י'קמה

י'קמה

ב"ה, פסח שני, ה'תשל"א

ברוקלין, נ.י.

מרת גאולה תחי'¹

מר אהרן שי'²

שלום וברכה!

קבלתי המברק והזכרתים למילוי משאלות לבבם לטובה.

ובודאי עוד יבוא מכתב ביתר פרטים, ויהי רצון שיבשרו טוב בענינים הפרטיים ובענינים הכלליים גם יחד.

מובטחני שאין צורך להדגיש להם עד כמה תורתנו תורת חיים מחשיבה את היחיד, ועל פי המשנה הידועה³, כל המקיים נפש [אחת] מישראל כאילו קיים עולם מלא. ועוד יותר אמרו חכמינו⁴ ז"ל ובפרט הרמב"ם, מורה נבוכים של כל הדורות, שמביא בסגנון לקוני אבל בתור פסק דין, אשר צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב; עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה (הל' תשובה, פ"ג ה"ד, בקיצור לשון קצת).

מובן ג"כ אשר כל מי שאפשר לו והיכולת בידו לפעול בממדים גדולים יותר אינו יוצא ידי חובתו כלל וכלל על ידי פעולה אחת או פעולה מצומצמת או אפילו פעולה בממד גדול אבל לא כפי יכלתו. והדברים אמורים הן בכמות והן באיכות.

ואם כך הוא בנוגע לכל מצוה ופעולה של כל אדם, על אחת כמה וכמה באלו אשר ההשגחה העליונה נתנה להם האפשרות והכשרון להשפיע על הרבים ובנוגע לבעיות העומדות ברומו של עולמנו, ובמיוחד בבעיות חיוניות הנוגעות בעצם קיום האומה, ובסגנון [רבינו] סעדי' גאון: אומתנו אינה אומה כי אם בתורתה (הרס"ג, ספר האמונות והדעות ג, ז).

בכבוד ובברכה לבשורות טובות בכל האמור.