עח מי שנצטרך להטיל מים בשעת קריאה
עח מי שנצטרך להטיל מים בשעת קריאה
ובו ד' סעיפים
א היה קורא קריאת שמע והתחילו מי רגליו שותתין על ברכיו, פוסק עד שיכלו לשתות וחוזר לקרות 1975 , אפילו נפלו על בגדיו ויש בהם טופח על מנת להטפיח1976, כיון שהם מכוסין בבגד העליון1977. ואם שהה כדי לגמור את כולה, חוזר לראש1978, כמ"ש בסי' ס"ה1979:
ב ואם נפלו מי רגלים בארץ, מרחיק מהם ד' אמות1980. ואם הוא מקום שיכולין ליבלע בקרקע במהרה, יכול להמתין עד שיבלעו1981. ואין חוששין שמא ישהה בהמתנה זו כדי לגמור את כולה ויצטרך לחזור לראש, לפי שאף אם יהיה כן אין כאן איסור במה שקורא קריאת שמע ב' פעמים, מפני שהוא כקורא בתורה1982 (ומכל מקום לכתחלה אין לשהות כל כך, כמ"ש בסי' פ"ה 1983 ). אבל אם אירע כן כשעומד בתפלה, לא ימתין עד שיבלעו, כי שמא ישהה כדי לגמור את כולה ויצטרך לחזור לראש ויגרום ברכה שאינה צריכה, אלא ירחיק ד' אמות, או יצא לחדר אחר ויגמור שם תפלתו1984:
ג במה דברים אמורים, כשבגדו העליון נקי ומכסה על מי רגלים שנפלו על בגדים התחתונים. אבל אם לכלוך מי רגלים שבבגדיו הוא מגולה, שאף אם ירחק ד' אמות לא יתפלל בנקיות1985, לא יפסיק תפלתו כלל, אלא גומרה במקום שעומד שם אע"פ שמי רגליו מגולין 1986 . ואין צריך להחליף בגדיו אפילו יש לו. שכיון שלאחר שנפלו ממנו מי רגליו אין איסורן אלא מדברי סופרים, לא הטריחוהו להפסיק תפלתו וללבוש בגדים אחרים1987, כיון שהוא עומד כבר בתפלתו, שאסור להפסיק בה בלבישת הבגד1988, וגם אם בא להחמיר על עצמו אינו רשאי1989. משא"כ בהרחקת ד' אמות כשבגדו העליון נקי אין בה טורח כלל (וגם אינה חשובה הפסק כל כך כמו לבישת בגד1990):
ד מי שיש לו חולי שמטפטף תמיד מי רגלים לאונסו, ואם כן לא יוכל להתפלל לעולם, יעשה לו בגד סביב איברו כדי שבגדים העליונים יהיו נקיים, ויכנס לבית הכנסת ויתפלל, ובשעת הטפת מי רגלים יפסוק, ואחר כך יחזור למקום שפסק. רק יזהר שלא יתחיל להתפלל כשהוצרך כבר לטפטף. ואע"פ שיודע שבתוך תפלתו יצטרך לטפטף, אין בכך כלום, כיון שאי אפשר לו להמתין עד שיטהר1991 (עי' סי' פ'1992):
הערות
- 1975. ברייתא כב , ב (היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו, פוסק עד שיכלו המים וחוזר ומתפלל). ב"י (ואף על גב דלענין תפילה איתניא, למד משם רבינו לענין קריאת שמע). טור ושו"ע (היה קורא והתחילו מי רגליו שותתין על ברכיו, פוסק עד שיכלו המים, וחוזר לקרות). והיינו שבשעה ששותתין צריך להפסיק בכל אופן, אף שאינו דומה לעמוד של קילוח שאסור מן התורה, כמבואר ברא"ש פ"ג סכ"ג (דאפילו בשעה שהמים שותתין הוא ראוי להתפלל, דלא אסרה תורה במי רגלים אלא כנגד העמוד, ושותת לא חשיב כנגד העמוד, ורבנן הוא דאחמור). והובא במ"א סי' עו ס"ק יא (כתב הרא"ש דשותת לא חשיב נגד העמוד ושרי מדאורייתא). מכל מקום צריך להפסיק עד שיכלו לשתות. ולדעת רבינו יונה (דלקמן הערה יב ) גם בשעה ששותת אסור מן התורה.
