שיחת יום ד' פ' נצבים-וילך, כ"ב אלול, ה'תשל"ג
217
בס"ד. שיחת יום ד' פ' נצבים-וילך, כ"ב אלול, ה'תשל"ג
– לעסקניות של ישיבת "תומכי-תמימים" ו"בית רבקה" תחיינה –
בלתי מוגה
א. כשיהודים מתאספים ביחד הרי זה עצמו כבר מאורע טוב – שהרי בנ"י הם "בנים אתם לה' אלקיכם" 1556 , וכל אחד מהם הוא כמו בן יחיד אצל הקב"ה 1557 , ולכן, כשמתאספים ביחד כו"כ מבנ"י, הרי זה גורם תוספת נחת להקב"ה, בראותו שיהודים חיים יחדיו בשלום, ומתאספים לשם אותה מטרה שמאחדת אותם לאחדים כאחד.
ועאכו"כ – כשנפגשים במיוחד כדי להתחזק בעניני יהדות, תורה ומצוות, שזהו רצונו של הקב"ה, שרוצים למלא אותו.
ובזה ניתוסף עומק וחמימות וחיות מיוחדים כשמתאספים בחודש אלול – אודותיו מבאר רבינו הזקן 1558 המשל למלך שנמצא בשדה, והיינו, שלפני שמכתירים את המלך בר"ה, שהכתרה זו קשורה עם היכל המלך בעיר הבירה, הנה בחודש אלול, חודש הרחמים 1559 , נמצאים עם הקב"ה במעמד ומצב של ימות החול (שאין בהם הקדושה שבר"ה), שאז אין זה כמו בשעה שהמלך נמצא בהיכל מלכותו, שקשה להגיע אליו, ולא כל אחד זוכה לזה, משא"כ בהיותו בשדה, יש אפשרות לכל אחד לגשת למלך, והמלך מראה לכל אחד סבר פנים יפות ופנים שוחקות, והיינו, שהוא מוכן לקבל את כל אחד שנגש אליו ומכיר בו בתור מלך, ומזה מובן שנקל יותר לבקש מהמלך כל מה שרוצים, כיון שנמצא במצב של ריצוי, למלא כל מה שמבקשים ממנו על כל השנה כולה.
ובחודש אלול גופא יש חילוקים בין התחלת החודש, אמצע החודש, עד לימים שלפני ר"ה, ומזה מובן שכל יום נוסף שבו נמצאים עם המלך בשדה, נרגשת בפנימיות יותר הקירבה והשייכות אל המלך, ואז, "כמים הפנים לפנים" 1560 , מתעוררת אצל המלך הוספה ברצון והחלטה למלא את הבקשות של בנ"י בכלל, ובמיוחד – אלו שמתאספים מתוך מטרה לפעול יותר בכל הענינים שהקב"ה רוצה שיעשו אותם, ובפרט
218
בענינים הקשורים עם חינוך הילדים, בנים ובנות, שהם הבונים העתידיים של משפחות ישראל, וע"י המשפחות הרי הם הבונים של כל עם ישראל – שיתוספו אצלם ברכותיו של הקב"ה בכל המצטרך.
וכל זה הוא במדה גדולה יותר כשמתאספות נשים בישראל, שבמשך החדשים שלפני חודש אלול התעסקו בחיזוק חינוך יהודי תורני במסגרות והזדמנויות שונות ומגוונות – הרי בודאי שיקויים אצלם הענין שמי שיש לו מנה רוצה מאתיים כו' 1561 , היינו, שזה גופא שעסקו בזה במשך החדשים של השנה החולפת, והקב"ה הצליחם, ועוד יראו את הפירות לאח"ז במדה גדולה יותר – בודאי יעורר אצל כל אחת מהן ואצל כולן ביחד, רצון חזק יותר, ביחד עם חמימות והתלהבות חסידית, לפעול בימים הבאים, ובפרט בשנה החדשה, שלא בערך יותר.
וכיון שהקב"ה רואה מה שנעשה בלבו של יהודי, הרי הוא לוקח זאת כבר בחשבון – להוסיף יותר בכל הברכות שבנ"י זקוקים להם ומבקשים אותם עבורם ועבור בני משפחותיהם, שיגיעו לכל אחד מהם ולכולם ביחד, "מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה" 1562 , ויומשכו באופן שכל אחד יראה שזהו טוב הנראה והנגלה – טוב הן עבור הנשמה והן עבור הגוף, ובאופן שהנשמה תהי' מושלת על הגוף, ועד שהגוף מרצונו הטוב יתנהג כפי רצון הנשמה, מבלי שיהי' צורך בשקו"ט ושכנוע כו'.
וכך תהי' ההכנה לשנה החדשה הבאה לקראתנו וגם סיום השנה החולפת באופן שיהי' טוב בגשמיות וברוחניות גם יחד.
*
ב. ישנו גם הפתגם הידוע של רבינו הזקן 1563 שכל ענין של יהודי ובעולם בכלל קשור גם עם הפרשה בתורה שלומדים וקוראים בשבוע זה:
בפרשת השבוע מסופר שמשה רבינו אמר לבנ"י בדורו – והקב"ה קבע זאת בתורה בתור הוראה וציווי לכל בנ"י בכל הדורות ובכל המדינות: "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם" 1564 ,
והיינו, שכאשר בנ"י עומדים כולם יחד בשביל ענין אלקי, אזי
219
נעשה גם הענין ד"נצבים" כפירוש המדרש 1565 שעומדים בתוקף וחוזק, מבלי להתפעל ולהתרשם ממה שנעשה בעולם מסביב, ואדרבה: נעשים בעה"ב על העולם מסביב, באופן שיהי' טוב בגשמיות כפשוטו, שאז לא יהיו דאגות ח"ו, ויהי' ראש רגוע ולב רגוע לבנות את הבית באופן שיהי' בית יהודי ובית חי בגשמיות וברוחניות,
ובנקודה התיכונה שבזה – לחזק את חינוך הילדים הקטנים, הילדים שבגיל הממוצע והילדים הגדולים, כולל גם חינוך עצמו, שיהי' באופן מרובה עמוק ורחב יותר, ובמילא יהי' גם ביתר הצלחה.
ולפעול בכל ענינים אלו מתוך בריאות נכונה וטוב לבב, ובאופן שתהי' בזה השותפות של "כולכם" – כל אלו שנמצאים מסביב.
ועד שע"י פעולת הרבים – "כולכם" – פועלים לשנות את העולם כולו, להכין אותו שיוכל לקבל את השינויים שיתרחשו כשיבוא משיח בקרוב ויוציא את בנ"י מהגלות, ויעמיד את העולם כולו להיות עולם של שלום, של תורה ושל יהדות, ובאופן שכל זה יהי' בקרוב ממש.
*
ג. יש עוד ענין מיוחד בשנה זו – שבחודש זה מתכוננים לחודש תשרי שבו ישנו מאורע שבזמן שביהמ"ק הי' קיים הי' מתרחש אחת בשבע שנים:
ישנו ציווי הקב"ה להביא לביהמ"ק את כל בנ"י – "הקהל את העם האנשים והנשים והטף" 1566 , כולל גם הילדים הקטנים ביותר, וכמ"ש הרמב"ם 1567 שמעמד זה הוא "כיום שניתנה בו (התורה) בסיני".
ומובן, שכאשר מדובר אודות ילדים קטנים ביותר שנקראים בשם "טף", הרי זה מוטל בעיקר על האם: לאחרי שהילד גדל – חלק מהחינוך שלו תלוי באב וחלק תלוי באם, אבל בהיותו עדיין בקטיגוריא שנקראת בלשון הקודש בשם "טף", בגיל שנתיים, שלש, ארבע וחמש שנים – קובעת התורה שהוא "צריך לאמו" 1568 . ומזה מובן, שגם בנוגע למצות הקהל, להביא אותם לביהמ"ק – הנה עיקר הזכות ועיקר הברכה בזה היא יותר (ולגמרי) על האם מאשר על האב.
