ט'תשכג
ט'תשכג
ב"ה, חמשה עשר באב, ה'תשכ"ט
ברוקלין, נ.י.
כבוד הוו"ח אי"א נו"נ כו'
אורי1 צבי שי' גרינברג
שלום וברכה!
ידידנו ד"ר הלל שי' זיידמן מסר לי פ"ש שבמכתב כ' אליו, וכן גם הידיעה אשר בנו שי'2 מתגייס לצה"ל ימים אלו. ובעת רצון הזכרתיו על הציון שילך לשלום ויחזור לשלום, שלם בגופו ובנשמתו.
כיון שהכל3 בהשגחה פרטית, ראיתי (גם) בזה השגחה פרטית לכתוב לבנו4 ישר, אף שאולי אין זה מן הנוהג ומן הנימוס וכולי, אבל הרי נמצאים אנו בתקופה שרוב עניני' אינם שגרתיים וכאשתקד ואולי גם לא מן הנימוס, ובסגנון5 חכמינו ז"ל למה יגרע ענין של "תורה שלמה שלנו משיחה בטלה שלהם".
ואף אשר אולי יהסס מר באמרו איזה רושם יעשה על בנו תוכן מכתבי, ובפרט שאיני מכירו אישית, בכל זה בקשתי וגם תקותי שבכל אופן ימסור לו המכתב, ותודה מראש על הטרחה בזה. ותקותי גם כן, אשר בהזדמנות המתאימה יוסיף כ' ביאור ומלים משלו בדברו עמו או בכתבו אליו, והעיקר שיבוא הדבר בפועל, כוונתי להפצת קיום המצוות בכלל וקיום מצות תפילין בפרט, ועד שלא יזדקקו לסגולה המיוחדת של מצוה זו, כשיקיים ה' הבטחתו "ונתתי6 שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד גו' וחרב לא תעבור בארצכם גו' והיית לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם".
בכבוד ובסגנון7 חכמינו דורשים בשלום אשה ע"י בעלה, שלום זוג' תחי',
ובברכה שיראו רב נחת אמתי נחת יהודי מסורתי, ובנידון שלו – מסורת בית אבות שלו, שלשלת הזהב, כפי שסיפר לי בזה, לאורך ימים ושנים טובות מכל ילדיהם שיחיו ויבש"ט.
בהזדמנות זו אביע תודתי עוה"פ בעד ספריו אשר נתן לי, וארשה לעצמי גם לצרף8 לזה המחאה שכר טרחה ובטלה אשר דבר המותר הוא בכל אחד ואחד, ובודאי גם שאר הספרים יצוה לעושי רצונו לשלחם לכאן ותודה מראש.
כרגיל ומנהג בני ישראל הרי אי אפשר לאיש יהודי בלי הערות, ואעיר גם אני על כל פנים בקצרה, והוא אשר לכאורה יש מקום לומר ששם הספר של מר שנתפרסם ביותר, ספר הקטרוג והאמונה, הי' צריך להיות "ספר האמונה והקטרוג". ואם תמצא לומר אין זה רק "תואנה" בעלמא, כי אם נקודה עקרית: האדם בכלל ובנ"י בפרט מאמינים9 הם בטבע ורק לאחר זמן מתעוררת קושי' וכולי המביאה לפעמים גם לקטרוג. במלים אחרות: האמונה הוא ענין טבעי יסודי ועצמי, והקטרוג הוא יצירת השכל בצירוף מאורעות שמחוץ לאדם. ועוד וגם זה עיקר, שעצם מציאות הקטרוג אפשרית היא רק באדם מאמין, שאז מקום לקושי' וקטרוג ועד לטענת10 המאמין הראשון, אחד11 הי' אברהם, השופט12 כל הארץ לא יעשה משפט? שהרי בבירה שאין לה מנהיג אין מקום לקושי' וטענה, וק"ל.
