63
להדבק באומה זו", משמעה, שצריכים להיות אצלו כל שלשת הסימנים26.
אבל י"ל שאין הדברים מוכרחים, כי:
א) הגירסא בעין יעקב היא "(כל שיש בו. . ראוי כו') אין בו שלשה סימנים הללו אין ראוי להדבק בו"27 — שבזה יש לפרש (כהירושלמי) שרק אם אין בו כל שלשת הסימנים אין ראוי להדבק בו, ואין לאפושי פלוגתא בין הבבלי והירושלמי, כידוע הכלל בזה28.
ב) ברמב"ם29 כ' ש"סימני ישראל האומה הקדושה ביישנין רחמנים וגומלי חסדים ובגבעונים הוא אומר30 והגבעונים לא מבני ישראל המה לפי שהעיזו פניהם. . ולא רחמו על בני שאול ולא גמלו לישראל חסד כו'", הרי שהרמב"ם מדייק (כהירושלמי) שלא הי' אצל הגבעונים "אחד מהן", שמזה משמע, שאין מרחקין אא"כ חסרות כל ג' מדות הללו
[וכלשון הרמב"ם שם29 — לפי כתבייד מדוייקים31: "כל מי שיש בו עזות פנים ואכזריות (לא "או אכזריות", כבספרי הרמב"ם הנפוצים) ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד חוששין לו ביותר שמא גבעוני הוא" (וכ"ה גירסת הטור ושו"ע32) — כי אין חוששין לו רק אם אין אצלו אף א' מג' המדות33],
וא"כ, את"ל שזוהי פלוגתת הבבלי והירושלמי — למה הכריע הרמב"ם כהירושלמי נגד הבבלי (ובפרט שנקט לשון הבבלי "סימני ישראל")?
ולכן מסתבר לומר, שגם הבבלי ס"ל שהטעם שריחק דוד את הגבעונים הוא מפני ש"אין בהן (אף) אחד מהן". ועפ"ז צע"ק, מדוע לא מצינו בבבלי הדגשה זו בפירוש כ"א רק בירושלמי?
גם יש לדייק בלשון הרמב"ם הנ"ל — "שסימני ישראל. . ביישנין רחמנים כו'" — ששינה מסדר המדות שבש"ס (הן בבלי והן ירושלמי)23, והקדים "ביישנין" ל"רחמנים"34. ואף שמצינו גירסא כזו במקום א' במדרש35 — צ"ע, אמאי לא נקט הרמב"ם הגירסא הרווחת בש"ס (ומדרשים)?
ג. ויש לומר הביאור בכל זה:
נקודת החילוק בין הבבלי והירושלמי היא: בבבלי מדייק "שלשה סימנים יש
הערות
- 26. ראה גם אפי זוטרי לשו"ע אה"ע שם, ומדייק כן מפרש"י יבמות שם "והני גבעונים כיון דלא מרחמי", ותו לא (אבל ראה לקמן ס"ו והערה 48). ועוד. ע"ש.
- 27. וכן הועתק בב"ש שם.
- 28. יד מלאכי כללי שני התלמודים אות יו"ד.
- 29. הל' איסורי ביאה פי"ט הי"ז.
- 30. ש"ב כא, ב.
- 31. ראה רמב"ם מהדורת פרענקל שם (ולהעיר מרמב"ם הל' איסו"ב פי"ב הכ"ד: שראה עזות ואכזריות. ובסוף הל' עבדים: ואין האכזריות והעזות מצוי' כו'). וראה השקו"ט באפי זוטרי שם גם לפי הגירסא הנפוצה ברמב"ם "או אכזריות". ואכ"מ.
- 32. אה"ע סי' ב ס"ב.
- 33. ורק איש שהוא "עז פנים ביותר" חוששין לו (רמב"ם הל' איסו"ב פי"ט שם. וכן בטושו"ע שם). וצע"ק ברמב"ם הל' מת"ע שם ה"ב "וכל מי שהוא אכזרי ואינו מרחם יש לחשוש ליחסו", ולא הזכיר השאר (וראה לקמן הערה 48).
- 23. וכן במדרשים שצויינו בהערה 19.
- 34. וכ"ה ברמב"ם בפיהמ"ש שלו אבות פ"ה מ"כ (אלא שי"ל דשם הקדים ביישנים לפי שקאי על מאמר המשנה שם "עז פנים לגיהנם").
- 35. דב"ר שם. ולהעיר שכ"ה סדרם גם בב"ש אה"ע שם. — באלשיך ר"פ עקב "שהזכירן על סדר המקראות שהביא מהם ראי'" [כהגירסא שהראי' על גמ"ח היא מהכתוב דר"פ עקב]. וצ"ע שהרי "ונתן לך רחמים" נאמר בפ' ראה והו"ל להקדים גמ"ח לרחמים. ובכל אופן מובן שאא"פ לתרץ כן ברמב"ם, ובפרט שלא הביא הראיות מהכתובים.
