60
הטילה התורה חיוב זה על האב61, אלא שזוהי בעצם חובת ומצות האב62]:
החיוב של כל ישראל "שימולו כל ערל שביניהן" הוא בעיקר מצד גדר חיוב המצוה, שמפני חומרת מצוה זו, הטילה התורה חובה על כל ישראל (ב"ד) "שימולו כל ערל שביניהן"; משא"כ המצוה שעל האב היא המשך להולדת הבן, דלהיות שהורי הבן63 הם שהכניסו אותו לכלל ישראל (ע"י לידתו64), לכן על האב לגמור ו"להשלים" אצלו כניסה זו לישראל, על ידי ברית מילה.
ולכן תיקנו הנוסח "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" במצות האב דוקא — כי ההכנסה "בבריתו של אברהם אבינו", שלימות ענין ישראל, שייכת בעיקר להאב, שהכניסו לכלל ישראל.
(משיחות פורים וט"ז אדר תשמ"ז)
הערות
- 61. ראה ביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ רס"ג שם בסופו. חמדת ישראל קונט' נר מצוה לסהמ"צ מ"ע רטו. כלי חמדה פרשתנו יז, י (אות ד).
- 62. וכן מוכח מפסק הרמב"ם שהאב מברך "למול" (ראה לקו"ש חי"א שצויין לעיל הערה 13). וראה כלי חמדה שם.
- 63. אלא שהוציאה תורה את האם מחיוב זה ואמרה "כאשר צוה אותו אלקים, אותו ולא אותה" (קידושין כט, א. וראה ע"ז כז, א ובתוד"ה אשה שם. ובמדרש הגדול פרשתנו (יז, יג) למדו מ"המול ימול").
- 64. אף שהיותו ישראל (יהודי) תלוי' בהאם ולא בהאב.
ספר המצוות, מצוות עשה רט״ו - הטקסט מספריא
היא שצונו למול את הבן. והוא אמרו יתעלה לאברהם המול לכם כל זכר וכתיב בתורה שהוא בכרת מי שמבטל מצוה זו. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפרק י"ח משבת וד' מיבמות, ואין האשה מצווה למול את בנה כמו שהאב מצווה בזה כמו שהתבאר בקדושין. (לך לך, אהבה הלכות מילה):
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.