217
וגוי קדוש. וביום השלישי נאמר להם מצות הגבלה, השמרו לכם12 עלות בהר וגו'. וביום הרביעי נאמר להם מצות פרישה — מהחומר והגשם — היום ומחר13, ולהיות נכונים בימים אלה ליום קבלת התורה, ששה בסיון14 בו ניתנה תורה.
והימים האלה נזכרים ונעשים15 מדי שנה בשנה כחדשים16, ועד — חדשים17 ממש — קבלת התורה בשמחה ובפנימיות.
ויקויים תיכף היעוד תבוא18 לפניך תפלתי הטה אזנך לרינתי.
בכבוד ובברכה, ובברכת החג, מועדים לשמחה
— והכל מודים19 בעצרת דבעינן נמי לכם —
ולקבלת התורה בשמחה ובפנימיות
הערות
- 12. השמרו לכם עלות בהר וגו': יתרו שם, יב.
- 13. היום ומחר, ולהיות נכונים: יתרו שם, ייא.
- 14. ששה בסיון: פטירת דוד (ירושלמי ביצה פ"ד ה"ד. חגיגה פ"ד ה"ג. ועוד) והבעש"ט (לקו"ד ח"א לב, א. שם מב, א).
- 15. והימים האלה נזכרים ונעשים: אסתר ט, כח. וראה רמ"ז בספר תיקון שובבי"ם, הובא ונתבאר בספר לב דוד להחיד"א פכ"ט.
- 16. כחדשים: "כמ"ש (ואתחנן ו, ו) אשר אנכי מצוך היום, כלומר בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים" — שו"ע אדה"ז או"ח סי' סא סעיף ב' (וש"נ); ספרי ופרש"י עה"פ — בנוגע לק"ש.
- 17. חדשים: ובלשון רש"י עה"פ ביום הזה: שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאילו היום נתנו. וראה גם פרש"י עה"פ עקב יא, יג. תבוא כו, טז. וראה סה"מ תרס"ה ע' רלה ואילך. עטר"ת ע' תלח ואילך. תרפ"ה ע' ריא ואילך. ה'ש"ת ע' 116 ואילך. ועוד.
- 18. תבוא. . לרינתי: תהלים פח, ג.
- 19. והכל מודים. . לכם: פסחים סח, ב. וראה שו"ע אדה"ז או"ח סי' תצד סי"ח. ואפילו לפי ההלכה (רמב"ם הל' יו"ט פ"ו הי"ט (ובמ"מ שם). טושו"ע או"ח ר"ס תקכט. שו"ע אדה"ז הל' יו"ט סתקכ"ט ס"י) שבכל הימים טובים צ"ל "חציו לכם" — אעפ"כ יש חילוק בין חג השבועות לשאר הימים טובים — ראה לקו"ש חכ"ג שיחה ב' לחג השבועות (ע' 27 ואילך).
תלמוד ירושלמי ביצה ד׳:ד׳ - הטקסט מספריא
משנה: אֵין פּוֹתְחִין אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֶלִי וְאֵין עוֹשִׂין פֶּיחָמִין וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַפְּתִילָה לִשְׁנָיִם. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חוֹתְכָהּ בָּאוּר לִשְׁתֵּי נֵירוֹת:
הלכה: תַּנִּי. לָפַּסִּים סְתוּמוֹת. עֲשָׂאָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. לֹא יִפְתַּחֵם בְּיוֹם טוֹב. מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַכְשִׁיר כֶּלִי בְּיוֹם טוֹב.
תַּמָּן תַּנִּינָן. עַל לָפַּסִּים אִרוֹנִיּוֹת שֶׁהֵן טְהוֹרוֹת בְּאֹהֶל הַמֵּת וּטְמֵאוֹת בְּמַשָּׂא הַזָּב. רִבִּי לָעְזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק אוֹמֵר. אַף בְּמַשָּׂא הַזָּב טְהוֹרוֹת. מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן. אַתְיָא דִיחִידָאָה דְהָכָא כִּסְתוּמָה דְתַמָּן. וְדִיחִידָיָיא דְתַמָּן כִּסְתוּמָה דְהָכָא.
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. בְּקַעַת סוֹמְכָהּ לַכּוֹתֶל בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תְכַסְכֵּס. תַּנֵּי. אֵין מְכַבִּין אֶת הַבְּקַעַת בִּשְׁבִיל לָחוּס עָלֶיהָ. אִם בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תָעַשֵּׁן אֶת הַבַּיִת וְאֶת הַקְּדֵירָה. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. בְּשֶׁאֵין שָׁם אֲוִיר. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם אֲוִיר מַשְׁלִיכָהּ לָאֲוִיר וְדַייוֹ. אָמַר רִבִּי נָסָא. וְיֵאוּת. כֵּן אֲנָן אָמְרִין. הָדָא קִלוּרִיתָה שָׁרֵי מִישׁוֹף וּמִיכְחוֹל מִינָהּ בְּיוֹמָא טָבָא. אָמַר רִבִּי מָנָא. כָּאן לְשִׁימּוּר וְכָאן לִרְפוּאָה.
שֶׁלֹשָׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בִפְתִילָה לְהַחֲמִיר וּשְׁלֹשָׁה לְהָקֵל. אֵילּוּ שְׁלֹשָׁה שְׁאָמְרוּ לְהַחֲמִיר. אֵין עוֹשִׂין אוֹתָהּ כַּתְּחִילָּה בְיוֹם טוֹב. וְאֵין חוֹתְכִין אוֹתָהּ לִשְׁנַיִם. וְאִין מְסַפְסְפִין אוֹתָהּ בָּאוּר. אֵילּוּ שְׁלֹשָׁה שְׁאָמְרוּ לְהָקֵל. מוֹעֲכִין אוֹתָהּ וְשׁוֹרִין אוֹתָהּ בַּשֶּׁמֶן. וְחוֹלְקִין אוֹתָהּ בָּאוּר לִשְׁתֵּי נֵרוֹת. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. בְּצָרִיךְ לִשְׁנֵיהֶן. תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי דְּבַר דְּלָיָיא. מֵבִיא שְׁתֵּי נֵרוֹת ונוֹתְנָהּ בִּשְׁנֵיהֶן וְחוֹלְקָהּ בָּאוּר לִשְׁנֵי נֵירוֹת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא חִינְנָא בַּר אִידִי בְשֵׁם רַב. מוֹהַטִין אֶת הַפְּתִילָה בְיוֹם טוֹב.
משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב ו׳:י״ט - הטקסט מספריא
אע"פ שאכילה ושתייה במועדות בכלל מצות עשה. לא יהיה אוכל ושותה כל היום כולו. אלא כך היא הדת, בבקר משכימין כל העם לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומתפללין וקורין בתורה בענין היום וחוזרין לבתיהם ואוכלין, והולכין לבתי מדרשות קורין ושונין עד חצי היום, ואחר חצות היום מתפללין תפלת המנחה וחוזרין לבתיהן לאכול ולשתות שאר היום עד הלילה.
שולחן ערוך, אורח חיים תקכ״ט - הטקסט מספריא
מִצְוַת יוֹם טוֹב לְחַלְּקוֹ חֶצְיוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְחֶצְיוֹ לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. וְאַל יְצַמְצֵם בְּהוֹצָאַת יוֹם טוֹב, וְצָרִיךְ לְכַבְּדוֹ וּלְעַנְּגוֹ כְּמוֹ בְּשַׁבָּת. הַגָּה: אָסוּר לֶאֱכֹל מִמִּנְחָה וּלְמַעְלָה בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב, כְּמוֹ בְּשַׁבָּת, שֶׁזֶּהוּ מִכְּלַל הַכָּבוֹד (רַמְבַּ"ם פ"ו); מִיהוּ אִם עֶרֶב יוֹם טוֹב שַׁבָּת, יָכוֹל לְקַיֵּם סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית וְיֹאכַל מְעַט פַּת לִכְבוֹד יוֹם טוֹב. וּמִצְוָה לָלוּשׁ פַּת בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב לִכְבוֹד יוֹם טוֹב (מַהֲרִי"ל הל' יוֹם טוֹב), כְּמוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן רמ"ב. וְחַיָּב לִבְצֹעַ עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת וְלִקְבֹּעַ כָּל סְעֻדָּה עַל הַיַּיִן. וּבִגְדֵי יוֹם טוֹב יִהְיוּ יוֹתֵר טוֹבִים מִשֶּׁל שַׁבָּת. וְלֹא נָהֲגוּ לַעֲשׂוֹת בּוֹ סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית. וּבְיוֹם טוֹב מְאַחֲרִין לָבֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמְמַהֲרִין לָצֵאת, מִשּׁוּם שִׂמְחַת יוֹם טוֹב (גְּמָרָא פ' הַקוֹרֵא עוֹמֵד).
חַיָּב אָדָם לִהְיוֹת שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב בַּמּוֹעֵד, הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְכָל הַנִלְוִים אֵלָיו. כֵּיצַד מְשַׂמְּחָן, הַקְּטַנִּים נוֹתֵן לָהֶם קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים; וְהַנָּשִׁים קוֹנֶה לָהֶם בְּגָדִים וְתַכְשִׁיטִין כְּפִי מָמוֹנוֹ; וְחַיָּב לְהַאֲכִיל לַגֵּר, לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה עִם שְׁאָר עֲנִיִּים. דִּין תַּעֲנִית בְּיוֹם טוֹב, כְּמוֹ בְּשַׁבָּת, וְעַיֵּן לְעֵיל סי' רפ"ח.
אָדָם אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְשָׂמֵחַ בָּרֶגֶל. וְלֹא יִמְשֹׁךְ בְּבָשָׂר וּבְיַיִן וּבִשְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, לְפִי שֶׁאֵין הַשְּׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ שִׂמְחָה אֶלָּא הוֹלֵלוּת וְסִכְלוּת, וְלֹא נִצְטַוֵּינוּ עַל הַהוֹלֵלוּת וְהַסִכְלוּת אֶלָּא עַל שִׂמְחָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדַת הַיּוֹצֵר.
חַיָּבִים בַּיִת דִּין לְהַעֲמִיד שׁוֹטְרִים בָּרְגָלִים, שֶׁיִּהְיוּ מְשׁוֹטְטִים וּמְחַפְּשִׂים בַּגִּנּוֹת וּבַפַּרְדֵּסִים וְעַל הַנְּהָרוֹת שֶׁלֹּא יִתְקַבְּצוּ שָׁם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, וְיָבוֹאוּ לִידֵי עֲבֵרָה; וְכֵן יַזְהִירוּ בְּדָבָר זֶה לְכָל הָעָם, שֶׁלֹּא יִתְעָרְבוּ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים בְּבָתֵּיהֶם בַּשִּׂמְחָה וְלֹא יִמָּשְׁכוּ בַּיַּיִן, שֶׁמָּא יָבוֹאוּ לִידֵי עֲבֵרָה; אֶלָּא יִהְיוּ כֻּלָּם קְדוֹשִׁים.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.