשִׁשֵּׁאתִיךָ וְהַעֲלִיתִיךָ מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן, מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁנָּתוּן בַּצָּפוֹן יָבוֹא וְיִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַנָּתוּן בַּדָּרוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מא, כה): הַעִירוֹתִי מִצָּפוֹן וַיַּאת מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּשֵׁם רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר לֵוִי, לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה בִּזְּמַן שֶׁרוּחַ דְּרוֹמִית מְנַשֶּׁבֶת אֵין רוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת, וּבִזְּמַן שֶׁרוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת אֵין רוּחַ דְּרוֹמִית מְנַשֶּׁבֶת, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי מֵבִיא אַרְגֶּסְטֵס בָּעוֹלָם שֶׁמְשַׁמְשׁוֹת בּוֹ שְׁתֵּי רוּחוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מג, ו): אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לִמְּדָתְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁאֵין חָתָן נִכְנַס לַחֻפָּה אֶלָּא אִם כֵּן נוֹתֶנֶת לוֹ כַּלָּה רְשׁוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ד, טז): יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו, וְאַחַר כָּךְ (שיר השירים ה, א): בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה.
תלמוד ירושלמי פסחים ט׳:א׳ - הטקסט מספריא
משנה: מִי שֶׁהָיָה טָמֵא אוֹ בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה וְלֹא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן יַעֲשֶׂה אֶת הַשֵּׁנִי. שָׁגַג אוֹ נֶאֱנַס וְלֹא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן יַעֲשֶׂה אֶת הַשֵּׁנִי. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר טָמֵא אוֹ שֶׁהָיָה בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה שֶׁאֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַהִכָּרֵת וְאֵלּוּ חַיָיבִין בַּהִכָּרֵת:
הלכה: מִי שֶׁהָיָה טָמֵא כול׳. טָמֵא לָנֶפֶשׁ. אֵין לִי אֶלָּא טָמֵא לַנֶּפֶשׁ. אֲנוּסִּים אוֹ שׁוֹגְגִין מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר אִישׁ אִישׁ. [רִיבָה] עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. לֹא טָמֵא נֶפֶשׁ כַּהֲרֵי דֶרֶךְ רְחוֹקָה וְלֹא דֶרֶךְ רְחוֹקָה כַּהֲרֵי טָמֵא נֶפֶשׁ. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁלֹּא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן יַעֲשֶׂה אֶת הַשֵּׂינִי. אַף אֲנִי אַרְבֶּה אֲנוּסִּין אוֹ שׁוֹגְגִין שֶׁלֹּא עָשׂוּ אֶת הָרִאשׁוֹן יַעֲשׂוּ אֶת הַשֵּׂינִי. מֵזִיד מְנַיִין. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. וְהָאִישׁ לְרַבּוֹת אֶת הַמֵּזִיד. אֲנָן תַּנִּינָן. שָׁגַג אוֹ נֶאֱנַס. תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. שָׁגַג אוֹ נֶאֱנַס אוֹ הֵזֵיד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָא אְמְרָה כֵן. שֶׁאֵילּוּ פְּטוּרִין מִן הַהִכָּרֵת וְאֵילּוּ חַיָיבִין בַּהִכָּרֵת. מַה אִית לָךְ חַיָיב בְּהִכָּרֵת. לֹא מֵזִיד.
טָמֵא לָנֶפֶשׁ. אֵין לִי אֶלָּא טָמֵא לָנֶפֶשׁ. טָמֵא זִיבָה וְטָמֵא צָרַעַת מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר טָמֵא מֵת רִיבָה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר טָמֵא נֶפֶשׁ. אֶלָּא אִישׁ טָמֵא נֶפֶשׁ נִדָּחִין לְפֶסַח שֵׁינִי. וְאֵין צִיבּוּר טָמֵא נֶפֶשׁ נִדְחֶה לְפֶסַח שֵׁינִי. טָמֵא זִיבָה וְטָמֵא צָרַעַת נִדָּחִין לְפֶסַח שֵׁינִי. טוּמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה עָשׂוּ אוֹתָהּ כְטָמֵא זִיבָה וְטָמֵא צָרַעַת. נִיתַּן לְיִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה. יָחִיד עוֹשֶׂה פֶסַח שֵׁינִי וְאֵין צִיבּוּר עוֹשִׂין פֶסַח שֵׁינִי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. צִיבּוּר עוֹשֶׂה פֶסַח שֵׁינִי שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְחִזְקִיָּה שֶׁעָשָׂה פֶסַח שֵׁינִי. הָדָא הוּא דִכְתִיב כִּי מַרְבִּית הָעָם רַבַּת מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וגו׳.