ואף שעכשיו לא זכינו עדיין לבנין ביהמ"ק – הרי צריך לקוות שבקרוב ממש תהי' הגאולה, ולכן צריך להתכונן לכך.
220
ובפרט שברוחניות הענינים, בנוגע לתוכן הפנימי של המצוה, הרי זה שייך גם עכשיו – שיש צורך בהשתדלות מיוחדה בענין חינוך הילדים הקטנים, "טף".
ובענין זה חוזרת ומודגשת הזכות הגדולה של נשי ישראל, והאימון הגדול של הקב"ה בהן, למסור בידיהן לחלוטין את חינוך הטף, שמזה מובן, שהקב"ה נותן להן כחות מיוחדים למלא את שליחותו בענין זה במלוא המדה ובאופן הטוב ביותר.
וזהו הענין המיוחד בשנה זו לגבי ששת השנים שלפנ"ז – שיש לנשי ישראל הוספה מיוחדת בכחות שלהן ובברכות שמקבלים מהקב"ה, להצליח עוד יותר בחינוך הילדים הקטנים, ולהכין אותם – ועי"ז להכין את עצמם, ולפעול על העולם שמסביבם – לזכות בקרוב ממש לגאולה, שאז יוכלו לקיים מצות הקהל כפשוטה – כשהקב"ה יחזיר לנו את ביהמ"ק, ונלך לשם בשמחה ובטוב לבב, ונקיים המצוה ד"הקהל את העם האנשים והנשים והטף", שכולם יבואו לביהמ"ק, ושם יזכו לראות ולהראות 1569 – שהקב"ה יביט על כל אחד מתוך רוב נחת, וכל אחד יזכה לראות אלקות מסביבו.
ד. ועד אז – תתברכו בכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בספר חיים טובים, בתוך כל ישראל, אמן כן יהי רצון,
שיהי' כן בפועל, ולמטה מעשרה טפחים,
בכל הענינים הטובים של השנה החדשה, שתהי' שנת אורה בכל הענינים,
ועד לשנת גאולה – החל מהגאולה מהגלות הפנימי, מכל הענינים שמפריעים ליהודי שיהי' לו ראש רגוע ולב רגוע, ועד לגאולה כפשוטה, לצאת מהגלות, וללכת יחד עם משיח צדקנו אל הגאולה האמיתית והשלימה, לארץ הקודש, עלי' נאמר 1570 "ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", היינו, שזוהי ארץ שמתקיימת עי"ז שכל אחד מישראל עושה כל התלוי בו שהקב"ה יהי' נראה שם מהתחלת השנה, בכל ימי השנה, ועד לסיום השנה,
ושם נזכה לבנין ביהמ"ק השלישי שיהי' נצחי 1571 .
221
ולהתכונן לכל זה מתוך בריאות נכונה, ובטוב הנראה והנגלה, שבכל המובנים יהי' הכל כדבעי ויותר מזה,
ולזכות לשנה טובה ומתוקה ורבת הצלחה בכל הענינים.
היו בריאים, ונשמע מכל אחת מכן ומכולכן יחד בשורות טובות – טובות כפשוטן, וטובות במובן של נשמה ורוחניות, ונקודתן – שיהי' רוב נחת, נחת אמיתי, נחת יהודי, תורני וחסידי מבנים ובני בנים, ולקבל זאת בשמחה ובטוב לבב.
______ l ______
הערות
- 1556. פ' ראה יד, א.
- 1557. ראה כש"ט בהוספות סקס"ז. וש"נ.
- 1558. לקו"ת ראה לב, ב.
- 1559. ראה טואו"ח רסתקפ"א.