- 1976. טור ושו"ע (אפילו אם נפלו על בגדיו ויש בהם טופח על מנת להטפיח).
- 1977. ראבי"ה סוף סי' סח (היה עומד בתפלה ומים שותת[י]ן לו על ברכיו, פוסק עד שיכלו המים וחוזר ומתפלל, אפילו [ב]לא נגבו ... שמכוסים בבגדיו). שו"ע (כיון שהם מכוסים בבגדו). והיינו שאף שבשעה שיש בהם טופח על מנת להטפיח אסור לקרות כנגדם, כדלקמן סי' פב ס"ב (ויש אומרים שאינו אסור אלא בטופח על מנת להטפיח). מכל מקום, כיון שהם מכוסין בבגד העליון חוזר לקרות, וכדלעיל סי' עו ס"א (שבצואה תלה הכתוב בכיסוי ... והרי היא מכוסה).
- 1978. טור ו רמ"א (ויש אומרים דאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש, וכן עיקר, וכמו שכתבתי לעיל סי' ס"ה).
- 1979. ס"א (ויש אומרים שאין חילוק בין קריאת שמע לתפלה, ובכל מקום אם שהה מחמת אונס, שאף אם היה רוצה שלא לשהות לא היה יכול, צריך לחזור לראש אם שהה כדי לגמור את כולה ... וכן יש לנהוג הלכה למעשה, כי כן עיקר).
- 1980. רבינו יונה יד, א (מרחיק ארבע אמות וחוזר ומתפלל). הג"מ הל' תפלה פ"ד אות י (וכשחוזר להתפלל צריך להרחיק מן המי רגלים ארבע אמות). שו"ע שם (ואם נפלו מי רגלים בארץ, מרחיק מהם ד' אמות). ולפניו – כמלא עיניו, כדלקמן סי' פז ס"א (צריך להרחיק מהם ד' אמות ולפניו כמלא עיניו, כמו מן הצואה ומי רגלים עצמן). ונתפרש יותר לענין צואה – לקמן סי' עט ס"א (היתה צואת אדם מאחריו ... צריך להרחיק ממנה ד' אמות ... חוץ מכנגד פניו ... כמלא עיניו). וכאן שמרחיק מהם, ואינם כנגד פניו, סגי בד' אמות.
- 1981. הרב רבינו יונה יד, א (ויש מתרצים דהכי קאמר, ממתין עד שיכלה המים להבלע בקרקע). רמ"א ס"א (או ממתין עד שיבלעו בקרקע). עטרת זקנים (ואם הוא במקום שנבלעין בקרקע, ממתין עד שיבלעו).
- 1982. מ"א ס"ק ב (דבקריאת שמע לא קפדינן אם יחזור לראש, דהוי כקורא בתורה). וראה תהלה לדוד סי' סה סק"ד.
- 1983. לקמן שם לא הוזכרה זהירות זו (ואפשר שנכתבה ולא הגיעה לידינו).
