יורה דעה סימן ח

כַּמָּה הוּא אֹרֶךְ הַסַכִּין שֶׁשּׁוֹחֵט בּוֹ, כָּל שֶׁהוּא; רַק שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר דַּק שֶׁנּוֹקֵב וְאֵינוֹ שׁוֹחֵט, כְּמוֹ רֹאשׁ הָאִזְמֵל הַקָּטָן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ; וּבְמַחַט, אֲפִלּוּ הוּא רָחָב קְצָת כְּאוֹתָן שֶׁל רַצְעָנִים שֶׁחוֹתְכִין בּוֹ הַחוּט, אֵין שׁוֹחֲטִין בּוֹ (טוּר). וְכֵיוָן דְּלָא יָדְעִינָן שִׁעוּרָא, הַשּׁוֹחֵט בְּסַכִּין קְטַנָּה צָרִיךְ לִזָּהֵר וּלְשַׁעֵר לְפִי אֹמֶד דַּעְתּוֹ שֶׁכְּשֶׁיּוֹלִיךְ וְיָבִיא בָּהּ שֶׁלֹּא יִדְרֹס; אֲבָל בִּקְטַנָּה יוֹתֵר מִדַּאי לֹא יִשְׁחֹט. הַגָּה: וּמִי שֶׁלֹּא יוּכַל לְשַׁעֵר, יִקַּח סַכִּין כִּמְלֹא אֹרֶךְ ב' צַוָּארִין שֶׁל אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁשּׁוֹחֲטִין (מָרְדְּכַי בְּשֵׁם ר"ח) ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְשַׁעֵר בְּי"ד אֶצְבָּעוֹת, וְרֶמֶז לָזֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶ"ה (שְׁמוּאֵל א, יד, לד), מִנְיַן י"ד. (שָׁם וּשְׁחִיטוֹת יְשָׁנִים).