הכתוב לעיל הוא לא רק בנוגע לאמונה באלוקי ישראל כי אם גם לאמונה בבני ישראל אשר לא ידח13 ממנו נידח, והרי אלה הם דברי הנביא: רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם עונותיכם (עמוס ג, ב), ובפרט שכל אחד אחד מישראל הוא חלק אלו-ה14 ממעל ממש, שלכן נצטוו, ואפשרי הדבר, להידבק15 בדרכיו, ובלשון רבנו הזקן בספרו תניא פ' לב, אשר נפשות בני ישראל "מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלקים חיים, בשגם שכולן מתאימות ואב אחד לכולנה".
הערות
- 1. אורי צבי גרינברג : אגרות נוספות אליו – לקמן אגרת ט'תשמא. ט'תתפט. ט'תתקמג. ט'תתקעט.
- 2. בנו : חיים אליעזר – כדלעיל אגרת שלפנ"ז.
- 3. שהכל בהשגחה פרטית : ראה הוספות לכתר שם טוב (קה"ת, תשנ"ט) סקע"ט ואילך. וש"נ.
- 4. לכתוב לבנו : היא אגרת שלפנ"ז.
- 5. ובסגנון חכמינו ז"ל : ב"ב קטז, רע"א. מנחות סה, רע"ב.
- 6. ונתתי שלום בארץ גו' : בחוקותי כו, ו ואילך.
- 7. ובסגנון חכמינו : קידושין ע, רע"ב. וש"נ.
- 8. לצרף לזה המחאה : ראה גם לקמן אגרת ט'תשמא.
- 9. לטענת . . אברהם : וירא יח, כה.
- 10. מאמינים הם : ראה שבת צז, א.
- 11. אחד הי' אברהם : יחזקאל לג, כד.
- 12. השופט כל הארץ : וירא יח, כה.
- 13. לא ידח ממנו נידח : ע"פ שמואל-ב יד, יד. וראה תניא ספל"ט. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד סה"ג.
- 14. חלק אלו-ה ממעל ממש : תניא רפ"ב.
- 15. להידבק בדרכיו : כתובות קיא, ב. ספרי עה"פ עקב יא, כב. וראה גם לעיל אגרת ט'תרנא הערה ד"ה לדבקה.
תניא, ליקוטי אמרים ב׳ - הטקסט מספריא
וְנֶפֶשׁ הַשֵּׁנִית בְּיִשְׂרָאֵל, הִיא חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים״, וְ״אַתָּה נָפַחְתָּ בִּי״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, מַאן דְּנָפַח מִתּוֹכֵיהּ נָפַח, פֵּירוּשׁ, מִתּוֹכִיּוּתוֹ וּמִפְּנִימִיּוּתוֹ, שֶׁתּוֹכִיּוּת וּפְנִימִיּוּת הַחַיּוּת שֶׁבָּאָדָם מוֹצִיא בִּנְפִיחָתוֹ בְּכֹחַ:
כָּךְ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה, כְּדִכְתִיב: ״בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל״, ״בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ פֵּירוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁהַבֵּן נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, כָּךְ כִּבְיָכוֹל נִשְׁמַת כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל נִמְשְׁכָה מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, דְּאִיהוּ חַכִּים וְלָא בְחָכְמָה יְדִיעָא, אֶלָּא הוּא וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם,
הגהה
וְהוֹדוּ לוֹ חַכְמֵי הַקַּבָּלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפַּרְדֵּס מֵהָרַמַ״ק. וְגַם לְפִי קַבָּלַת הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יַצִּיבָא מִילְּתָא, בְּסוֹד הִתְלַבְּשׁוּת אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, ﬠַל־יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים, בְּכֵלִים דְּחָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת דַּאֲצִילוּת, אַךְ לֹא לְמַﬠְלָה מֵהָאֲצִילוּת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁאֵין־סוֹף־בָּרוּךְ־הוּא מְרוֹמָם וּמִתְנַשֵּׂא רוֹמְמוּת אֵין קֵץ, לְמַﬠְלָה מַּﬠְלָה מִמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת, ﬠַד שֶׁמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת נֶחְשֶׁבֶת כַּﬠֲשִׂיָּיה גוּפָנִיִּית אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה ﬠָשִׂיתָ״:
שֶׁהוּא הַמַּדָּע וְהוּא הַיּוֹדֵעַ כוּ׳, וְדָבָר זֶה אֵין בִּיכוֹלֶת הָאָדָם לַהֲבִינוֹ עַל בּוּרְיוֹ כוּ׳, כְּדִכְתִיב: ״הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא״, וּכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְגוֹ׳״.
