ט'תרחצ
ט'תרחצ
ב"ה, י"ט סיון, ה'תשכ"ט
ברוקלין, נ.י.
מרת1 גאולה תחי' כהן
ברכה ושלום!
לפני זמן מה קבלתי מכתבה, ומפני סיבות בלתי תלויות בי נתעכב המענה עד עתה.
ופותחין בדבר טוב, שהי' לי קורת רוח מיוחדה מהידיעות על דבר השיעור בלימוד המתנהל על ידי הרב חפר שי' וכולי. ותקותי שמתקיים גם עתה, למרות המאורעות האחרונים, ואולי יש לומר – אדרבה, שדוקא מפני המאורעות האחרונים יש להרבות בשיעור זה ובכיוצא בזה, שיעור בתורתנו (לשון הוראה2) שהיא תורת אמת וגם תורת חיים – הוראה בחיים, וכמדובר כמה פעמים בענין זה.
והרי גם בזה תפקיד מיוחד לאשה הישראלית, וכמודגש בחודש זה של מתן תורה על פי המסופר3 מחכמינו ז"ל, אשר לפני מתן תורה וקבלת התורה אמר הקב"ה למשה שידבר תחילה אל הנשים על דבר קבלת התורה ולאחרי זה אל האנשים. וככל סיפורי חכמינו ז"ל הרי גם בזה הוראה לכל אחד ואחת מישראל בכל מקום ובכל זמן, הוראת תורתנו הנצחית לעם ישראל הנצחי.
לפלא (קצת) על הפליאה שלה בזה שכמה חוגים, וביניהם גם אני, לא קבלו ואינם מקבלים גם לא משתמשים בתואר "מדינת ישראל". והרי הטעם מובן ופשוט: ארץ כנען ניתנה לנחלה לעם ישראל מתחיל מברית בין הבתרים עם אברהם אבינו, ותמורת השם ארץ כנען נקבע 4 השם ארץ ישראל , קביעות במשך כמה אלפי שנה, קביעות בתורה ועד לקביעות בפי העם מקטן ועד גדול. ואין ענינים כאלה ניתנים להצבעה ולהכרעת הרוב, הכרעה שעלולה להשתנות מפעם לפעם, שינוי אשר על פי טבע אי אפשר לדעת צורתו. ולאחרי כל המאורעות השונים ומשונים שקרו לאחרונה – משונים לטוב, אבל לצערנו יש גם משונים לצד ההפכי – גם בנוגע לשינוי שם זה אי אפשר להיות בטוח כלל. אבל באמת אין זקוקים לחשש זה שלא לקבל את התואר המחודש, כיון שכאמור – לדעתי אין זה ענין הניתן להצבעה, כמו שלא ניתן להצבעה איך ייקרא עם ישראל, אם כפי שנקרא בתורה – עם ישראל, או כנען וכולי. והוא הדבר גם בנוגע לארץ ישראל.
ואם תמצא לומר הרי עוד נקודה בזה, באם היו זקוקים להוספה, אשר שינוי שם זה מחליש תביעת ובעלות עם ישראל על ארץ ישראל, כולל אפילו גם השטח המוגבל שנשתחרר בשנת תש"ח, כיון א) שם חדש נותן לכל הענין אופי של חידוש שנתחדש בתש"ח, ובמילא גם התביעה והבעלות על ארץ ישראל מתחילה אז, על כל פנים יש בה מעין איזה חידוש שהוא, היפך עמדת התורה וכדברי רש"י בתחילת פירושו על התורה –
ומדגיש אני את זה, שהרי מנהג עמנו מדורי דורות אשר בן5 חמש למקרא, זאת אומרת שדברי רש"י מופנים הם לבני ישראל מתחיל מהגיל של חמש שנים –
אשר אם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים, יענו בני ישראל: כל הארץ של הקב"ה היא, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.
ובודאי ידוע לה שזו היתה אמנם טענת כמה וכמה מאומות העולם גם בתקופתנו, ולא מצאתי מענה אחד כי אם המענה הכי עתיק המסורתי שבדברי חכמינו האמורים.
ב) יש מפרשים תואר האמור "מדינת ישראל" שזהו חלק מגישה הכללית ותכנית הכללית של נהי'6 כגויים כמשפחות הארצות, תכנית אשר בלשון הכתוב7 הרבה חללים הפילה, חללים בגוף וגם בנפש במובן הרוחני, ולצערנו ובעונותינו עדין עושה שמות בתוככי בני ובנות ישראל.
