204
והיינו: כשם שבנוגע לאלעזר ויהושע הי' מינוי מיוחד מאת השם (ולא די בזה שאלעזר הוא הכהן גדול ויהושע הוא ראש העדה), שמזה מובן שהם נתמנו כאן כ"בעלים" על ענין נחלת הארץ — כמו"כ הוא בנוגע לנשיאי השבטים, שהי' כאן מינוי מיוחד, ושייך לתפקידם כבעלים וממונים לעניני בני השבט.
[ועפ"ז יומתק לשון הכתוב כאן "ונשיא אחד נשיא אחד ממטה תקחו" (ולא "איש איש למטה" וכיו"ב) — כי פעולת ועשיית הנשיאים כאן אינה מצד היותם נציגי ושלוחי אנשי השבט, אלא כנשיאים — כבעלים וממונים עליהם].
ולכן מבאר רש"י, שפעולת ה"נחלה" כאן ("ינחלו") אינה חלוקת הארץ לשבטים (שענין זה, שהנשיאים זוכים בנחלת שבטם הוא להיותם שלוחי אנשי שבטם), אלא מה ש"כל נשיא ונשיא אפוטרופוס לשבטו ומחלק נחלת השבט למשפחות ולגברים, ובורר34 לכל אחד ואחד חלק הגון" — דזה שכל נשיא הוא אפוטרופוס לשבטו, היינו מה שהוא דואג, בתור נשיא (ממעל ועל) שבטו, לצרכי כל יחיד ויחיד בתור פרט, ושלכן הוא "בורר לכל אחד ואחד (בפני עצמו) חלק הגון"35.
אלא שעפ"ז שוב קשה לשון הכתוב "אשר ינחלו לכם", דמשמעו שהנשיאים הם הנוחלים — והרי זה שהנשיא "בורר לכאו"א חלק הגון" אינו ענין של "נוחל" אלא "מנחיל" (שבורר ומנחיל חלק לכאו"א מאנשי שבטו)?
ולכן ממשיך רש"י "ומה שהם עושין יהי' עשוי כאילו עשאום שלוחים" — שע"י מעשיהם של הנשיאים (לברור לכאו"א חלק הגון) כבר נגמר הענין, והיינו שאין צורך בעוד פעולה להנחיל החלק למקבל החלק, אלא שפעולת הנחלה נגמרה ע"י ברירת ובחירת הנשיא, וכיון שבחירת הנשיא היא היא הגומרת את פעולת הנחלה, הרי הם הנוחלים, ולכן נאמר "אשר ינחלו לכם".
וזהו גם דיוק ל' רש"י "כאילו עשאום שלוחים", שמזה משמע (כנ"ל ס"ב מהרא"ם) שאין להם דין שלוחים, אלא רק שלענין התוצאה יפה כחם כמו שלוחים, ד"מה שהם עושין יהי' עשוי"36 — כי כחו של כל נשיא לברור לכאו"א חלק הגון אינו מפני תפקידו כשלוחם של אנשי שבטו, אלא מפני מינויו מאת הקב"ה בתור נשיא השבט37.
הערות
- 34. ע"ד ההלכה י"א שגם החלוקה למשפחות וליחידים היתה ע"פ גורל (ראב"ד בשטמ"ק ב"ב קכא, ב. רמב"ן עה"ת פינחס כו, נה), וי"א שהי' גם ע"י (הגורל ו)או"ת (ראה תוד"ה יתומים קידושין מב, א. תוד"ה אמר רבי אסי בכורות נב, ב. ועוד. וראה בפרטיות אנציקלופדי' תלמודית שם). אבל לכאורה אין כן דעת רש"י בפשש"מ, וכדמוכח מפרש"י זה עצמו. וכ"כ ברא"ם כאן (הובא לעיל ס"ג).
- 35. ראה באר מים חיים (לאחי המהר"ל) על פרש"י כאן.
- 36. ברבינו בחיי כאן העתיק מלשון רש"י "יהא עשוי כאילו עשאוהו שלוחיהם".
- 37. ואולי יש לומר, דמש"נ בפסוק שלאח"ז "ונשיא אחד נשיא אחד ממטה תקחו לנחול את הארץ", הכוונה לענין השני בנשיאי השבטים, זה שהם שלוחי אנשי שבטם , וכדיוק ל' הכתוב "תקחו לנחול את הארץ", היינו שבנ"י "לוקחים" את הנשיאים לנחול את הארץ. וזהו דיוק ל' רש"י שם "לנחול את הארץ — שיהא נוחל וחולק אותה במקומכם", דכיון שזהו מה שהנשיאים עושים בתור שלוחם של אנשי שבטם , הרי מובן, שאין זה רק מה שהנשיאים עושים בשביל ישראל, היינו שהפעולה היא פעולת הנשיאים אלא שעושים זה בשביל ישראל, אלא שנוחלים אותה "במקומכם", שהפעולה והמעשה עצמה הוא דבר שצריך להעשות ע"י ישראל, והנשיאים עושים זה במקומם.
- . ואין זו סתירה להמבואר לעיל בפנים שלכן נאמר "ונשיא אחד נשיא אחד" שפעולת הנשיאים כאן אינה מצד היותם כנציגים שלהם — כי בפסוק זה שני פרטים (וענינים): א) בשייכות לפסוק שלפנ"ז ("אשר ינחלו לכם"), וכללות הפרשה שבו מפורש "אלה שמות האנשים" שהי' בזה מינוי מיוחד, ב) ענין (נוסף) שבפסוק זה בפ"ע, "תקחו לנחול את הארץ", שהי' בזה גם גדר דשליחות. ועצ"ע.
- . אלא שלפ"ז צע"ק מה שרש"י לא העתיק גם תיבת "תקחו". וראה לעיל הערות 9, 10.
רש"י על במדבר כ״ו:נ״ה - הטקסט מספריא
לשמות מטות אבתם. אֵלּוּ יוֹצְאֵי מִצְרַיִם; שִׁנָּה הַכָּתוּב נַחֲלָה זוֹ מִכָּל הַנְּחָלוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁכָּל הַנְּחָלוֹת הַחַיִּים יוֹרְשִׁים אֶת הַמֵּתִים וְכָאן מֵתִים יוֹרְשִׁים אֶת הַחַיִּים, כֵּיצַד? שְׁנֵי אַחִים מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם שֶׁהָיוּ לָהֶם בָּנִים בְּבָאֵי הָאָרֶץ, לָזֶה אֶחָד וְלָזֶה שְׁלֹשָׁה, הָאֶחָד נָטַל חֵלֶק אֶחָד וְהַשְּׁלֹשָׁה נָטְלוּ שְׁלֹשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ, חָזְרָה נַחֲלָתָן אֵצֶל אֲבִי אֲבִיהֶן וְחָלְקוּ הַכֹּל בְּשָׁוֶה, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר לשמות מטות אבתם ינחלו — שֶׁאַחַר שֶׁנָּטְלוּ הַבָּנִים, חִלְּקוּהָ לְפִי הָאָבוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, וְאִלּוּ מִתְּחִלָּה חִלְּקוּהָ לְמִנְיַן יוֹצְאֵי מִצְרַיִם לֹא הָיוּ נוֹטְלִין אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה אֶלָּא שְׁנֵי חֲלָקִים, עַכְשָׁו נָטְלוּ אַרְבָּעָה חֲלָקִים (ספרי; בבא בתרא קי"ז):
אך בגורל. יָצְאוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה" (שופטים א'), וְאוֹמֵר (יהושע י"ט) "עַל פִּי ה' נָתְנוּ לוֹ אֶת הָעִיר אֲשֶׁר שָׁאָל" (ספרי):
מטות אבתם. יָצְאוּ גֵרִים וַעֲבָדִים:
לשמות מטה אבתם ACCORDING TO THE NAMES OF THE TRIBES OF THEIR FATHERS [THEY SHALL INHERIT] — These (the fathers referred to) were they who came out of Egypt. — Scripture treated this inheritance differently to all other inheritances mentioned in the Torah, for in the case of all other inheritances the living become heirs to the dead, whilst here the dead become heirs to the living. How is this so? Two brothers who were of those who came out of Egypt who had sons at least twenty years old amongst those who came into the Land, one son to this and three to that, the one son took one portion, and the three took three portions, for it is said, (v. 53) “To these (enumerated in the census taken immediately before they entered Palestine) shall the land be divided”. Their inheritance (that of these four) returns to (is regarded as having belonged to) their fathers’ father, and they (the two brothers who have four sons between them), divide equally. This is what is stated, “according to the names of the tribes of their fathers they shall inherit” — that after the sons have received they divide it according to the fathers who came out of Egypt. If, however, they had straightway divided it according to the number of those who came out of Egypt these four would have taken only two portions, whilst now they take four portions (Bava Batra 117a; Sifrei Bamidbar 132:1).
אך בגורל — Joshua and Caleb are excepted from this method of division (since אך is a limiting term) and so indeed it states, (Judges 1:20) “And they gave Hebron to Caleb as Moses had said” (cf. Rashi on Numbers XlV. 24), and it further states, (Joshua 19:50) “According to the command of the Lord they gave him (Joshua) the city which he had asked” (Sifrei Bamidbar 132:3).
מטות אבתם THE TRIBES OF THEIR FATHERS — Consequently proselytes and slaves were excepted (Sifrei Bamidbar 132:4).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לז הוספות - מכתבים בהר מאותו ספר בכורות נב:
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשל"א בכורות נב, ב
- אגרות קודש כרך כז י'רעט קידושין מב, ב
- אגרות קודש כרך כח י'תרצט קידושין מב, ב
- לקוטי שיחות כרך לג קרח שיחה ב מאותו ספר קידושין מב, א
- לקוטי שיחות כרך כו בא שיחה ב מאותו ספר קידושין מב, א
- לקוטי שיחות כרך כז קדושים שיחה ב מאותו ספר קידושין מב, ב
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בשלח, יו"ד שבט ה'תשי"ד קידושין מב, ב
- תורת מנחם שיחת מוצאי יום א' דחוה"מ סוכות שמחת בית השואבה ה'תשי"ב קידושין מב, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות אונאה וגניבת דעת דיני אונאה וגניבת דעת ב קידושין מב, ב
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן מה קדושין דף מ"ב,
- תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשכ"ח קידושין מב, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ צו, שבת הגדול, ח' ניסן, ה'תשל"א קידושין מב, ב
- תורת מנחם שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשל"א קידושין מב, ב
- תורת מנחם שיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשל"ב קידושין מב, ב
- תורת מנחם שיחת אור ליום ועש"ק, אדר"ח אייר, ה'תשל"ב קידושין מב, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' ראה, כ"ף מנחם-אב, ה'תשל"ב קידושין מב, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ במדבר, ב' סיון, ה'תשל"ג קידושין מב, ב
- תורת מנחם שיחת ליל ערב חג השבועות, ה'תשל"ג קידושין מב, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ג קידושין מב, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בלק, י"ד תמוז, ה'תשל"ג קידושין מב, ב