- 1560. משלי כז, יט.
- 1561. ראה קה"ר פ"א, יג. פ"ג, יו"ד. רמב"ן ובחיי ס"פ חיי שרה. ועוד.
- 1562. נוסח ברכה הג' דברהמ"ז.
- 1563. סה"ש תש"ב ע' 29 ואילך (נעתק ב"היום יום" ב חשון).
- 1564. ריש פרשתנו (נצבים).
- 1565. תנחומא ריש פרשתנו (נצבים).
- 1566. וילך לא, יב.
- 1567. הל' חגיגה פ"ג ה"ו.
- 1568. ראה עירובין פב, סע"א ואילך.
- 1569. ראה חגיגה ב, א. וש"נ.
- 1570. עקב יא, יב.
- 1571. ראה זהר ח"א כח, א. ח"ג רכא, א.
משנה תורה, הלכות חגיגה ג׳:ו׳ - הטקסט מספריא
וגרים שאינן מכירין חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה ומי שאינו יכול לשמוע מכוין לבו לקריאה זו שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה שהמלך שליח הוא להשמיע דברי האל:
חגיגה ב׳ א - הטקסט מספריא
הַכֹּל חַיָּיבִין בִּרְאִיָּיה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, וְנָשִׁים, וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָם מְשׁוּחְרָרִים, הַחִיגֵּר וְהַסּוֹמֵא, וְהַחוֹלֶה וְהַזָּקֵן, וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו.
אֵיזֶהוּ קָטָן — כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְכּוֹב עַל כְּתֵפָיו שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱחוֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שָׁלֹשׁ רְגָלִים״.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הָרְאִיָּיה — שְׁתֵּי כֶסֶף, וְהַחֲגִיגָה — מָעָה כֶּסֶף. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: הָרְאִיָּיה מָעָה כֶּסֶף, וְהַחֲגִיגָה שְׁתֵּי כֶסֶף.
גְּמָ׳ ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. וּלְרָבִינָא דְּאָמַר מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה, ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי חִיגֵּר בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְנִתְפַּשֵּׁט בְּיוֹם שֵׁנִי.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר כּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין זֶה לָזֶה. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר כּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין דְּרִאשׁוֹן, ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו.
וּדְלָא כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה: סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִרְאֶה״, ״יֵרָאֶה״ — כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִרְאוֹת כָּךְ בָּא לֵירָאוֹת. מָה לִרְאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו, אַף לֵירָאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם כִּדְאָמְרִי מֵעִיקָּרָא, וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ הָא דְּרָבִינָא — לָא קַשְׁיָא: כָּאן כְּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה, כָּאן כְּמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה. דִּתְנַן: מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין — עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד, דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל.
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי:
MISHNA: All are obligated on the three pilgrim Festivals in the mitzva of appearance, i.e., to appear in the Temple as well as to sacrifice an offering, except for a deaf-mute, an imbecile, and a minor; and a tumtum, and a hermaphrodite, and women, and slaves who are not emancipated; and the lame, and the blind, and the sick, and the old, and one who is unable to ascend to Jerusalem on his own legs.
Who has the status of a minor with regard to this halakha? Any child who is unable to ride on his father’s shoulders and ascend from Jerusalem to the Temple Mount; this is the statement of Beit Shammai. And Beit Hillel say: Any child who is unable to hold his father’s hand and ascend on foot from Jerusalem to the Temple Mount, as it is stated: “Three times [regalim]” (Exodus 23:14). Since the term for feet is raglayim, Beit Hillel infer from here that the obligation to ascend involves the use of one’s legs.
Beit Shammai say: The burnt-offering of appearance brought on a pilgrim Festival must be worth at least two silver coins, and the Festival peace-offering must be worth at least one silver ma’a coin. And Beit Hillel say: The burnt-offering of appearance must be worth at least one silver ma’a and the Festival peace-offering at least two silver coins.