וְאַף שֶׁיֵּשׁ רִבְבוֹת מִינֵי חִלּוּקֵי מַדְרֵגוֹת בַּנְּשָׁמוֹת, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, כְּמוֹ גּוֹדֶל מַעֲלַת נִשְׁמוֹת הָאָבוֹת וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עֲלֵיהֶם־הַשָּׁלוֹם, עַל נִשְׁמוֹת דּוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה דְּעִקְבֵי מְשִׁיחָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲקֵבַיִים מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַמּוֹחַ וְהָרֹאשׁ; וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר יֵשׁ רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם בְּחִינַת רֹאשׁ וּמוֹחַ לְגַבֵּי נִשְׁמוֹת הֶהָמוֹן וְעַמֵּי הָאָרֶץ; וְכֵן נְפָשׁוֹת לְגַבֵּי נְפָשׁוֹת, כִּי כָּל נֶפֶשׁ כְּלוּלָה מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה.
מִכָּל מָקוֹם, שֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה כּוּלָּם, מֵרֹאשׁ כָּל הַמַּדְרֵיגוֹת עַד סוֹף כָּל דַּרְגִין, הַמְלוּבָּשׁ בְּגוּף עַמֵּי הָאָרֶץ וְקַל שֶׁבְּקַלִים, נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהִיא חָכְמָה עִילָּאָה כִּבְיָכוֹל.
כִּמְשַׁל הַבֵּן הַנִּמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, שֶׁאֲפִילוּ צִפָּרְנֵי רַגְלָיו נִתְהַוּוּ מִטִּפָּה זוֹ מַמָּשׁ, עַל יְדֵי שְׁהִיָּיתָהּ תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּבֶטֶן הָאֵם, וְיָרְדָה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, לְהִשְׁתַּנּוֹת וּלְהִתְהַוּוֹת מִמֶּנָּה צִפָּרְנַיִם.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶנָּה קְשׁוּרָה וּמְיוּחֶדֶת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיְתָה טִפַּת מוֹחַ הָאָב; וְגַם עַכְשָׁיו בַּבֵּן, יְנִיקַת הַצִּפָּרְנַיִם וְחַיּוּתָם נִמְשֶׁכֶת מֵהַמּוֹחַ שֶׁבָּרֹאשׁ; כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא [נִדָּה שָׁם]: ״לוֹבֶן, שֶׁמִּמֶּנּוּ גִּידִים וַעֲצָמוֹת וְצִפָּרְנַיִם״ [וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר הַחַשְׁמַל, בְּסוֹד לְבוּשִׁים שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן עֵדֶן, שֶׁהָיוּ צִפָּרְנַיִם מִבְּחִינַת מוֹחַ תְּבוּנָה].
