ט'שפה

ט'שפה¹

ב"ה, חוהמ"ס, ה'תשכ"ח

ברוקלין, נ.י.

מר אליהו שי' עמיקם²

שלום וברכה!

הביאו לתשומת לבי מאמרו³, בו מוסר קטעים משיחתנו. ואף שבטח ידוע למר שאין מעניני לראיין עתונאים, אבל הרי גישתנו, כפי ששמעתי ג"כ מכ"ק מו"ח אדמו"ר, שכיון שהענין הוא לאחר המעשה העיקר⁴ הוא שיביא תועלת, וכן בנידון דידן תקותי שהדברים יביאו תועלת בקירוב כלל ישראל ופרטיו לאבינו שבשמים, וכמדובר המכוון הוא במעשים בפועל בחיי היום יום, שמעשה הוא העיקר, ובודאי אין צורך לבאר גודל הענין של מזכה הרבים שיש לו בזה.

בהזדמנות הנעימה זו אביע הפתעתי הנעימה לראות את מר בהתועדות⁵ היא"צ לאמי הרבנית הצדקנית זכרונה לברכה. וכיון שכוונתי היתה שדברים שנאמרו אז יהיו יוצאים מן הלב הרי תפלתי ותקותי שיקויים בזה הפתגם הידוע⁶ שדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב ופועלים פעולתם.

ובפרט שנמצאים אנו בימים המיוחדים והמצויינים של חודש השביעי, הכולל עשרת ימי תשובה (קו המרירות) וזמן שמחתנו (קו השמחה), הרי זה כולל מצב רוח האדם על שינוייו מן הקצה אל הקצה, וביחד עם זה הרי כל החודש נמצא תחת רושם התחלתו, יום שבני ישראל ממליכים את הקב"ה על עצמם ועם ישראל וכל העולם כולו, ובנוסח התפלה⁷ והבקשה: מלוך על העולם כולו (עד אשר) יאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה.

בכבוד ובברכת חג שמח.

(מפני קדושת המועד לא בא המכתב על החתום)