184

שיחה ב

א. בסיפור לידת פרץ וזרח (בניהם של יהודה ותמר) נאמר בפרשתנו¹: ויהי בלדתה ויתן יד (הוציא האחד ידו לחוץ²) ותקח המילדת ותקשור על ידו שני לאמר זה יצא ראשונה, ויהי כמשיב ידו (לאחר שקשרה על ידו השני החזירה²) והנה יצא אחיו גו' ויקרא שמו פרץ, ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני ויקרא שמו זרח.

על התיבות³ "אשר על ידו השני" פרש"י: ארבע ידות כתובות כאן כנגד ארבע חרמים שמעל עכן שיצא ממנו. ויש אומרים כנגד ד' דברים שלקח אדרת⁴ שנער ושתי⁵ חתיכות כסף של מאתים שקלים ולשון זהב.

ולכאו' יש לתמוה, איך מתאים פירוש זה עם הכלל שכלל רש"י כמ"פ⁶, שבפירושו על התורה לא בא אלא לפשוטו של מקרא — שהרי פירוש זה בפסוק, שד' הפעמים שנא' כאן "יד" הם כנגד "ד' חרמים שמעל עכן" (או "ד' דברים שלקח"), לכאורה אינו אלא רמז בעלמא שאין לו שייכות לפירושן הפשוט של תיבות אלו.

ודוחק גדול לומר שבלימוד ע"ד הפשט (פרש"י) מתורץ עי"ז הכפלת תיבת "יד" ד' פעמים, שהוא יתור לשון בכתוב — כי הו"ל להוסיף "רבותינו דרשו" וכיו"ב, כדרכו בכ"מ שמביא "אגדה⁷ המיישבת דברי המקרא",

ועוד, ע"ד הפשט אין בהכפלת תיבת "יד" ד' פעמים יתור בכתוב — כי פעם הא' והג' ("ויתן יד", "ויהי כמשיב ידו") מוכרחות הן בפשטות להמשך הסיפור; היתור בפעם הב' "ותקשור על ידו" הוא רק שבמקום שתי התיבות "על ידו" הי' אפשר לכתוב רק תיבת "עלי'" — "ריווח" של תיבה אחת! ואין זה יתור הדורש ביאור, כי (ע"פ פשוטו של מקרא) כדאית הוספת תיבה אחת ליתר ביאור.

אמנם בנוגע לפעם הד' ("ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני") לכאורה יש מקום לומר, שלא רק תיבת "ידו" מיותרת, אלא שכל ד' התיבות "אשר על ידו השני" מיותרות⁸, שהרי ברור מהמשך הכתובים ש"אחיו" (שיצא באחרונה) הוא זה "אשר על ידו השני", ואין צורך בסימן זה; ועפ"ז יש לתרץ לכאורה שיתור זה מלמדנו על שאר ה"ידות"⁹, שיש רמז בכך ש"ארבע ידות כתובות כאן" — "כנגד ד' חרמים. . ד' דברים".

אבל כד דייקת שפיר, גם בפעם הד' אין כאן יתור (ע"ד הפשט, הדורש ביאור) — כי: