87
אלא שמצד גודל מעלתם ודרגתם בעבודת ה'
ועוד (וי"ל שזהו עיקר) השתדלותם להשפיע על בנ"י בזה
— ה"ז חטא גדול וחמור.
ג. ויתר על כן יש לומר, דזה ששורש הנהגת המרגלים הוא דבר שבקדושה, נרמז ונלמד גם מזה שאנשי דור המדבר נשארו במדבר ארבעים29 שנה, ולא חיו חיי צער וטרדות, אלא אדרבה, חיי מנוחה, שכל מ' שנה הי' להם המן למזון, ומים מבארה של מרים וכו', וענני הכבוד הגינו בעדם וכו' (כנ"ל).
דלכאורה: הרי זה היתה טענתם ורצונם של (המרגלים ו)דור המדבר להשאר במדבר ולא להכנס לא"י — ואיך מתאים שנתמלא מבוקשם ונשארו במדבר במנוחה וענן ה' עליהם יומם ולילה כו'?
[ועוד זאת: ע"פ הידוע30 שעונשי התורה ענינם לתקן פגמו של החטא, ועד שיהי' המצב — הפך מענין החטא — יפלא ביותר, שבנדו"ד לא שללו רצונם ולא תיקנו ושללו חטאם (כניסה לארץ) אלא היתה ההנהגה אתם כפי שרצו, שנשאר כל הדור ההוא — כל שנותיו במדבר! וגם את"ל שמצד חטאם לא היו ראויים להכנס לא"י (דמכיון שמאסו בא"י לכן לא זכו להכנס אלי') — מ"מ מהי ההסברה שהעונש יהי' להשאר במדבר בחיי מנוחה כו' בתוך ענני הכבוד, ומשה ואהרן בראשם וכו'?]
וע"פ הביאור הנ"ל (בפנימיות התורה) י"ל הטעם בדבר, כי המעלה הרוחנית שבמדבר (שהיא כוונתם, ולש"ש31) אינה טעות (אלא שבא עי"ז ונסתעף מזה למעשה דבר טעות),
כלומר, הישיבה במדבר בתוך ענני הכבוד וכו' כשלעצמה יש בה קדושה, אלא שהם חשבו שזוהי התכלית הסופית, אף שמעלה זו היא (צ"ל) הכנה לכניסה לא"י, כי כדי להגיע לשלב הנעלה של כניסה לא"י, מוכרחת ההכנה וההכשרה שעל ידי שהייתם במדבר מ' שנה.
ד. וילה"ק בירור בדברי הרמב"ם בהל' תשובה, שעל פיו אפשר להסביר ביאור זה (שבפנימיות התורה) — בסגנון ההלכה:
בפ"י מהל' תשובה כ' הרמב"ם31: אל יאמר אדם הריני עושה מצות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי העוה"ב ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה או כדי שלא אכרת מחיי העוה"ב אין ראוי לעבוד את ה' על הדרך הזה שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים ואין עובדים ה' על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים שמחנכין אותן לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה.
ובפרק שלפנ"ז32 כתב "ומפני זה נת
הערות
רש"י על במדבר י״ד:ל״ג - הטקסט מספריא
ארבעים שנה. לֹא מֵת אֶחָד מֵהֶם פָּחוּת מִבֶּן שִׁשִּׁים, לְכָךְ נִגְזַר אַרְבָּעִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ אוֹתָם שֶׁל בְּנֵי עֶשְׂרִים מַגִּיעִין לִכְלַל שִׁשִּׁים; שָׁנָה רִאשׁוֹנָה הָיְתָה בִכְלָל, וְאַעַ"פִּ שֶׁקָּדְמָה לְשִׁלּוּחַ הַמְרַגְּלִים, לְפִי שֶׁמִּשֶּׁעָשׂוּ אֶת הָעֶגֶל עָלְתָה גְזֵרָה זוֹ בְמַחֲשָׁבָה, אֶלָּא שֶׁהִמְתִּין לָהֶם עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתָם, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר "וּבְיוֹם פָּקְדִי" — בַּמְרַגְּלִים — "וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם" (שמות ל"ב); וְאַף כָּאן נֶאֱמַר "תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם" — שְׁתֵּי עֲוֹנוֹת, שֶׁל עֵגֶל וְשֶׁל תְּלוּנָה, וְחָשַׁב לָהֶם בְּמִנְיַן חַיֵּיהֶם מִקְצָת שָׁנָה כְּכֻלָּהּ, וּכְשֶׁנִּכְנְסוּ לִשְׁנַת שִׁשִּׁים מֵתוּ אוֹתָם שֶׁל בְּנֵי עֶשְׂרִים:
ונשאו את זנותיכם. כְּתַרְגּוּמוֹ "וִיקַבְּלוּן יָת חוֹבֵיכוֹן":
ארבעים שנה [AND YOUR CHILDREN SHALL WANDER IN THE DESERT] FORTY YEARS — None of them was to die younger than 60 years old (Bava Batra 121b). For this reason a period of forty years was decreed for their wanderings in order that those who were at that time 20 years old (and only those from twenty years old and upwards came under this decree; cf. v. 29) should reach the age of sixty (the average age of man; cf. Moed Katan 28a and Tosefta Yoma 4:10. s. v. ומיתה). The first year that they were in the wilderness was included in the forty although it preceded the sending forth of the spies (which took place in the second year), because from the moment they made the Golden Calf this decree entered the mind of God, but He waited for them (postponed their punishment) until their measure of sin should be full. This is the meaning of what is stated, (Exodus 32:34) “And in the day when I shall visit — viz., at the incident of the spies — I shall visit their sin (that of the Golden Calf) upon them”. And, here, indeed, it states, (v. 34) “ye shall bear your iniquities” (in the plural) suggesting two sins; that of the Calf and that of the murmuring. — In the calculation it (Scripture) regards in the years of their lives a part of the year (of the sixtieth year) as the whole of it, and as soon as they entered their sixtieth year those who were now twenty years old died (Tanchuma 4:4:13).
ונשאו את זנותיכם AND SHALL BEAR YOUR WHOREDOMS — Understand this as the Targum does: and they shall bear your guilt (cf. Targum on ונשא את עונה, Numbers 30:16, and Rashi on that verse).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.