י'שכג
י'שכג
ב"ה1, ד' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשל"ב
ברוקלין, נ.י.
תלמידות סמינר "בית רבקה" אשר ביעֶר
ה' עליהן תחיינה
ברכה ושלום!
מכתביהן נתקבלו, ובעת רצון יזכירון על הציון של כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל ההילולא למילוי משאלות לבבן לטובה – משאלות הראויות לבנות ישראל, בנות אמותינו שרה רבקה רחל ולאה, אשר בנו2 את בית ישראל.
ומענינא דיומא, ידועה3 שיחת כ"ק רבינו הזקן בפרשה זו דשבת שירה, שעם היות ששתי שירות בפרשה זו, שירת משה ובני ישראל ושירת מרים הנביאה וכל הנשים אחרי', הנה ההפטורה היא בהדגשה שירת דבורה הנביאה. וההוראה בזה, שיש ענינים שבהם נשי ובנות ישראל יש להן שליחות מיוחדת ותפקיד מיוחד יתר על הגברים, ובכללות – הוא ענין הנהגת הבית והדרכת בני הבית בדרך התורה והמצוה, שעל זה נאמר4 חכמת נשים בנתה ביתה.
ובתוספת ביאור, הנה בפרשה מדובר על דבר בני ישראל בהיותם במדבר ובדרך לכיבוש ארץ ישראל ולבנות בית בישראל, שדרכו5 של איש לכבוש, ולכן שירת משה ובני ישראל קודמת ועיקר. אבל בהפטורה מדובר בהיות בני ישראל על אדמתם והי' צריך לשמור על בית ישראל מפני אויבים ואורבים, ובזה יפה חלק האשה מחלק האיש, שלכן נקראת עקרת הבית 6. ומודגש זה בהפטורה דשירת דבורה7, אשר לה משפט הבכורה וברק בן אבינועם הי' טפל לה.
ויהי רצון שכל אחת ואחת מהן תלך בעקבות מרים הנביאה ודבורה הנביאה ותמלא שליחותה ותעודתה הנעלה, להיות בנות בונות בית בישראל לגאון ולתפארת.
בברכה להצלחה ולבשורות טובות,
מ. שניאורסאהן
הערות
- 1. האגרת נשלחה לכו"כ בתי ספר לבנות, ונדפסה בלקו"ש חי"א ע' 242. חל"ו ע' 233. והושלמה ע"פ צילום האגרת.
- 2. אשר בנו את בית ישראל ע"פ רות ד, יא.
- 3. ידועה שיחת ראה גם אגרת שלפנ"ז, ובהנסמן בהערות שם.
- 4. נאמר משלי יד, א.
- 5. שדרכו של איש לכבוש יבמות סה, ב.
- 6. עקרת הבית ראה ב"ר פע"א, ב. זח"א קנד, א. אוה"ת נ"ך ח"ב ע' תתעא, ושם ע' תתנח ואילך.
- 7. דבורה . . וברק . . הי' טפל לה ראה פי' הרד"ק לס' שופטים ה, א. וראה גם ב"ר פ"מ, ד.
בראשית רבה ע״א:ב׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר (תהלים קמה, יד): סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים, אֵלּוּ הָעֲקָרוֹת, שֶׁהֵם נוֹפְלִין בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם. (תהלים קמה, יד): וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים, כֵּיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקְדָן בְּבָנִים הֵן נִזְקָפוֹת. תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן לֵאָה שְׂנוּאַת הַבַּיִת הָיְתָה וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִזְקָפָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה, כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה שֶׁעָשְׂתָה כְּמַעֲשֵׂה הַשְּׂנוּאִים, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לְהִנָּשֵׂא לַשֹּׂוֹנֵא [נסח אחר: שהיתה אמורה לשונא], שֶׁכָּךְ הָיוּ הַתְּנָאִים שֶׁיְּהֵא גָדוֹל נוֹשֵׂא לַגְּדוֹלָה וְהַקָּטָן נוֹשֵׂא לַקְּטַנָּה, וְהָיְתָה בּוֹכָה וְאוֹמֶרֶת יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹא אֶפֹּל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל רָשָׁע. אָמַר רַב הוּנָא קָשָׁה הִיא הַתְּפִלָּה שֶׁבִּטְלָה אֶת הַגְּזֵרָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁקָּדְמָה לַאֲחוֹתָהּ, וְהָיוּ הַכֹּל סוֹנְטִין בָּהּ, מְפָרְשֵׂי יַמִּים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, מְהַלְּכֵי דְרָכִים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, אַף הַגִּתִּיּוֹת מֵאֲחוֹרֵי הַקּוּרִים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ וְהָיוּ אוֹמְרִים לֵאָה זוֹ אֵין סִתְרָהּ כְּגִלּוּיָהּ, נִרְאָה צַדֶּקֶת וְאֵינָהּ צַדֶּקֶת, אִלּוּ הָיְתָה צַדֶּקֶת לֹא הָיְתָה מְרַמָּה בַּאֲחוֹתָהּ. רַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב מַעֲשִׂים שֶׁרִמָּה לֵאָה בַּאֲחוֹתָהּ, נָתַן דַּעְתּוֹ לְגָרְשָׁהּ, וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּבָנִים, אָמַר לְאִמָּן שֶׁל אֵלּוּ אֲנִי מְגָרֵשׁ, וּבַסּוֹף הוּא מוֹדֶה עַל הַדָּבָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מז, לא): וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה, מִי הָיָה רֹאשׁ מִטָּתוֹ שֶׁל אָבִינוּ יַעֲקֹב לֹא לֵאָה. וְרָחֵל עֲקָרָה, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְרָחֵל עֲקָרָה, עִקָּרָה רָחֵל. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רֹב מְסֻבִּין עִקָּר שֶׁל לֵאָה הָיוּ, לְפִיכָךְ עוֹשִׂים רָחֵל עִקָּר, וְרָחֵל עֲקָרָה, רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, לְפִי שֶׁכָּל הַדְּבָרִים תְּלוּיִין בְּרָחֵל, לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל עַל שְׁמָהּ (ירמיה לא, טו): רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ. וְלֹא סוֹף דָּבָר לִשְׁמָהּ, אֶלָּא לְשֵׁם בְּנָה (עמוס ה, טו): אוּלַי יֶחֱנַן ה' צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף. וְלֹא סוֹף דָּבָר לְשֵׁם בְּנָהּ, אֶלָּא לְשֵׁם בֶּן בְּנָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, יט): הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם.
בראשית רבה מ׳:ד׳ - הטקסט מספריא
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה (בראשית יב, יא), כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ הוּא עִמָּהּ וְעַכְשָׁו הוּא אוֹמֵר לָהּ (בראשית יב, יא): הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ, אֶלָּא שֶׁעַל יְדֵי הַדֶּרֶךְ אָדָם מִתְבַּזֶּה וְזוֹ עָמְדָה בְּיָפְיָהּ. רַבִּי זְעֵירָא בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר הָלַכְנוּ בַּאֲרַם נַהֲרַיִם וּבַאֲרַם נָחוֹר וְלֹא מָצָאנוּ אִשָּׁה נָאָה כְּמוֹתֵךְ, עַכְשָׁו שֶׁאָנוּ נִכְנָסִים לִמְקוֹם כְּעוּרִים וּשְׁחוֹרִים, (בראשית יב, יג): אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ וגו'. רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אָבוּן אָמַר שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם הָיוּ עִקָּר וְעָשׂוּ עַצְמָן טְפֵלָה וְנַעֲשׂוּ טְפֵלָה, אַבְרָהָם וּבָרָק, בָּרָק (שופטים ד, ו): וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וגו', (שופטים ד, ח): וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם תֵּלְכִי עִמִּי לְקֶדֶשׁ, אֵלֵךְ עִמָּךְ לְחָצוֹר, וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לְקֶדֶשׁ לֹא אֵלֵךְ עִמָּךְ לְחָצוֹר. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר אִם תֵּלְכִי עִמִּי לְשִׁירָה אֵלֵךְ עִמָּךְ לְמִלְחָמָה, וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לְשִׁירָה, לֹא אֵלֵךְ עִמָּךְ לְמִלְחָמָה. (שופטים ד, ט): וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִפְאַרְתְּךָ, אָמַר רַבִּי רְאוּבֵן לָשׁוֹן יְוָנִי הִיא אֶפֶס, אָמְרָה לוֹ מָה אַתְּ סָבוּר שֶׁתִּפְאַרְתָּהּ שֶׁל שִׁירָה נִמְסְרָה לְךָ לְבַדֶּךָ, אֶתְמְהָא, וְנַעֲשָׂה טְפֵלָה, (שופטים ה, א): וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם. אַבְרָהָם הָיָה עִקָּר (בראשית יב, ה): וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ, עָשָׂה עַצְמוֹ טְפֵלָה, אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ, וְנַעֲשָׂה טְפֵלָה לָהּ, (בראשית יב, טז): וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.