וְכָכָה מַמָּשׁ, כִּבְיָכוֹל, בְּשֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה, בִּירִידָתוֹ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה מֵחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״, נִתְהַוּוּ מִמֶּנּוּ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּפְחוּתֵי הָעֵרֶךְ.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶינָה קְשׁוּרוֹת וּמְיוּחָדוֹת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָן וְעַצְמוּתָן הָרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא הַמְשָׁכַת חָכְמָה עִילָּאָה, כִּי יְנִיקַת וְחַיּוּת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, הוּא מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים רָאשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּדוֹרָם:
וּבָזֶה יוּבַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: ״וּלְדָבְקָה בוֹ״ – שֶׁכָּל הַדָּבֵק בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נִדְבַּק בַּשְּׁכִינָה מַמָּשׁ, כִּי עַל יְדֵי דְּבִיקָה בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, קְשׁוּרוֹת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּמְיוּחָדוֹת בְּמַהוּתָן הָרִאשׁוֹן וְשָׁרְשָׁם שֶׁבְּחָכְמָה עִילָּאָה, שֶׁהוּא יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וְהוּא הַמַּדָּע כוּ׳.
[וְהַפּוֹשְׁעִים וּמוֹרְדִים בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים – יְנִיקַת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁלָּהֶם מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִים שֶׁל נֶפֶשׁ רוּחַ וְנִשְׁמַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים].
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר וּבְזֹהַר חָדָשׁ, שֶׁהָעִיקָּר תָּלוּי שֶׁיְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ דַּוְוקָא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ כוּ׳, הַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁאֵין לְךָ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁאֵין לָהּ לְבוּשׁ מִנֶּפֶשׁ דְּעַצְמוּת אָבִיו וְאִמּוֹ, וְכָל הַמִּצְוֹת שֶׁעוֹשֶׂה – הַכֹּל עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ כוּ׳, וַאֲפִילוּ הַשֶּׁפַע שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם – הַכֹּל עַל יְדֵי לְבוּשׁ זֶה, וְאִם יְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ – יַמְשִׁיךְ לְבוּשׁ קָדוֹשׁ לְנִשְׁמַת בְּנוֹ, וַאֲפִילוּ הִיא נְשָׁמָה גְדוֹלָה, צְרִיכָה לְקִידּוּשׁ אָבִיו כוּ׳.
אֲבָל הַנְּשָׁמָה עַצְמָהּ, הִנֵּה לִפְעָמִים נִשְׁמַת אָדָם גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, בָּא לִהְיוֹת בְּנוֹ שֶׁל אָדָם נִבְזֶה וְשָׁפָל כוּ׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּל זֶה בְּ״לִיקּוּטֵי תּוֹרָה״ פָּרָשַׁת וַיֵּרָא וּבְטַעֲמֵי מִצְוֹת פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 16 עמודים.
- אגרות קודש כרך יב ד'קסג מאותו ספר ב"ב קטז, א
- לקוטי שיחות כרך לח חג השבועות חג השבועות ב"ב קטז, רע"א
- לקוטי שיחות כרך ד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה לג ב"ב קטז, א
- לקוטי שיחות כרך יג שלח שיחה ב ב"ב קטז, א
- לקוטי שיחות כרך טו בראשית שיחה ב ב"ב קטז, רע"ב
- לקוטי שיחות כרך כט שופטים שיחה ג ב"ב קטז, רע"א
- תורת מנחם שיחת שבת חול המועד סוכות ה'תשי"א ב"ב קטז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בשלח, י"ב שבט ה'תשי"ד ב"ב קטז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ דברים, שבת חזון, ד' מנחם-אב ה'תשט"ו ב"ב קטז, א
- תורת מנחם שיחת ליל ערב חג השבועות, ה'תש"כ ב"ב קטז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, ט' סיון ה'תש"כ ב"ב קטז, א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת פ ב"ב קטז. א
- תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, מבה"ח אלול, ה'תשל"א ב"ב קטז, רע"א
- תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, כ"ח טבת, מבה"ח שבט, ה'תשל"ב ב"ב קטז, רע"א
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' נצבים-וילך, ח"י אלול, ה'תשל"ב ב"ב קטז, סע"א
- תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' וישלח, י"ט כסלו, ה'תשל"ג ב"ב קטז, רע"א