תמי' נוספת כאשר קושיא כהאמורה באה ממנה, שהרי עד עתה אמרתי ברור שהיא נמנית על אלו האומרים אשר ארץ ישראל היא של עם ישראל, ואשר גבולותי' מצויינים בתורה בפרטיות (בפרשת8 מסעי) ככתוב: זאת תהי לכם הארץ לגבולותי' סביב גו'. אלא שמפני9 חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו, אבל גם בזמן הגלות היא ארצנו ואדמתנו. ותואר האמור (מדינת ישראל) הרי הוא נותן מקום לומר בנוגע לחלקי ארץ ישראל שאינם אלא שטחים כבושים על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים, והרי כל ענין של כיבוש משמעותו לקיחה בחזקה מיד הבעלים על ידי כוחי10 ועוצם ידי.
אין רצוני להאריך בפרשה כאובה זו ובעיקר בהסיבה הכללית לכל האמור, כונתי הגישה של נהי'11 ככל הגויים, ובודאי גם אין צורך לאריכות משלי, כיון שבטח קוראת עד"ז בעתונות ובספרים המופיעים בארץ-כנען (לשיטת מחברי המאמרים והספרים האמורים, אלא שחלק מהם אומרים זה גם בגלוי ואחרים – מרמזים שזוהי כונתם).
ואחרון חביב, נתינת תודה על הקורת רוח שנגרמה לי על ידי שהעלתה הנידון12 דרבוי הילודה בארצנו הקדושה (ובכל תפוצות ישראל), ותקותי שלא תסתפק בהדיון עד"ז פעם ושתים מעל דפי העתונות, כי אם ממשיכה בזה באופנים המתאימים וביתר שאת.
ויהי רצון שתבשר טוב בכל הכתוב וגם בעניני' הפרטיים אודותם דובר בעת ביקורה כאן.
בכבוד ובברכה,
מ. שניאורסאהן
נ.ב. מצו"ב העתק מכתבי13 כללי לאסיפה השנתית של ארגון הנשים כאן, שגם בו שייכות להכתוב לעיל.
***
אינה14 ברורה אצלי תגובת מר שי' על הבא לקמן, אבל אמרתי שבכל אופן טוב יותר שיקבל ישר ממני העתקת מכתבי, מאשר תגיע אליו בעקיפין, ואולי גם בסילופין.
בהוקרה ובכבוד ובברכה,
מ. שניאורסאהן
הערות
- 1. מרת גאולה כהן : אגרות נוספות אלי' – לעיל חכ"ה אגרת ט'תקכט, ובהנסמן בהערות שם. לתוכנה ראה גם לקמן אגרת ט'תשטז.
- 2. לשון הוראה : רד"ק לתהלים יט, ח. ראה זח"ג נג, ב.
- 3. המסופר מחכמינו ז"ל : מכילתא ופרש"י עה"פ יתרו יט, ג.
- 4. נקבע השם ארץ ישראל : ראה גם לעיל חט"ז אגרת ה'תתקצב. לקמן אגרת הנ"ל.
- 5. בן חמש למקרא : אבות ספ"ה.
- 6. נהי' . . הארצות : יחזקאל כ, לב.
- 7. בלשון הכתוב : משלי ז, כו.
- 8. בפרשת מסעי : לד, יב.
- 9. שמפני חטאינו : נוסח תפלת מוסף דיו"ט.
- 10. כוחי ועוצם ידי : לשון הכתוב – עקב ח, יז.
- 11. נהי' ככל הגויים : שמואל-א ח, כ.
- 12. הנידון דרבוי הילודה : ראה גם לעיל חכ"ה שנסמן בתחלת האגרת.
- 13. מכתבי כללי : דלעיל אגרת ט'עתר.
- 14. אינה . . בסילופין : קטע זה ניתוסף, בכתי"ק, בריש העתקת האגרת שנשלחה למו"ה שניאור זלמן שזר.
רש"י על שמות י״ט:ג׳ - הטקסט מספריא
ומשה עלה. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי; וְכָל עֲלִיּוֹתָיו בְּהַשְׁכָּמָה הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר" (שמות ל"ד):
כה תאמר. בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה וְכַסֵּדֶר הַזֶּה:
לבית יעקב. אֵלּוּ הַנָּשִׁים, תֹּאמַר לָהֶן בְּלָשׁוֹן רַכָּה (מכילתא):
ותגיד לבני ישראל. עֳנָשִׁין וְדִקְדּוּקִים פָּרֵשׁ לַזְּכָרִים, דְּבָרִים הַקָּשִׁין כְּגִידִין (שבת פ"ז):
ומשה עלה AND MOSES WENT UP on the second day of the month (Mekhilta); for all his ascents to the mountain were made early in the morning, as it is stated (Exodus 34:4) “And Moses rose up early in the morning [and went up unto mount Sinai]” (Shabbat 86b).