משנה תורה, הלכות איסורי ביאה י״ט:י״ז - הטקסט מספריא
כל משפחות בחזקת כשרות ומותר לישא מהן לכתחלה ואע"פ כן אם ראית שתי משפחות שמתגרות זו בזו תמיד או ראית משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם הכל ועז פנים ביותר חוששין להן וראוי להתרחק מהן שאלו סימני פסלות הם וכן הפוסל את אחרים תמיד כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים ואומר עליהן שהן ממזרים חוששין לו שמא ממזר הוא ואם אמר להן שהם עבדים חוששין לו שמא עבד הוא שכל הפוסל במומו פוסל וכן כל מי שיש בו עזות פנים או אכזריות ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד חוששין לו ביותר שמא גבעוני הוא שסימני ישראל האומה הקדושה ביישנין רחמנים וגומלי חסדים ובגבעונים הוא אומר והגבעונים לא מבני ישראל המה לפי שהעיזו פניהם ולא נתפייסו ולא רחמו על בני שאול ולא גמלו לישראל חסד למחול לבני מלכם והם עשו עמהם חסד והחיום בתחלה.
משנה תורה, הלכות איסורי ביאה י״ב:כ״ד - הטקסט מספריא
ולמה גזר עליהם הוא ובית דינו לפי שראה עזות ואכזריות שהיתה בהם בעת שבקשו שבעת בני שאול בחיר ה' לתלותם והרגום ולא רחמו עליהם.
משנה תורה, הלכות איסורי ביאה י״ט - הטקסט מספריא
אי זו היא חללה זו שנולדה מאיסור כהונה וכן אחת מן הנשים האסורות לכהונה שנבעלה לכהן נתחללה אבל הכהן עצמו שעבר העבירה לא נתחלל.
ובין שנבעלה באונס או בשגגה [בין כדרכה בין שלא כדרכה] משהערה בה נתחללה והוא שיהיה כהן בן תשע שנים ויום אחד ומעלה ותהיה זו האסורה לו בת שלש שנים ויום אחד ומעלה.
כיצד כהן בן תשע שנים ויום אחד שבא על הגרושה או על הזונה וכהן גדול שבא עליהן או על האלמנה או שנשא בעולה ובא עליה הרי אלו נתחללו לעולם ואם הוליד ממנה בן בין זה שחללה בין כהן אחר הולד חלל אבל כהן שקידש אשה מאיסורי כהונה ונתאלמנה או נתגרשה מן האירוסין לא נתחללה ואם נשאת אף על פי שלא נבעלה נתחללה שכל נשואה בחזקת בעולה היא אף ע"פ שנמצאת בתולה.
כהן גדול שנשא בוגרת או מוכת עץ לא חיללה וכן אם בעל בעולה בלא נישואין לא חיללה.
כהן הבא על ערוה מן העריות חוץ מנדה או על אחת מחייבי לאוין השוין בכל עשה אותה זונה כמו שביארנו חזר ובא עליה ביאה שנייה בין הוא בין כהן אחר נעשית חללה וזרעו ממנה חללים לפיכך כהן שבא על זקוקה ליבם ונתעברה מביאה ראשונה הולד כשר לפי שאינה מאיסורי כהונה ונעשית זונה חזר ובא עליה ביאה שנייה נתעברה וילדה היא חללה וולדה חלל לפי שהוא מאיסורי כהונה.
וכן כהן הבא על הגיורת והמשוחררת חללה וזרעו ממנה חללים כהן הבא על הנדה הולד כשר ואינו חלל שאין איסור הנדה מיוחד בכהנים אלא שוה בכל.
כהן שנשא גרושה מעוברת בין ממנו בין מאחר וילדה כשהיא חללה הולד כשר שהרי לא בא מטיפת עבירה.
כבר ביארנו שהחלוצה אסורה לכהן מדבריהם לפיכך כהן שבא על החלוצה הרי זו חללה וזרעה מכהן חללים והכל מדבריהן אבל כהן שבא על אחת מהשניות היא כשירה וזרעו ממנה כשרים שאיסור השניות איסור השוה בכל הוא ואינו מיוחד בכהנים.
כהן שבא על ספק זונה כגון ספק גיורת או משוחררת או שבא על ספק גרושה וכן כהן גדול שבא על ספק אלמנה הרי זו ספק חללה וולדה ספק חלל.
נמצאו החללים שלשה חלל מן התורה וחלל מדבריהם וספק חלל וכל ספק חלל נותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראל אינו אוכל בתרומה ולא מטמא למתים ונושא אשה הראויה לכהן ואם אכל או נטמא או נשא גרושה מכין אותו מכת מרדות והוא הדין בחלל של דבריהם אבל חלל של תורה הודאי הרי הוא כזר ונושא גרושה ומטמא למתים שנאמר אמור אל הכהנים בני אהרן אע"פ שהם בני אהרן עד שיהיו בכיהונם.
כהן זכר שהוא אסור לישא זונה וחללה אסור בגיורת ומשוחררת שהיא כזונה כמו שביארנו אבל הכהנת מותרת להנשא לחלל ולגר ולמשוחרר שלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין שנאמר בני אהרן ולא בנות אהרן נמצא הגר מותר לישא ממזרת ולישא כהנת.