- 1984. רוקח סי' שכד, בשם רש"י (תינוק השתין בבית הכנסת, ויצא רבינו שלמה מבית הכנסת והתפלל, דקיימא לן הפוסק באמצע תפלתו אם לא שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק ואם לאו חוזר לראש). ב"י סוף סי' צ (אם היה עומד בתפילה והשתין תינוק בבית הכנסת, נראה שיוצא מבית הכנסת וגומר תפילתו, ולא יפסיק וישתוק עד שיביאו מים ויטילו על המי רגלים, דשמא ישהה כדי לגמור את כולה ויצטרך לחזור לראש. וכן כתב הרוקח בסימן שכ"ד). שו"ע שם סכ"ז (היה עומד בתפלה והשתין תינוק בבית הכנסת, ישתוק עד שיביאו מים להטיל על המי רגלים, או יהלך לפניו ד' אמות או לצדדיו או יצא מבית הכנסת ויגמור תפלתו). עיין [ר]מ"א סוף סי' צ ( ויותר טוב לילך למקום אחר ולא לשתוק, שמא ישהה כדי לגמור את כולה ויצטרך לחזור לראש ), ובלבוש שם סכ"ז (היה עומד בתפלה, והשתין תינוק בבית הכנסת, אם יש מים קרובים לו, ישתוק עד שיביאו מים להטיל על המי רגלים. רק יזהר שלא ישהה בשתיקה עד כדי שיגמור את כולה, דאם כן יצטרך לחזור לראש). ולקמן סי' צ סכ"ה (היה עומד בתפלה והשתין תינוק בבית הכנסת, ישתוק עד שיביאו מים להטיל על המי רגלים, או יהלך לפניו עד שיהיו מי רגלים לאחריו ד' אמות, או ילך לצדדיו אם אי אפשר לפניו, או יצא מבית הכנסת ויגמור תפלתו. ויותר טוב לילך למקום אחר ולא לשתוק, כי שמא ישהה כדי לגמור את כולה ויצטרך לחזור לראש, ונמצא גורם ברכה שאינה צריכה). והיינו שרש"י (שברוקח) חשש שמא ישהה כדי לגמור את כולה. ובשו"ע פסק שאם נראה לו שלא יצטרך לשהות כל כך, יכול לשהות עד שיביאו מים. וברמ"א כתב שיותר טוב שלא לילך למקום אחר, שמא ישהה כדי לגמור את כולה. ובלבוש הכריע לחלק אם יש מים קרובים לו או לאו. וכל זה כשיש שם מים שיביאו ויטילו על המי רגלים, אבל בנידון דידן שאין שם מים, והוא מקום שיכולין מי הרגלים ליבלע בקרקע, ודאי "לא ימתין עד שיבלעו, כי שמא ישהה כדי לגמור את כולה", ולכן ילך למקום אחר, וכמבואר במ"א ס"ק ב (דלא ימתין עד שיביאו מים, דשמא ישהה כדי לגמור כולה ויצטרך לחזור לראש. וכל שכן הכא, דימתין עד שיבלעו, דשיעור גדול הוא).
- 1985. לבוש סוף סי' צ (על כרחו הוא צריך לגמור תפלתו בבגדיו המלוכלכים, אפילו אם ירחיק ד' אמות (ו)לא יהיה לו הפרש טהרה ונקיות יותר גדולה שם מבכאן במקום שהוא עומד ... לפיכך מוטב שישאר לעמוד במקומו ויגמור תפלתו בכאן במקום שהתחיל משיפסיק וירחיק ד' אמות. אבל כשהמי רגלים יוצאים מאחרים סמוך לו, והוא נקי וטהור, אם לא יביאו לו מים מהרה, מוטב שיפסיק וירחיק ד' אמות ויגמור תפלתו שם בגוף טהור ובמקום טהור ונקי, משישאר בכאן ויגמור תפלתו במקום טמא ומלוכלך מאחרים, והוא עצמו נקי וטהור. נראה לי). וכן הוא לקמן סי' צב ס"ב (לקטנים לא יפסיק, ואפילו מים שותתין על ברכיו, ממתין עד שיכלו המים וחוזר לתפלתו ואין צריך להרחיק, כמ"ש בסי' ע"ח).
- 1986. הרב רבינו יונה שם (נראה למורי הרב נר"ו לתרץ, שלא חששו למים שעל ברכיו ושבבגדיו, מפני שמן התורה אינו אסור אלא בשעה ששותתין בלבד, כדאמרינן לקמן, לא אסרה התורה אלא כנגד העמוד בלבד). רא"ש פרק ג סי' כג (ונראה דאפילו יש בהם טופח כדי להטפיח מותר, דמדאורייתא אינו אסור אלא כנגד העמוד בלבד, כדאמרינן לקמן, ורבנן הוא דגזור, וכיון שכבר הוא עומד בתפלה לא גזור ואוקמוה אדאורייתא). רשב"א כב, א (מסתברא לי דאין צריך להרחיק ממקום המים כלל, מדלא קתני ומרחיק עד שיזרקם לאחריו ד' אמות, כדקתני בראה צואה כנגדו. וטעמא דמלתא, משום דבצואה בעינן מחנך קדוש, אבל מי רגלים אינו אסור דאורייתא אלא כנגד עמוד ... והלכך אם לא התחיל מרחיק מדרבנן, אבל בעומד בתפלה לא). הובאו בב"י. ולדעת הרא"ש (דלעיל הערה א ), גם בשעה ששותת אינו אסור אלא מדברי סופרים.
