יורה דעה סימן פב

שולחן ערוך בספריא
  1. א
    סִימָנֵי עוֹף טָהוֹר לֹא נִתְפָּרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה, אֶלָּא מָנָה מִינִים טְמֵאִים בִּלְבַד, וּשְׁאַר מִינֵי הָעוֹף, מֻתָּרִים. וְהַמִּינִים הָאֲסוּרִים, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה (ל' הַרַמְבַּ"ם פֶּרֶק א' מהמ"א די"ד).
  2. ב 1
    כָּל מִי שֶׁהוּא בָּקִי בְּאוֹתָם מִינִים וּבִשְׁמוֹתֵיהֶם, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל כָּל עוֹף שֶׁאֵינוֹ מֵהֶם, וְאֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה (שָׁם). וְעוֹף טָהוֹר נֶאֱכָל בְּמָסֹרֶת, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר פָּשׁוּט בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁזֶּה עוֹף טָהוֹר. וְנֶאֱמָן צַיָּד לוֹמַר: עוֹף זֶה הִתִּיר לִי רַבִּי הַצַּיָּד, וְהוּא שֶׁיֻּחְזַק אוֹתוֹ צַיָּד שֶׁהוּא בָּקִי בַּמִּינִים הַטְּמֵאִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה וּבִשְׁמוֹתֵיהֶם. מִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּירָם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ שְׁמוֹתֵיהֶם, בּוֹדֵק בַּסִימָנִים: כָּל עוֹף שֶׁהוּא דּוֹרֵס וְאוֹכֵל, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִמִּינִים הַטְּמֵאִים. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם דּוֹרֵס אִם לָאו, אִם כְּשֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתוֹ עַל חוּט חוֹלֵק אֶת רַגְלָיו, שְׁנֵי אֶצְבְּעוֹתָיו לְכָאן וּב' אֶצְבְּעוֹתָיו לְכָאן, אוֹ שֶׁקּוֹלֵט מִן הָאֲוִיר וְאוֹכֵל, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא דּוֹרֵס. וְאִם יָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵס, יֵשׁ שְׁלֹשָׁה סִימָנֵי טָהֳרָה: אֶצְבַּע יְתֵרָה, וְזֶפֶק, וְקֻרְקְבָנוֹ נִקְלָף בַּיָּד, לַאֲפוּקֵי אִם אֵינוֹ נִקְלָף אֶלָּא בְּסַכִּין. (ל' הַמְחַבֵּר) הָיָה חָזָק וּמְדֻבָּק, וְהִנִּיחוֹ בַּשֶּׁמֶשׁ וְנִתְרַפָּה וְנִקְלַף בַּיָּד, הֲרֵי זֶה סִימַן טָהֳרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ ג' סִימָנִים אֵלּוּ, אֵין לְאָכְלוֹ, לְפִי שֶׁאָנוּ חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא הוּא דּוֹרֵס, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לָהֶם מָסֹרֶת שֶׁמָּסְרוּ לָהֶם אֲבוֹתֵיהֶם שֶׁהוּא טָהוֹר. (ל' הַרַמְבַּ"ם שָׁם די"ח).
  3. ג 1
    יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל עוֹף שֶׁחַרְטוֹמוֹ רָחָב וְכַף רַגְלוֹ רְחָבָה כְּשֶׁל אַוָּז, בְּיָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵס, וּמֻתָּר בַּאֲכִילָה אִם יֵשׁ לוֹ שְׁלֹשָׁה סִימָנִים בְּגוּפוֹ. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לִסְמֹךְ אֲפִלּוּ עַל זֶה, וְאֵין לֶאֱכֹל שׁוּם עוֹף אֶלָּא בַּמָּסֹרֶת שֶׁקִּבְּלוּ בּוֹ שֶׁהוּא טָהוֹר (בְּאָרֹךְ כְּלָל נ"ו ובתא"ו נט"ו), וְכֵן נוֹהֲגִין, וְאֵין לְשַׁנּוֹת.
  4. ד
    מִי שֶׁהוּא מִמָּקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין אִסוּר בְּעוֹף אֶחָד מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם מָסֹרֶת, וְהָלַךְ לְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בּוֹ מָסֹרֶת, יָכוֹל לְאָכְלוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁהָלַךְ שָׁם, וַאֲפִלּוּ דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר. וְאִם יָצָא מִמָּקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מָסֹרֶת וְהָלַךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין לָהֶם מָסֹרֶת, מֻתָּר לְאָכְלוֹ.
  5. ה
    אִם שְׁאָר מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין לָהֶם מָסֹרֶת יְכוֹלִים לְאָכְלוֹ עַל סָמוּךְ מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מָסֹרֶת, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר. וְיֵשׁ לָחוּשׁ לְדִבְרֵי הָאוֹסֵר.