GEMARA: The Gemara asks: When the mishna states that all are obligated in the mitzva of appearance in the Temple, the term: All, comes to add what in the mishna’s ruling? The Gemara answers: It serves to add one who is half-slave half-freeman. The Gemara asks: And according to the opinion of Ravina, who said: One who is half-slave half-freeman is exempt from the appearance in the Temple, the term: All, comes to add what? The Gemara answers: It comes to add one who was lame on the first day of the Festival and was unable to travel, and was healed on the second day of the Festival. This man is obligated to appear before the end of the Festival.
The Gemara asks: This works out well according to the one who said that all seven days of the Festival redress one another, i.e., the obligation to appear applies equally on all days of the Festival. Consequently, one who was unable to travel on the first day may do so on the second day. However, according to the one who said that the main obligation is on the first day and all the remaining days merely redress the first day, and therefore one who was exempt from appearing on the first day of the Festival remains exempt throughout the rest of the Festival, the term: All, comes to add what? The Gemara answers: It comes to add one who is blind in one of his eyes.
The Gemara notes: And this is not in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita that Yoḥanan ben Dehavai says in the name of Rabbi Yehuda: One who is blind in one of his eyes is exempt from the mitzva of appearance, as it is stated: “Three occasions in the year all your males will appear [yera’e] before the Lord God” (Exodus 23:17). Since there are no vowels in the text, this can be read as: All your males will see [yireh] the Lord God. This teaches that in the same manner that one comes to see, so he comes to be seen: Just as the usual way to see is with both one’s eyes, so too the obligation to be seen applies only to one who comes with the sight of both his eyes. Therefore, one who is blind in one eye is not obligated in the mitzva of appearance in the Temple.
And if you wish, say instead: Actually, it is as we said initially, that it comes to include one who is half-slave and half-freeman. And as for that which poses a difficulty to the opinion of Ravina, it is not difficult: Here it is in accordance with the initial version of the mishna, whereas there, Ravina’s statement, is in accordance with the ultimate version of the mishna. As we learned in a mishna (Pesaḥim 88a): One who is half-slave half-freeman serves his master one day and works for himself one day. This is the statement of Beit Hillel.
Beit Shammai said to them:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 20 עמודים.
- אגרות קודש כרך כב ח'רעט עירובין פב, ב
- לקוטי שיחות כרך לב הוספות י"א ניסן עירובין פב, ב
- לקוטי שיחות כרך יח במדבר שיחה ב עירובין פב, רע"ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"א מאותו ספר עירובין פב, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ד מאותו ספר עירובין פב, רע"א
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ו מאותו ספר עירובין פב, ב
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ז מאותו ספר עירובין פב, א
- תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ואלה שמות בני ישראל עירובין פב, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות בציעת הפת קסח על איזה מיני פת מברכין עירובין פב, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום הכיפורים: תריב שיעור אכילה ביום הכיפורים ושיעור כמותה ד עירובין פב, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום הכיפורים: תריב שיעור אכילה ביום הכיפורים ושיעור כמותה עירובין פב, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות סוכה תרמ מי הם הפטורים מישיבת סוכה ג עירובין פב, ב
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן כב עירובין פב, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תפו דין שיעור כזית עירובין פב, ב
- תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תש"ל מאותו ספר עירובין פב, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד) תריב שיעור אכילה ביום הכיפורים ושיעור כמותה עירובין פב, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות סוכה (סי' תרכה-תרמד) תרמ מי הם הפטורים מישיבת סוכה עירובין פב, א-ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשל"ג מאותו ספר עירובין פב, א-ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ג מאותו ספר עירובין פב, א-ב
- תורת מנחם שיחת כ"ט אלול ה'תשל"ג, ליל ערב ראש השנה ה'תשל"ד מאותו ספר עירובין פב, א-ב