- 1987. תוס' כב, ב ד"ה ממתין (נראה, אפילו אם יש בהן טופח על מנת להטפיח מותרין, כיון דמדאורייתא אינן אסורין אלא כנגד העמוד בלבד, ורבנן הוא דגזור, וכיון שעומד כבר בתפלתו לא אטרחוהו רבנן לחזור בתפלה). מ"א ס"ק א (אבל בתפלה שאסור לזוז ממקומו מתפלל כדרכו אפילו הם מגולין, כיון דאינן אסורים רק מדרבנן (ב"י בשם הפוסקים). ועיין מה שכתבתי סוס"י צ", ושם במ"א ס"ק מ (ולא דמי למ"ש סי' ע"ח דאין צריך להפסיק, דהתם יהי' הפסק גדול שיצטרך לפשוט בגדיו וללבוש אחרים). ובמחצית השקל כאן (לפי דברי מ"א שם, על כרחך מה שכתב כאן שאסור לזוז ממקומו, הוא לאו דוקא, דאין זה עיקר הטעם). וראה חקרי הלכות ח"ו לו, ב.
- 1988. כדלעיל סי' סו סי"א (שהעיטוף חשוב גם כן הפסק בתפללה עצמה). לקמן סי' צז ס"ד (אינו יכול לחזור ולהתעטף בו, משום הפסק).
- 1989. רשב"א שם (ועוד נראה שאפילו בא לפסוק ולרחוק אסור). הובא ב ב"י .
- 1990. מ"א סי' צ ס"ק מ (הליכה ממקומו לא מקרי הפסק כל כך, כמ"ש סי' קד). וכן הוא לקמן סי' קד ס"ב (שבתפלה הואיל ועומד לפני המלך אין לזוז ממקומו שלא לצורך ... אבל לצורך כזה מותר אפילו באמצע ברכות י"ח).
- 1991. רמ"א בתשובה סי' צח. מ"א ס"ק ב (כתב רמ"א בתשובה סי' צ"ח, מי שיש לו חולי שמטפטף תמיד מי רגלים לאונסו, ואם כן לא יוכל להתפלל לעולם, יש להתיר לעשות לו בגד סביב איברו, והבגדים העליונים יהיו נקיים, ויכנס לבית הכנסת ויתפלל, ובשעת הטפת מי רגלים יפסיק ואחר כך יתפלל. ודוקא שלא הוצרך לטפטף בשעה שמתחיל להתפלל. ואף על פי שיודע שבתוך תפלתו יצטרך לטפטף וכו'. עיי"ש שהאריך בטעמו. ועיין בסי' פ'). ולענין קאטעטאר, אפשר שהוא קל יותר, מהטעם שנתבאר באגרות קודש ח"ט אגרות ב'תשלו. ב'תתה.
- 1992. ס"א (מי שמתיילד לו רוח בבטנו ומוציא רוחות בבקר, וברי לו שאינו יכול לעמוד על עצמו מלהפיח עד שיגמור כל תפלת י"ח, מוטב שיעבור זמן התפלה ממה שיתפלל בלא גוף נקי), ופירש הרמ"א בתשובה הנ"ל (לא קאמר אלא דמוטב שיעבור זמן תפלה, אבל לא אמר דיש איסור בדבר אלא מוטב לו להמתין מאחר שיש לו תקנה לחזור ולהתפלל שתים. אמנם מי שרגיל הוא בכך, ואי לא יתפלל יפטר מן התפלה לעולם, בודאי מותר לו להתפלל בלא גוף נקי, דלא אתא איסור דרבנן ודחי לחיוב דאורייתא או לתפלה שהיא מצוה דרבים).
משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ד׳ - הטקסט מספריא
חמשה דברים מעכבין את התפלה אף על פי שהגיע זמנה טהרת ידים וכיסוי הערוה וטהרת מקום תפלה ודברים החופזים אותו וכוונת הלב.
טהרת ידים כיצד רוחץ ידיו במים עד הפרק ואחר כך יתפלל היה מהלך בדרך והגיע זמן תפלה ולא היה לו מים אם היה בינו ובין המים ארבעה מילין שהם שמונת אלפים אמה הולך עד מקום המים ורוחץ ואח"כ יתפלל היה בינו ובין המים יותר על כן מקנח ידיו בצרור או בעפר או בקורה ומתפלל.
בד"א לפניו אבל אם היה מקום המים לאחוריו אין מחייבין אותו לחזור לאחוריו אלא עד מיל אבל אם עבר מן המים יותר אינו חייב לחזור אלא מקנח ידיו ומתפלל במה דברים אמורים שאינו מטהר לתפלה אלא ידיו בלבד בשאר תפלות חוץ מתפלת שחרית אבל שחרית רוחץ פניו ידיו ורגליו ואחר כך יתפלל ואם היה רחוק מן המים מקנח ידיו בלבד ואח"כ יתפלל.
כל הטמאין רוחצין ידיהן בלבד כטהורין ומתפללים אע"פ שאפשר להם לטבול ולעלות מטומאתן אין הטבילה מעכבת וכבר בארנו שעזרא תיקן שלא יקרא בעל קרי בלבד בדברי תורה עד שיטבול ובית דין שעמדו אחר כן התקינו אף לתפלה שלא יתפלל בעל קרי בלבד עד שיטבול ולא מפני טומאה וטהרה נגעו בה אלא כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהן כתרנגולים ומפני זה תקנו טבילה לבעל קרי לבדו והוציאוהו מכלל הטמאין.
לפיכך היו אומרין בזמן תקנה זו שאפילו זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע ומשמשת שראתה דם נדה צריכין טבילה לקריאת שמע וכן לתפלה מפני הקרי אף על פי שהם טמאין וכן הדין נותן שאין טבילה זו מפני טהרה אלא מפני הגזירה שלא יהיו מצויין אצל נשותיהן תמיד וכבר בטלה גם תקנה זו של תפלה לפי שלא פשטה בכל ישראל ולא היה כח בציבור לעמוד בה.
מנהג פשוט בשנער ובספרד שאין בעל קרי מתפלל עד שרוחץ כל בשרו במים משום הכון לקראת אלהיך ישראל בד"א בבריא או בחולה שבעל אבל חולה שראה קרי לאונסו פטור מן הרחיצה ואין בזה מנהג וכן זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע אין בהן מנהג אלא מקנחין עצמן ורוחצין ידיהן ומתפללין.
כיסוי הערוה כיצד אף על פי שכסה ערותו כדרך שמכסין לקריאת שמע לא יתפלל עד שיכסה את לבו ואם לא כסה לבו או שנאנס ואין לו במה יכסה הואיל וכסה ערותו והתפלל יצא ולכתחלה לא יעשה.
טהרת מקום התפלה כיצד לא יתפלל במקום הטנופת ולא במרחץ ולא בבית הכסא ולא באשפה ולא במקום שאינו בחזקת טהרה עד שיבדקנו כללו של דבר כל מקום שאין קורין בו קריאת שמע אין מתפללין בו וכשם שמרחיקין מצואה וממי רגלים וריח רע ומן המת ומראיית הערוה לקריאת שמע כך מרחיקין לתפלה.
המתפלל ומצא צואה במקומו הואיל וחטא מפני שלא בדק עד שלא התפלל חוזר ומתפלל במקום טהור היה עומד בתפלה ומצא צואה כנגדו אם יכול להלך לפניו כדי שיזרקנה לאחריו ארבע אמות יהלך ואם לאו יסלקנה לצדדין ואם אינו יכול יפסיק גדולי החכמים לא היו מתפללים בבית שיש בו שכר ולא בבית שיש בו מורייס בעת עפושו מפני שריחו רע אע"פ שהמקום טהור.
