ט'תקעג

ט'תקעג¹

[תשכ"ח]

אין מקום בשנה זו דוקא, וגם לאחר הנצחון של מלחמת ששת הימים, לשנות את ההנהגה ביום העצמאות, ואין גם לבסס את השקפת השמחה – שהרי לאחר נסים כה גלויים, ביטוי השמחה הי' צריך להיות בתוספת בעניני מחולל הנסים – תורה וקדושה, ורואים כי אדרבה, גדלה ההרגשה של "כחי² ועוצם ידי" ( ואפילו לא מדגישים כ"כ המס"נ של הנלחמים), ולמרות כי גם הקצינים הגבוהים הודו כי "יד³ ה' היתה זאת", וכ"א הרגיש בזה ובמיוחד ראשי הצבא שידעו את הכחות שמכל צד ואת הסכויים שע"פ טבע הסותרים את המציאת של תוצאות המלחמה ואופנן – אך ביטוי השמחה מוכיח את ההיפך הגמור . . . ובמיוחד, כי גם אלו שנהגו לומר הלל לא היו צריכים לברך עליו, וכן ברכת קדוש ועוד, והרי אלו ברכות לבטלה. וי"ל אפילו בברכת שהחינו – וכמה מרבני אהקת"ו פסקו שאסור לברך על ההלל ופסקו שלא לאמרו .

מצער המצב וההפקרות שגם קטנים – פס"ד בזה ומשמיצים את רבני ישראל שאסרו לברך על ההלל בימים ההם ולאמרו, ומזלזלים בכבודם ואין פוצה פה ומוחה וכו'.

הוספה