ט'תמח

ט'תמח

ב"ה, ו' שבט, ה'תשכ"ח

ברוקלין, נ.י.

לכבוד הוו"ח אי"א נו"נ בחור מעם ומורם מעם ודורש טוב לעמו בעל מדות תרומיות ענף עץ אבות מו"ה שניאור זלמן¹ שליט"א

שלום וברכה!

בהתקרב יום ההילולא כ"ק מו"ח אדמו"ר בערש"ק הבע"ל. הנני, כדרכי, לשגר לכ' איזה דברים שבכתב ובפרט להזכיר מה שזכינו² שנינו להיות בצוותא בהתועדות די"ט כסלו אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר ולנגן ביחד ניגונו של רבינו הזקן, שמכתב זה נכתב בין יום ההילולא שלו כ"ד טבת והילולא דיו"ד שבט.

ועל פי מה שכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר במכתבו³ הראשון בקשר עם יום ההילולא של אביו, שרועי ישראל לא יעזבו צאן מרעיתם ומה⁴ עד עתה עומד ומשמש אף עתה עומד ומשמש במרום, משמש את צאן מרעיתו בתוככי כל ישראל, הרי כלשון הידוע⁵ רצוא ושוב, ענין היחוד בזכרונו הוא רצוא עלי' והתיחדות בזכרונו של בעל ההילולא ועניניו ושוב והמשכה במעשה בפועל בעולמנו זה הגשמי והחומרי ללכת בדרך ישרה אשר הורנו בדרכיו ונלכה באורחותיו נס"ו (אגה"ק לרבנו הזקן להסתלקות אדמו"ר הרמ"מ מהורודוק, אגה"ק בתניא סי' זך).

ומענין לענין באותו ענין, הנני מצרף בזה מה שיצא לאור זה עתה ס' התניא⁶ בהעתקתו לשפה האיטלקית, שפת רומי אשר לאום⁷ מלאום יאמץ כשזה (רומי) נופל – תבנה ירושלים עיר קדשנו,

אחת הפעולות מהפצת המעיינות חוצה.

בהוקרה ובכבוד ובברכה לאויו"ש טובות.