דברים החופזים אותו כיצד אם היה צריך לנקביו לא יתפלל וכל הצריך לנקביו והתפלל תפלתו תועבה וחוזר ומתפלל אחר שיעשה צרכיו ואם יכול להעמיד עצמו כדי פרסה תפלתו תפלה ואף על פי כן לכתחלה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו יפה יפה ויבדוק נקביו ויסיר כיחו וניעו וכל הדבר הטורדו ואחר כך יתפלל.
מי שגיהק ופיהק ונתעטש בתפלתו אם לרצונו הרי זה מגונה ואם בדק גופו קודם שיתפלל ובא לאונסו אין בכך כלום נזדמן לו רוק בתפלתו מבליעו בטליתו או בבגדו ואם היה מצטער בכך זורקו בידו לאחוריו כדי שלא יצטער בתפלה ונמצא טרוד יצא ממנו רוח מלמטה כשהוא עומד בתפלה שלא לדעתו שוהה עד שתכלה הרוח וחוזר לתפלתו.
בקש להוציא רוח מלמטה ונצטער הרבה ואינו יכול להעמיד עצמו מהלך לאחריו ארבע אמות וממתין עד שתכלה הרוח ואומר רבון כל העולמים יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלמתנו חרפה וכלמה בחיינו תולעה ורמה במיתתנו וחוזר למקומו ומתפלל.
היה עומד בתפלה ונטפו מי רגליו על ברכיו ממתין עד שיכלו המים וחוזר למקום שפסק ואם שהה כדי לגמור את התפלה חוזר לראש.
וכן המשתין מים שוהה כדי הילוך ד' אמות ואח"כ יתפלל ומשהתפלל שוהה אחר תפלתו כדי הילוך ארבע אמות ואחר כך משתין כדי שיפסוק דברי התפלה מפיו.
כוונת הלב כיצד כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו לפיכך הבא מן הדרך והוא עיף או מיצר אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו אמרו חכמים ישהה שלשה ימים עד שינוח ותתקרר דעתו ואחר כך יתפלל.
כיצד היא הכוונה שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה לפיכך צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוין את לבו ואח"כ יתפלל בנחת ובתחנונים ולא יעשה תפלתו כמי שהיה נושא משאוי ומשליכו והולך לו לפיכך צריך לישב מעט אחר התפלה ואחר כך יפטר חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם תפלה ושעה אחת לאחר תפלה ומאריכין בתפלה שעה.
שכור אל יתפלל מפני שאין לו כוונה ואם התפלל תפלתו תועבה לפיכך חוזר ומתפלל כשיתרוקן משכרותו שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תפלה אי זה שכור זה שאינו יכול לדבר לפני המלך שתוי יכול לדבר בפני המלך ואינו משתבש אע"פ כן הואיל ושתה רביעית יין לא יתפלל עד שיסיר יינו מעליו.
וכן אין עומדין להתפלל לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך מריבה ולא מתוך כעס אלא מתוך דברי תורה ולא מתוך דין והלכה אף על פי שהם דברי תורה כדי שלא יהא לבו טרוד בהלכה אלא מתוך דברי תורה שאין בה עיון כגון הלכות פסוקות.
תפלות הפרקים כגון תפלת מוסף ראש חדש ותפלת מועדות צריך להסדיר תפלתו ואח"כ עומד ומתפלל כדי שלא יכשל בה היה מהלך במקום סכנה כגון מקום גדודי חיות ולסטים והגיע זמן תפלה מתפלל ברכה אחת וזו היא:צרכי עמך ישראל מרובים ודעתם קצרה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה והטוב בעיניך עשה ברוך אתה יי' שומע תפלה ומתפלל אותה בדרך כשהוא מהלך ואם יכול לעמוד עומד וכשהוא מגיע לישוב ותתקרר דעתו חוזר ומתפלל תפלה כתקנתה תשעה עשר ברכות.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.