231

אפילו בארץ מיוחדת, ולא היו מעורבים עם המצרים¹⁹].

ולכן מובן בפשטות שאין מקום לירא מהנהגת המצרים, מאחר שלא יגורו עמם יחדיו כי אם בארץ שלהם, ארץ גושן.

אבל דוחק גדול לומר שזה מכריח להוציא את הכתוב מידי פשוטו (ולפרש דמש"נ "אל תירא מרדה מצרימה" אין הכוונה לדאגה על הירידה למצרים כ"א שהי' מיצר על היציאה מא"י לחו"ל),

כי הגם שאין לדמות מצבם של יעקב ובניו — שבעים נפש ויותר — במצרים למצבם של אברהם ושרה בירידתן למצרים (עד שהוצרך פרעה לשלחם משם), מאחר שיעקב ובניו ישבו בארץ גושן — מכל מקום, מובן בפשטות, שהירידה לארץ מצרים, שאנשי' מפורסמים בהנהגתם הגרועה ביותר היפך בתכלית מיראת שמים²⁰ [הן בג"ע, שטופי זמה כנ"ל, והן בע"ז "בעירא. . דחלין לי'"²¹ ועוד], יש בה לעורר דאגתו ויראתו של יעקב.

ואעפ"כ מוציא רש"י את הכתוב מפשוטו, ומפרש שיעקב הי' מיצר על היציאה מא"י לחו"ל!

ד. כמה ממפרשי המקרא²² ביארו ש"הי'²³ יעקב מתיירא ואומר עכשיו שאני יורד למצרים קרבו הימים שנאמר לזקני גזירת שעבוד ועינוי על זרעי בארץ לא להם", וכמ"ש בתיב"ע²⁴ "לא תדחל מלמיחות למצרים על עיסק שעבודא די פסקית עם אברהם". והיינו שהיראה היתה על התחלת קיום גזירת "ועבדום וענו אותם"²⁵ בישראל.

ולכאורה, גם פירוש זה מתאים יותר לדרך הפשט — מפירושו של רש"י, כי לפי פירש"י חששו של יעקב הי' רק ענין פרטי, הנוגע לו בלבד (על שנזקק לצאת לחו"ל); משא"כ לפי פירוש זה הי' כאן חשש כללי, בשייכות לעם ישראל (זרע יעקב) בכללותו.

[וגם המשך הכתוב "כי לגוי גדול אשימך שם" מתיישב יותר לפי פירוש זה, כמ"ש החזקוני "אמר לו הקב"ה אל תירא מרדה מצרימה אם לאביך הזהרתי באתי לך להבטיחך אם קרבו ימי שעבוד ועינוי גם קרבה הברכה שברכתי את זקנך ואעשך לגוי גדול²⁶ היינו כי לגוי גדול אשימך שם", כלומר: ההבטחה "לגוי גדול אשימך שם" יש לה קשר ושייכות לקיום ברית בין הבתרים].

מדוע א"כ לא פרש"י שיעקב ירא מקיום גזירת בין הבתרים? והרי לפי פרש"י לעיל עה"פ²⁷ "ותחי רוח יעקב" — "שרתה עליו שכינה שפירשה ממנו", מסתבר לומר, שיעקב ידע שהירידה ל