כה תאמר THUS SHALT THOU SAY — Thus, i. e. in this (the Hebrew) language (cf. Mekhilta) and in this form of words.
לבית יעקב TO THE HOUSE OF JACOB — This denotes the women — to them you shall speak in gentle language (Mekhilta).
ותגיד לבני ישראל AND TELL THE CHILDREN (lit., the sons) OF ISRAEL — explain to the men the punishments and the details of the commandments in words that are as hard (distasteful) as wormwood (גידין) (cf. Shabbat 87a; Midrash לקח טוב).
משנה אבות ה׳ - הטקסט מספריא
בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:
עשרה דורות מאדם עד נח. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין. עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם. להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום:
עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים. עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. ולא הסריח בשר הקדש מעולם. ולא נראה זבוב בבית המטבחים. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן. ולא נמצא פסול בעומר. ובשתי הלחם. ובלחם הפנים. עומדים צפופים. ומשתחוים רווחים. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן. פי הארץ. ופי הבאר. ופי האתון. והקשת והמן והמטה. והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין. וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:
שבעה דברים בגולם. ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין ומשיב כהלכה. ואומר על ראשון ראשון. ועל אחרון אחרון. ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ומודה על האמת. וחלופיהן בגולם:
שבעה מיני פורעניות באין לעולם. על שבעה גופי עבירה. מקצתן מעשרין. ומקצתן אינן מעשרין. רעב של בצורת באה. מקצתן רעבים. ומקצתן שבעים. גמרו שלא לעשר. רעב של מהומה ושל בצורת באה. ושלא ליטול את החלה רעב של כליה באה. דבר בא לעולם. על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין. ועל פירות שביעית. חרב בא לעולם. על ענוי הדין ועל עוות הדין. ועל המורים בתורה שלא כהלכה:
חיה רעה באה לעולם. על שבועת שוא. ועל חלול השם. גלות בא לעולם. על עובדי עבודה זרה. ועל גלוי עריות. ועל שפיכת דמים. ועל השמטת הארץ. בארבעה פרקים הדבר מתרבה. ברביעית. ובשביעית. ובמוצאי שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית. בשביעית. מפני מעשר עני שבששית. ובמוצאי שביעית. מפני פירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. מפני גזל מתנות עניים:
ארבע מדות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך. זו מדה בינונית. ויש אומרים זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי. עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך. חסיד. שלי שלי ושלך שלי. רשע.
ארבע מדות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות. יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס וקשה לרצות. יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות. חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות. רשע:
ארבע מדות בתלמידים. מהר לשמוע ומהר לאבד. יצא שכרו בהפסדו. קשה לשמוע וקשה לאבד. יצא הפסדו בשכרו. מהר לשמוע וקשה לאבד. חכם. קשה לשמוע ומהר לאבד. זה חלק רע:
ארבע מדות בנותני צדקה. הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים. עינו רעה בשל אחרים. יתנו אחרים והוא לא יתן. עינו רעה בשלו. יתן ויתנו אחרים. חסיד. לא יתן ולא יתנו אחרים. רשע:
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש. הולך ואינו עושה. שכר הליכה בידו. עושה ואינו הולך. שכר מעשה בידו. הולך ועושה חסיד. לא הולך ולא עושה. רשע:
ארבע מדות ביושבי לפני חכמים ספוג. ומשפך. משמרת. ונפה. ספוג. שהוא סופג את הכל. משפך. שמכניס בזו ומוציא בזו. משמרת. שמוציאה את היין וקולטת את השמרים. ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת:
כל אהבה שהיא תלויה בדבר. בטל דבר. בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר. אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר. זו אהבת דוד ויהונתן:
כל מחלוקת שהיא לשם שמים. סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים. זו מחלוקת קרח וכל עדתו:
כל המזכה את הרבים. אין חטא בא על ידו. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. שנאמר (דברים לג, כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו שנאמר (מלכים א' טו, ל) על חטאות ירבעם (בן נבט) אשר חטא ואשר החטיא את ישראל:
כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו. מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבאין שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אבל תלמידיו של בלעם הרשע. יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר (תהלים נה, כד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר. וקל כנשר. ורץ כצבי. וגבור כארי. לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר עז פנים לגיהנם. ובשת פנים לגן עדן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה. בן עשרים לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה. בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
בן בג בג אומר הפוך בה. והפוך בה. דכולה בה. ובה תחזי. וסיב ובלה בה. ומינה לא תזוע. שאין לך מדה טובה הימנה:
בן הא הא אומר לפום צערא אגרא:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

