תוספות, כרך א פרק לב

שְׁבִיעִי הֲוֵי בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל עוֹלָם וּמִשָׁם בָּא זָרְעַם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כִּי חוּט הַשִׁדְרָה מָשׁוּךְ מִן הַמוֹחַ שֶׁל אָדָם וּבָא לַאָמָּה וּמִשָׁם הוּא הַזֶרַע דִכְתִיב (ישעיהו מ״ג:ה׳) מִמִּזְרָח אַבִיא זַרְעֲךָ, כְּשֶׁיִשְׂרָאֵל טוֹבִים מִזֶּה הַמָּקוֹם אַבִיא זַרְעֲךָ יִתְחַדֵּשׁ לְךָ זְרַע חָדָשׁ,

וּכְּשֶׁיִשְׂרָאֵל רָעִים מִן הַזֶּרַע שֶׁכְּבָר בָּא לְעוֹלָם דִכְתִיב (קהלת א׳:ד׳) הוֹלֵךְ וְדוֹר בָּא. דוֹר שֶׁכְּבָר בָּא. וּמָאי מִמָעֲרָב אֲקַבְּצֵךְ, מֵאוֹתָה מִדָּה שׁנוֹטֶה תָּמִיד לְמַעֲרָב. וְלָמָּה אִיקְרֵי מַעֲרָב, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁם מִתְעָרֵב כָּל הַזֶּרַע.

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְבֵן מֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ כַלָּה נָאָה וּצְנוּעָה בְּחַדְרוֹ, וְהָיָה לוֹקֵחַ מִבֵּית אָבִיו עוֹשֶׁר וּמֵבִיא לָהּ תָּמִיד וְלוֹקַחַת הַכֹּל וּמָצְנָעַת אוֹתוֹ תָּמִיד וּמְעַרֶבֶת הַכֹּל. לְסוֹף יַמִּים בִּיקֵשׁ לִרְאוֹת מָה אֲסָף וּמָה קִיבֵּץ הַיְינוּ דִכְתִיב וּמִמָעֲרָב אֲקַבְּצֵךְ. וּמַאי נִיהוּ בֵּית אָבִיו דִכְתִיב מִמִּזְרָח אַבִיא זַרְעֲךָ מְלַמֵּד שְׁמִמִזְרָח מֵבִיא וְזוֹרֵעַ בַּמָעֲרָב וְאַחַר כָּךְ הוּא מְקַבֵּץ מָה שְׁזָרָע. ע"כ: