309

כמבואר באחרונים, אבל לאות חיבה נעשה נס להדליק בשמונה ימים, והיתה כל ההדלקה בשמן טהור.

וש"מ כמה דברים, וא' מהם הוא אשר זוהי הוראה, שכשיש מלחמה מבפנים ומבחוץ וכמו שהי' בזמן החשמונאים, שנלחמו נגד היונים ונגד המתיונים, א"א הי' בלא המאור שבתורה אילנא דחייא שאין שם אחיזה ולית תמן טומאה משא"כ באילנא דטו"ר.

וי"ל בדרך אפשר, שזהו ג"כ הבאור שדוקא במצות נר חנוכה יש הענין דמהדרים ומהדרים מן המהדרים, כי בשעת מלחמה ותחבולות ערמה א"א להכנס בשקו"ט דשכל ולהסתפק בעבודה שע"פ טו"ד, וכל הענינים צריכים להיות בהידור, וגם זה אינו מספיק וצ"ל מהדרים מן המהדרים, ואפשר לומר שזהו נגלה דתורה ורזין דאורייתא ורזין דרזין, מים, יין, ושמן שצף ע"ג יין, ויעויין באמרי בינה בענין המחלוקת שמן שצף ע"ג יין אי הווי חיבור (ש' הק"ש פנ"ד ואילך. ועייג"כ לקו"ת שה"ש ג, ג).

(ממכתב כ"ו כסלו, תשי"ב)

... ולסיים מענינא דחנוכה:

היונים דגלו בשם השכל, וכנודע בדה"י, ועי"ז רצו להשכיחם תורתך — שהתורה היא שלך, כי אלמלי לא ניתנה תורה למדנו צניעות וכו' (עירובין ק, ב) — ולהעבירם מחוקי רצונך — חקים דוקא, וזהו ג"כ שטמאו דוקא כל השמנים, כי הטומאות מגזה"כ הן ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו (רמב"ם סוף הל' מקואות).

ומה שהי' ביכלתם לטמא כל השמנים (שכל דקדושה, שכל של בנ"י) הוא משום כי בהנהגה ע"פ השכל בפני עצמו אפילו שכל דנפש האלקית, יש מקום לטעות (ובמילא גם לחטא אח"כ) ולא עוד אלא שיכול להטעותו שמקיים הוא עי"ז מה שנצטווה, ומקיים גם חקים וגזירות שאינם בשכל, — וכידוע שזה הי' חטא שאול אשר חמל על כל הטוב למען זבוח לה"א, ואמר הקימותי את דבר ה' (ש"א, טו).

וזהו שנצטווינו לדון דין אמת לאמתו ומדייק בתוס' (מגילה טו, ב) אע"פ שהעדים מעידין, ויל"פ הדיוק ע"פ הנ"ל, דאע"פ דעדות גזירת מלך הוא (ב"ב קנט, א) ולכאורה אין מקום לחשוד, ובפרט אם נאמר שעדות הוא דין ולא בירור. א"כ הרי אינו נוגע לו הדבר שהרי התורה גוזרת, בכ"ז צריך לחקור, כיון שיד שכלו ג"כ באמצע, וי"ל שזהו שייכות הענינים במגלה (שם) להיות עטרה (מקיף שלמעלה מהשגה, ויעוין הל' תשובה פ"ח ה"ב דיוק הל') למי שמשים כו' הדן את יצרו, הדן דין אמת לאמתו המתגבר על יצרו ואח"כ — שנושאין ונותנין במלחמתה של תורה — ולכן גם המלחמה עם