גרים ומשוחררים שנשאו אלו מאלו והולידו בת אפילו לאחר כמה דורות הואיל ולא נתערב בהן זרע ישראל הרי אותה הבת אסורה לכהן ואם נשאת לא תצא הואיל והורתה ולידתה בקדושה אבל גר או משוחרר שנשא בת ישראל או ישראל שנשא גיורת או משוחררת בתו כשרה לכהונה לכתחלה.
גר עמוני שנשא בת ישראל וכן מצרי שני שנשא בת ישראל אף על פי שביאתם בעבירה והרי נשותיהן זונות כמו שביארנו בנותיהם כשרות לכהונה לכתחלה.
חלל שנשא כשרה זרעו ממנה חללים וכן בן בן בנו ואפילו אחר אלף דור שבן החלל הזכר הוא חלל לעולם ואם היתה בת אסורה היא לכהונה שהרי היא חללה אבל ישראל שנשא חללה הולד כשר לפיכך אם היתה בת הרי זו תנשא לכהונה לכתחלה.
כהנים ולוים וישראלים מותרין לבוא זה בזה והולד הולך אחר הזכר (לויים וישראלים וחללים מותרים לבוא זה בזה והולד הולך אחר הזכר) שנאמר ויתילדו על משפחותם לבית אבותם בית אביו היא משפחתו ואין בית אמו משפחתו.
לויים וישראלים וחללים גרים ועבדים משוחררים מותרים לבוא זה בזה והגר והמשוחרר שנשא לויה או ישראלית או חללה הרי הבן ישראלי וישראלי או לוי או חלל שנשאו גיורת או משוחררת הולד הולך אחר הזכר.
כל משפחות בחזקת כשרות ומותר לישא מהן לכתחלה ואע"פ כן אם ראית שתי משפחות שמתגרות זו בזו תמיד או ראית משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם הכל ועז פנים ביותר חוששין להן וראוי להתרחק מהן שאלו סימני פסלות הם וכן הפוסל את אחרים תמיד כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים ואומר עליהן שהן ממזרים חוששין לו שמא ממזר הוא ואם אמר להן שהם עבדים חוששין לו שמא עבד הוא שכל הפוסל במומו פוסל וכן כל מי שיש בו עזות פנים או אכזריות ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד חוששין לו ביותר שמא גבעוני הוא שסימני ישראל האומה הקדושה ביישנין רחמנים וגומלי חסדים ובגבעונים הוא אומר והגבעונים לא מבני ישראל המה לפי שהעיזו פניהם ולא נתפייסו ולא רחמו על בני שאול ולא גמלו לישראל חסד למחול לבני מלכם והם עשו עמהם חסד והחיום בתחלה.
משפחה שקרא עליה ערער והוא שיעידו שנים שנתערב בהן ממזר או חלל או שיש בהן עבדות ה"ז ספק ואם משפחת כהנים היא לא ישא ממנה אשה עד שיבדוק עליה ארבע אמהות שהן שמנה:אמה ואם אמה ואם אבי אמה ואם אם אבי אמה וכן הוא בודק על אם אביה ואם אם אביה ואם אבי אביה ואם אם אבי אביה.
ואם היתה משפחה זו שקרא עליה ערער לוים או ישראלים מוסיף לבדוק להם זוג אחד ונמצא בודק עשר אמהות שהעירוב בלוים וישראלים יתר מן הכהנים.
ולמה בודק בנשים בלבד מפני שהאנשים כל עת שיריבו זה עם זה יחרף את חבירו בפסול שיש בייחוסו ואילו היה שם פסול היה נשמע אבל הנשים אין מחרפות ביוחסין.
ולמה יבדוק האיש כשירצה לישא ממשפחה זו שהורעה חזקתה ולא תבדוק אשה שתנשא להן מפני שלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין.
כל שקורין לו ממזר ושותק או נתין ושותק או חלל ושותק או עבד ושותק חוששין לו ולמשפחתו ואין נושאין מהן אא"כ בודקין כמו שביארנו.
משפחה שנתערב בה ספק חלל כל אלמנה מאותה משפחה אסורה לכהן לכתחלה ואם נשאת לא תצא מפני שהן שתי ספיקות שמא זו אלמנת אותו חלל שמא אינה אלמנתו ואם נאמר שהיא אלמנתו שמא חלל הוא שמא אינו חלל אבל אם נתערב בה חלל ודאי כל אשה מהן אסורה לכהן עד שיבדוק ואם נשאת תצא והוא הדין אם נתערב בה ספק ממזר או ממזר ודאי שאשת ממזר ואשת חלל לכהונה איסור אחד הוא כמו שביארנו.
משנה אבות ה׳:כ׳ - הטקסט מספריא
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר. וקל כנשר. ורץ כצבי. וגבור כארי. לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר עז פנים לגיהנם. ובשת פנים לגן עדן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.