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מְעַבְּרֵין אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה. מָאן דְּאָמַר אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה. מַה מְקַיֵים כִּי אָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח בְּלֹא כַכָּתוּב. שֶׁעִיבְּרוּ אֶת נִיסָן וְאֵינוֹ מְעוּבָּר אֶלָּא אֲדָר. וְאַתְיָיא כַּיי דָּמַר רִבִּי סִימוֹן בַּר זַבְדִּי. גּוּלְגּוֹלְתּוֹ שֶׁלְאָרְנָן הַיְּבוּסִי מָצְאוּ תַּחַת הַמִּזְבֵּחַ.
כְּתִיב וַיָּחֵלּוּ בְּאֶחָד לַחוֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לְקַדֵּשׁ וּבְיוֹם שְׁמוֹנָה לַחוֹדֶשׁ. וַהֲלֹא בְיוֹם אֶחָד הָיוּ יְכוֹלִין לְבָעֵר כָּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָיָה שָׁם. אָמַר רִבִּי אִידִי. מִפְּנֵי צַלְמֵי כַשְׂדִּים שֶׁהָיוּ חֲקוּקִים בַּשָּׁשַׁר. כְּתִיב כָּל לְבָבוֹ הֵכִין לִדְרוֹשׁ הָאֱלֹהִים יְי אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו רִבִּי סִימוֹן בַּר זַבְדִּי וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי. חַד אָמַר. אֲפִילוּ עָשָׂה כַמָּה בְטָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ לֹא יָצָא יְדֵי טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֲפִילוּ כָּל מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעָשָׂה לֹא יָצָא יְדֵי טָהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ.
שִׁשָּׁה דְבָרִים עָשָׂה חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה. עַל שְׁלֹשָׁה הוֹדוּ לוֹ וְעַל שְׁלֹשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ. וְאֵילּוּ שְׁלֹשָׁה שֶׁהוֹדוּ לוֹ. כִּיתֵּת נְחַשׁ הַנְּחוֹשֶׁת וְהוֹדוּ לוֹ. גִּירֵר עַצְמוֹת אָבִיו עַל מִיטָּה שֶׁלְחֲבָלִים וְהוֹדוּ לוֹ. גָנַז טַבֶּלָּה שֶׁלְּרְפוּאוֹת וְהוֹדוּ לוֹ. וְאֵילּוּ שֶׁלֹּא הוֹדוּ לוֹ. קִיצֵּץ דַּלְתּוֹת הַהֵיכָל וְלֹא הוֹדוּ לוֹ. סָתַם אֶת מוֹצָא מֵימֵי גִיחוֹן וְלֹא הוֹדוּ לוֹ. עִיבֵּר נִיסָן בְּנִיסָן. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ.
הָיָה הַצִּיבּוּר חֶצְיָים זָבִים וְחֶצְיָין טְמֵאִין. רַב אָדָא בַּר אֲהָבָה אָמַר. זָבִין נַעֲשִׂין אֶצֶל טְמֵאִין כִּטְמֵאִין אֶצֶל טְהוֹרִין. אֵינָן עוֹשִׂין זָבִין נִדָּחִין לְפֶסַח שֵׁינִי. רַב חוּנָה אָמַר. אֵין תַּשְׁלוּמִין לַפֶּסַח הַבָּא בְטוּמְאָה.
הָיָה הַצִּיבּוּר רוּבָּן טְהוּרִין וּמִיעוּטָן טְמֵאִין. וּמֵתוּ מִן הַטְּהוֹרִים בֵּין שְׁחִיטָה לִזְרִיקָה. אַחַר מִי אַתְּ מְהַלֵּךְ. אַחַר שְׁחִיטָה [אוֹ] אַחַר זְרִיקָה. אִין תֵּימַר. אַחַר שְׁחִיטָה. אֵינָן עוֹשִׂין בְּטוּמְאָה. אִין תֵּימַר. אַחַר זְרִיקָה. עוֹשִׂים בְּטוּמְאָה. הָיָה הַצִּיבּוּר רוּבָּן טְמֵאִין וּמִיעוּטָן טְהוּרִין. וּמֵתוּ מִן הַטְּמֵאִים בֵּין שְׁחִיטָה לִזְרִיקָה. אַחַר מִי אַתְּ מְהַלֵּךְ. אַחַר שְׁחִיטָה אוּ אַחַר זְרִיקָה. אִין תֵּימַר. אַחַר שְׁחִיטָה. עוֹשִׂין בְּטוּמְאָה. אִין תֵּימַר. אַחַר זְרִיקָה. אֵינָן עוֹשִׂין בְּטוּמְאָה.
מצוטט בעמוד אחד
מאמרים מלוקטים 1
- חלק ב ‹ בס"ד. ש"פ בשלח, י"א שבט ה'תשמ"ח לקו"ש חל"א ע' 77
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.